40 זה ה-30 החדש

הרגולטורים ובעלי ההון רוצים שליטה בטלוויזיה כי השידור הישראלי הוא מהאוצרות היקרים בתבל

1. את העולם כולו שוטפים שינויים טכנולוגיים ותפיסתיים שמרחיקים אנשים מדפוסי הצפייה המוכרים. הטלוויזיה לא מתה, זה כבר ברור, ובטח שלא התוכן הטלוויזיוני ובכל זאת, העולם המערבי הדמוקרטי לא מנפק אחוזי צפייה כמו שיש בישראל.

לאחר שהתרגלנו שתוכנית פריים-טיים שמביאה פחות מ-30% היא כישלון, הגיע עידן ה-40 פלוס, והוכיח שהוא ה-30 החדש. בכל שבוע מפלצות כמו The Voice (רשת) או "האח הגדול" (קשת) קובעות סטנדרט חדש בצפייה ומקבעות שיאים עולמיים שמשנים את כל מה שיודעים המחקרים לספר על טלוויזיה.

אפשר לדבר על כסף, רווחים ומצב תעשיית התקשורת הישראלית. אבל חשוב יותר להבין את ההשלכות של ממדים כאלה על החברה הישראלית, על השלטון, על הטייקונים.

לא פלא שהממשלה, הרגולטורים או בעלי ההון רוצים שליטה בטלוויזיה - השידור הישראלי הוא אחד האוצרות היקרים בעולם. הוא חזק מכנסת ישראל, מבית המשפט העליון ומצה"ל. הטלוויזיה היא המולך ונראה נכון יותר שפוליטיקאים יעברו צינון לפני שהם נכנסים אליה, לפני שעיתונאים יצטננו בדרך לפרלמנט.

2. יאיר לפיד לא עושה דרכו אל השלטון, להפך - עם עזיבתו את המסך, הוא מפנה לו עורף. אדם ששיזף את עורו במדיום המטורף הזה, לא יוכל להתקיים במחשכי חדרי הוועדות והמזנון. הוא במהרה יקמול ואנחנו נקבל חצי ממי שחשבנו שהוא, או לחלופין נכיר פוליטיקאי חדש שצמא לזמן מסך - הרבה פחות מדוד ומחושב בהתנהלותו מול התקשורת, מכפי שהוא היום.

לפיד של פרלמנט יום שישי שלנו, חשוב יותר ובעל השפעה מכל פוליטיקאי. לא משנה אם הוא מכיר בכלל את הליין-אפ לפני שהוא עולה לשידור - בעבור קהלו, מספר 2 שלו הוא אמנון אברמוביץ', מספר 3 היא נעמה מרגוליס מבית שמש והשרה החשובה ביותר היא שרה גבאי המתרגמת לשפת הסימנים.

3. ככל שהרייטינג יגדל, לטלוויזיה בישראל לא תהיה עדנה. מקבלי ההחלטות יחשקו בה יותר, יחבקו אותו ויטלטלו אותה בקנאה. נראה יותר עיתונאים שיבקשו לתרגם את כוחם אל אפיקים חדשים, ויותר בעלי הון הרפתקניים שיבקשו להשתעשע בכוח המופלג הזה.

בתקופה של מחאה חברתית, בה נכון להוריד פרופיל, לא לנצנץ או להפריע לאף אחד, המדיה הישראלית, או נכון יותר ערוץ 2, לא מצליחה לעשות זאת. 40 האחוזים האלה, לא בהכרח עושים טוב עכשיו לקשת או רשת. הן היו מסתפקות בהרבה פחות.

אלא שאנחנו, הציבור הדביק, המלוכד והישראלי כל-כך, לא ניתן להן לשקוע מהמסך. האירוניה היא, שככל שנבוא יותר, ונבקש לראות עוד, ככה נעשה יותר נזק.