השעון בפייסבוק לא מתקתק

כדי להחזיק מעמד באוטוסטרדה, צריך לפתח הפרעת קשב בשילוב רצון לאכול את העולם

הטור פורסם במגזין "פירמה"

אחד מאבני היסוד בכל קורס לתסריטאות, ובמיוחד בזה של אסף צפור המצוין, שאצלו למדתי, הוא שבמהלך הכתיבה כל כותב ראוי ואמור לענות על השאלה "מה הגיבור שלו רוצה".

אחרי שהכותב המיוסר מסיים להתפלסף עם עצמו, שלא לומר לזיין את השכל כדי להשיב על השאלה הזו, נוהגים מורי התסריטאות להתקיל בשאלה "מה באמת הגיבור שלך רוצה?".

עם השינויים האחרונים בפייסבוק, אני מוצא את עצמי נדרש לא פעם לשאלה "מה הגולשים באתר הזה, גיבורים בעיני עצמם, באמת רוצים?". לשתף? לצרוך? לקבל הכרה? הכל יחד?

על פי מחקרי מכון נילסן הנעשים מדי חודש, עולה שבעוד שהאמריקנים שוהים בממוצע כ-400 דקות בחודש ברשת החברתית, שהן קצת יותר משש שעות וחצי, הרי שאנחנו הישראלים שוהים באתר למעלה מ-11 שעות מדי חודש, ובכך הפכנו למעשה למדינה שאזרחיה גולשים הכי הרבה זמן בפייסבוק.

אלא שאם פעם יכולנו לענות בקלות שהגולשים באתר נכנסים אליו כדי לעדכן או לקרוא סטטוסים, ואולי לצפות בתמונות של חברה שזופה מתאילנד, הרי שעם הפיכתו של הפייסבוק לעמוד הבית של רובנו ושבו ניתן למצוא הכל מהכל, פייסבוק הפך את עצמו לאוטוסטרדה שכדי להחזיק בה מעמד ולא להשתגע, הגולשים חייבים לנסוע 120 קמ"ש ולפתח תחביבים כמו הפרעות קשב בשילוב רצון לאכול את כדור הארץ ולהשאיר אותו שלם.

מצד שני, היא פיתחה ומינפה דור שלם של גולשים פסיביים, שמעדיפים לא לייצר באתר שום תוכן.

אף שאין קלישאה יותר מאשר לצטט את סיינפלד, אצטט משפט שאמר באחד הסטנד-אפים שלו: ""Men don't care what's on TV. They only care what else is on TV.

ואם לההביא את זה לעולם התוכן בפייסבוק: אנשים לא נכנסים לפייסבוק כי הם יודעים מה הם, הם נכנסים לפייסבוק לראות מה עוד יש שם שהם עדיין לא מכירים, שיחדשו להם, שירגשו אותם, שיפתיעו אותם.

ופייסבוק? פייסבוק יודעים את זה הכי טוב ולכן קו המחשבה שלהם דומה ברמת העיקרון לזה הנהוג בקרב בתי קזינו בוגאס, שם לעולם לא תמצאו חלון ושעון, שני הדברים שיוכלו להצביע לכם על מהי השעה.

כניסתו של הטיימליין נועדה, כאמור, לתת תחושה שפייסבוק הייתה כאן מאז ומעולם, ולא בכדי מוזער כמעט עד למינימום האזור בעמוד האישי שבו מצוינים האירועים וימי ההולדת של חבריכם, כחלק מאג'נדה לתת לגולש תחושה שכשהוא נכנס לפייסבוק, אין בו יום ואין בו שעה, אין בו יום ואין בו לילה (נסו פעם לגלות דרך צפייה בעמוד הבית או בעמוד שלכם מה התאריך ומה השעה. לא תצליחו).

הוא שם כדי להישאר והוא יכול לרבוץ בו שעות ולעשות בו ככל העולה על רוחו.

האם זה גם מה שיגרום לרבים להתנתק בסופו של דבר מהפייסבוק? האם במקום בסדנאות כתיבה אנחנו עתידים להיתקל בסדנאות כיצד להיגמל מפייסבוק ב-10 צעדים? האם נחזור להיות הגיבורים האמיתיים של חיינו או שמא נגזר עלינו להיות ניזונים מגיבורים וירטואליים בניוז פיד?

פעם נוספת - אני לא איש של תשובות, אלא סתם גיבור שלא יודע מה הוא רוצה באמת.

הכותב הוא דובר ומנהל היח"צ של קבוצת ענני תקשורת