האוצר צריך ליצור אמינות ולא פחד

אזרח מהשורה העוקב אחר תיגרת הרחוב המתרחשת לאחרונה בין שני משרדי האוצר והביטחון, יוצא מבולבל ומפוחד. האוצר ממלא את לבבותינו חשש, בעודו מציג תמונה לפיה חריגה מיעד הגירעון הממשלתי תוביל לקריסה נוסח יוון. משרד הביטחון, מנגד, מתריע כי קיצוץ של מיליארדי שקלים בודדים מתקציבו לא יאפשר לנו להתמודד עם האיומים הביטחוניים הגואים.

לתפישתנו, הקווים הפשטניים שנמתחים בין כלכלה לביטחון הם אנכרוניסטיים. הניהול האחראי של המדיניות הפיסקאלית בהובלת פקידי האוצר הביא להתכווצות של יחס חוב-תוצר לרמה של כ-76%, בעוד בעולם המגמה של גידול ביחס חוב-תוצר נמשכת ומהווה את הבסיס למשבר החובות הריבוניים באירופה.

אתמול הנפיקה מדינת ישראל אג"ח ממשלתית ל-30 שנה בתשואות שקליות של כ-5.5%. ההנפקה, בסדר גודל של 200 מיליון שקל, זכתה לביקושי יתר של 1.3 מיליארד שקל - פי 6.5 מההיקף המתוכנן. מדובר בתעודת כבוד למדיניות הכלכלית הממשלתית, ששווה ממון רב לתקציב המדינה. לא רבים בתעשיית ניהול הכסף המקומית היו מאמינים לפני כעשור כי מדינת ישראל תוכל לגייס כסף בתשואות שקליות כה נמוכות לטווחים כה ארוכים.

החיסכון הדרמטי בעלויות מימון החוב משחרר משאבים רבים מהתקציב שמופנים לביטחון ולצרכים נוספים. הארכת משך החיים של החוב הממשלתי מגדילה את חוסנה של ישראל בבואה להתמודד עם משברים מקומיים וגלובליים המקשים על מיחזור חוב בנקודת זמן מסוימת, כך שהחיסכון בעלויות הוא תרומה אסטרטגית לאיתנותה הפיננסית של מדינת ישראל לא פחות מכלי נשק כזה או אחר.

המבחן האמיתי הוא מבחן השוק

עד כאן פרק "הפרחים לאוצר". כעת ראוי להתייחס להשוואה הפופוליסטית של נציגי המשרד הזה בין עתידה של כלכלת ישראל להווה של כלכלת יוון, אם אכן תתרחש פריצה תקציבית. אלו נימוקים מהסוג שנקלט היטב בדיון ציבורי אך חוטא למטרה. במה בדיוק נדמה ליוון אם נחרוג למשך שנתיים-שלוש מיעד הגירעון ב-1%-2% תוצר? האם האבטלה תהפוך דו ספרתית? האם יחס חוב תוצר יצמח ל-170%? האם נדרש ל"תספורת"? כנראה שלא.

הגדלת הגירעון התקציבי כגורם מייצב אנטי מחזורי בעתות של האטה גלובלית אינה בבחינת הטלת פצצת אטום על עתידה הכלכלי של ישראל - ההיפך הוא הנכון. מנהיגים כלכליים צריכים לנצל תקופות טובות על מנת לצבור עודף משאבים שישמש אותם בתקופות של האטה.

די לבחון את התנהלותם הקלוקלת של קברניטי אירופה, שבתקופות של צמיחה המשיכו להגדיל את הגירעונות, ואילו כעת הם נדרשים לתוכניות צנע אגרסיביות. כך הן פוגעות בבסיס המס, שוחקות את אמון הצרכנים ופוגעות בצמיחה הכלכלית.

לשיטתנו, המבחן המרכזי ליעד הגירעון הממשלתי הוא מבחן השוק. כלומר, מבחן תשואות האג"ח. במידה שתשואות החוב הממשלתיות יחלו לטפס מעלה והנפקות האג"ח הממשלתיות יפגינו סימנים מובהקים של חולשה, יהיה נכון לבצע ריסון פיסקאלי ולהשיק תוכנית קיצוצים. אבל כל זמן ששוק האג"ח הממשלתיות משדר יציבות, הרי שהאוצר צריך לתרום לעידוד הצמיחה, ולא ליפול במלכודת האירופית של צנע וקיצוצים מכרסמי צמיחה.

המבחן המרכזי של האוצר הוא מבחן האמינות ולא מבחן יעד גירעון שנתי, ואמינות משיגים בין השאר בוויתור על השוואות פופוליסטיות ליוון הקורסת, תקשורת טובה ובריאה עם שוקי ההון, ותגובה מתוזמנת להתפתחויות בשווקים.