כיל: הטבות של 2.2 מיליארד ש'

כיל תשלם יותר בעתיד אך הרווחים האדירים שעשתה בשנים עברו - ישארו

הסיפור לכאורה פשוט: האוצר והעומד בראשו איימו על כיל בוועדת ששינסקי ב', כיל התרצתה וחתמה על ההסדר, שלפיו תממן כמעט באופן מלא את שיקום ים המלח ותסכים להעלאת התמלוגים מ-5% ל-10%. נפלא! שוב הצליח משרד האוצר לכופף את בעלי ההון ואת אחת החברות הגדולות במשק. כל הכבוד לאוצר, לכל אלה שעסקו במלאכה, שעמדו בגבורה ונלחמו ללא חת מול האנשים החזקים במשק וסוללת יועציהם.

האם זה אכן הסיפור? לא ממש. הדרישה למימון כמעט מלא הועלתה זה מכבר ע"י משרדי התיירות והגנת הסביבה, בראשות סטס מיסז'ניקוב וגלעד ארדן, אלא שבאוצר חשבו אחרת. אנשי המשרד טענו שזה צעד קיצוני, וסביר יותר שהמדינה וכיל יחלקו ביניהם באופן שווה את מימון השיקום של ים המלח. הם אף תקפו את ארדן ומיסז'ניקוב. עכשיו האוצר רק מיישר קו. גם בעניין התמלוגים האוצר מיישר קו עם שטר הזיכיון של כיל, המאפשר גביית תמלוגים של 10%, הנחשב נמוך ממילא. רק התחייבות שלטונית שערורייתית שניתנה לכיל ע"י שני שרים עוד ב-95' (בתמורה לסלילת כביש במימון החברה!) מנעה מהמדינה לגבות את מלוא התמלוגים. לכן, למרות כל הדרמה שהייתה מסביב להסדר והאולטימטום בחצות הליל, אין פה דרמה: המדינה לוקחת מה שמגיע לה ממילא והשאלה היא אם למדינה לא מגיע הרבה יותר. ומגיע לה, כפי שנראה בהמשך.

ההסדר עם כיל הוא דוגמה טובה ליחסי המדינה עם תאגידיה הגדולים, במיוחד עם תאגיד כמו כיל, שיונק את רווחיו ממחצבי המדינה. אפשר לנהל דיונים אין-ספור על הפרטת מחצבים, כן או לא, אבל זה לבכות על חלב שנשפך. כיל הופרטה זה מכבר, עוד כשהייתה חברה בינונית יחסית. מאז, בזכות הביקושים מהמזרח והעלייה במחירי מוצריה, היא הפכה לפרת מזומנים בשווי 14 מיליארד דולר, שמרוויחה מאות מיליוני דולרים לפחות בשנה.

התמלוגים

איך אמורה כיל להחזיר חלק מההשבחה שלה, חלק מרווחיה הגבוהים, למדינה, לקהילה? דרך אחת, טריוויאלית, היא באמצעות תמלוגים. כיל משתמשת במחצב - ים המלח - ונהנית ממנו בלי שהסתכנה במציאתו, בניגוד, למשל, ליזמי הגז. החברה קיבלה את ים המלח על מגש של כסף ומפיקה ממנו זהב. "הודות" לשלומיאליות של המדינה, התמלוגים שמרו על רמה נמוכה יחסית, שלא לומר עלובה, בהשוואה לרווחי הענק (ראו טבלה) - כ-40 מיליון דולר בשנה בממוצע ב-6 השנים האחרונות. ההפסד שנוצר כתוצאה מההבטחות לרף תמלוגים נמוך שנתנה המדינה לכיל ומחוסר האונים הממשלתי בשינוי ההסכמים עם החברה, מוערך בעשור האחרון במאות מיליוני דולרים, וספק אם הנוסחה החדשה לגביית התמלוגים (בינתיים די סודית) תפצה על כך. וזה לא הכול - גם על התמלוגים שכבר נגבו יש מחלוקת ומתנהלת בוררות: המדינה טוענת שכיל מכרה במחיר נמוך את האשלג לחברה בת שמכרה אותו הלאה ללקוחותיה במחיר גבוה - כדי להתחמק מתשלום אמיתי של התמלוגים.

המסים

דרך אחרת להחזיר למדינה, החזר אמיתי ומשמעותי, היא בתשלומי מס תאגידיים. זה נושא מורכב, שדשנו בו לא מעט בעבר, והוא שווה הרבה-הרבה כסף. לכאורה, לתאגידים יש מס משלהם, מס החברות הישראלי, שבשנים האחרונות היה בתוואי ירידה, עד שוועדת טרכטנברג עצרה אותו. אבל שיעור מס החברות (25%, 26%, תלוי באיזו שנה) הוא רק השיעור הרשמי, התיאורטי; בפועל, המס שמשלמות החברות נמוך בהרבה. מדינת ישראל הרי מעודדת הקמה והרחבה של מפעלים תעשייתיים ופרויקטים אחרים, על ידי מתן מעמד של "מפעל מאושר" או "מפעל מוטב" או "מפעל מועדף" או "מפעל מועדף מיוחד" או כל שם אחר שמעניק למפעל המיוחד הטבות מס, חלקן מפליגות. הקריטריונים לקבלת ההטבות כוללים את מיקום המפעל, יכולת תחרות בשווקים בינלאומיים, יצירת מקומות תעסוקה, שימוש בטכנולוגיות חדשניות ועוד. עד כמה מפליגות ההטבות? מפליגות מאוד, עד שיעורי מס של 5%-10%. מדובר בהטבות השוות עשרות ומאות מיליונים לאורך השנים, תלוי בגודל החברה ובהיקף רווחיה השנתיים.

כיל נהנתה לאורך שנים רבות מאוד מהטבות מס באדיבות המדינה, עד שבאחרונה הוחרגה בצדק מחוק עידוד השקעות הון החדש. עד כמה היא נהנתה? ובכן, בעיה: אין מידע, אין שקיפות, יש עמימות גדולה מאוד בחלוקת המתנות, כי האוצר אינו מחויב על פי חוק לפרט את הטבות המס שמעניקה המדינה לתאגידיה, בטענה מגוחכת של חיסיון מס. כך נוצר מצב אבסורדי: המדינה מעניקה למעשה הטבות מהקופה הציבורית בלי שהציבור יודע מהו הרכב ההטבות.

באין מידע, לא נותר לנו אלא לצלול לדוחות הכספיים של כיל, ושם מצאנו את הסוד הגדול ואת האוצר הבלום של החברה: הטבות המס הענקיות שניתנו באדיבות המדינה. בטבלה המצורפת אספנו את שיעור המס האפקטיבי של כיל בשנים האחרונות. זה המספר שמשקלל את שיעורי המס במדינות שבהן פועלת החברה - בעיקר ישראל, אבל גם הולנד, גרמניה, אנגליה, ספרד וארה"ב. כיל מודה בדוחותיה ששיעורי המס ה"רשמיים" בחו"ל גבוהים למדי: 25% בהולנד, 28% בגרמניה ובאנגליה, 30% בספרד, וכ-40% בארה"ב. שיעור המס האפקטיבי הנמוך יחסית נובע משיעורי המס הנמוכים שמשיגה כיל בישראל ומורידים את הממוצע. בקיצור ולעניין: חיסכון של כמה אחוזים במס שווה לכיל, מדי שנה (תלוי, כמובן, ברווחים) כמה עשרות מיליוני דולרים ואף מאות מיליוני דולרים.

בדוחות חושפת כיל את הסוד הגדול: בביאור קטנטן המופיע בהם מפרטת החברה את המס התיאורטי שהייתה אמורה לשלם ואת הטבות המס שהוענקו לה. המספרים מדהימים. לאורך שש השנים האחרונות נהנתה כיל מהטבות מס בהיקף של כ-590 מיליון דולר, כ-2.2 מיליארד שקל! פי שניים ויותר מהתמלוגים ששילמה החברה באותה תקופה למדינה. הטבות המס הללו לא שירתו את התעסוקה, הצמיחה, ההשקעות וכל הסיסמאות היפות של חוק עידוד השקעות הון. כיל הייתה מעסיקה ומשקיעה ממילא, בלי עזרתן האדיבה של ההטבות; היא הרי לא יכולה לברוח מים המלח, להעמיס אותו על מטוס ולכרות ממנו אשלג בסין או בהודו. הטבות המס, אם כן, שירתו בעיקר את בעלי המניות של כיל והרבה פחות את המדינה, והן ימשיכו לשרת את כיל בשנים הקרובות, למרות ההחרגה מהחוק.

ההפסדים למדינה

כך יוצא, שהמדינה נרדמה בשמירה על זכויותיה והפסידה פעמיים: פעם אחת כשהפסידה תמלוגים במאות מיליוני דולרים שהגיעו לה ופעם שנייה כשחילקה הטבות מס מיותרות במאות מיליונים. עשור של נמנום עלה למדינה לפחות כמיליארד דולר, בהערכה מאוד נמוכה. איך המדינה מתקנת זאת עכשיו? בדיל לילי, לא שקוף במיוחד, בלי דיון רציני על רמת התמלוגים הראויה לחברות מסוגה של כיל ועם חיבור מיותר בין הקציר לתמלוגים. אכן, הקציר יתבצע, גם הקציר של תמלוגי כיל למדינה.

המספרים של כיל
 המספרים של כיל

צרו איתנו קשר *5988