דין מיוחד לקרקע בצוואת המושבניק

בשנת 2007 נתן הרשם לענייני ירושה צו בעניין עזבונו של המנוח, ובמסגרתו צוין כי כל ילדי המנוח ויתרו על העיזבון לטובת אמם. במותה, היא השאירה אחריה צוואה, ובה ציוותה כל רכושה, לרבות המשק, לאחת מבנותיה. האחיות פנו לבית משפט בתביע לחלקן בירושה וביססו את עמדתן על פרשנות סעיף 114 לחוק הירושה ולפיה, לגישתן, לא ניתן לקבוע יורש על משק חקלאי באמצעות צוואה, משום שהחוזה המשולש קובע כי הזכויות במשק אינן חלק מהעיזבון.

עמדת הנתבעת היא כי משהמנוחה קבעה בצוואתה כי היא היורשת הבלעדית של המשק, הרי שאין מקום לפעול על פי סעיף 114 לחוק הירושה, ומשכך לא מוטלת עליה חובה לפצות את יתר היורשים.

עיקר המחלוקת מתמקדת בשאלה האם על הבת, שנקבעה כיורשת המשק בצוואה המנוחה, לפצות את יתר היורשים. על מנת להגיע להכרעה, בחן בית המשפט את מעמדה וזכויותיה של המנוחה במשק, וכן את האפשרות המשפטית להוריש את המשק.

ההסדר המשפטי של משקים חקלאיים במושבים בארץ אינו אחיד, וזכויות חברי המושבים על משקם משתנות ממושב למושב. על מנת לעמוד על אופי הזכות הספציפית של המתיישב יש לפנות להסכם שיצר את הזכות מלכתחילה, במקרה שלנו "החוזה המשולש". משסווגה זכות המתיישב כבר-רשות, יש לעיין בהוראות ההסכם שיצר את הזכות על מנת לבחון מה היא הדרך להעברתה - ובענייננו להורשתה - לאדם אחר, שכן בניגוד לזכויות קנייניות אחרות, העברת זכויות מסוג זה כפופה להוראות ההסכם.

בית המשפט פירש את לשון החוזה המשולש ובו כתוב כי "אינו חלק מעזבונו" ולא: כי "לא ניתן להעבירו ליורש באמצעות צוואה". והשוו את מעמדו של המשק החקלאי לנכס חוץ-עזבוני אחר - קופות גמל.

לפיכך, הגדרת המשק כנכס חוץ עזבוני אינה מפקיעה את האפשרות לקבוע את היורש בצוואה. באופן זה, וכל עוד ההסכם המשולש אינו שולל מפורשות את אפשרות קביעת היורש באמצעות צוואה, נמצאנו למדים כי ניתן לקבוע את זהותו בצוואה, ואם נדייק, "לבקש בצוואה" מי הוא "הבן הממשיך" .על פי הגדרתו בתקנות האגודות השיתופיות.

הכותב הוא יו"ר אגף קרקעות ואג' שיתופיות בתנועת המושבים