רק 96 חברות ישראליות נסחרות כרגע בשוק ההון האמריקני, ולמעלה ממחצית מהן - 56 (58%), נסחרות מתחת למחיר של 5 דולר למניה.
מדוע מדובר בנתון מהותי? ובכן, כפי שאנחנו מסבירים כאן לא פעם, משקיעים מוסדיים רבים בארה"ב, בעיקר הבינוניים והגדולים שבהם, אינם יכולים להשקיע במניות שמחירן נמוך מ-5 דולר. הסיכון הטמון במחיר הנמוך מרף זה הוא גדול יותר, החל מתנודתיות גבוהה יותר, וכלה בקרבה למחיר מינימלי של 1 דולר למניה, כפי שדורשת נאסד"ק, ולא - המניה נמחקת מהמסחר בה ועוברת לרשימות מסחר לא פופולריות דוגמת הבורסה שמעבר לדלפק.
משקיעים מוסדיים קטנים יותר, שאין להם את היכולת להיכנס להשקעה מהותית בחברות שמחיר מניותיהן גבוה באופן משמעותי, כן משקיעים במניות שמחירן נמוך מ-5 דולר, אך רוב החברות רוצות שרשימת בעלי המניות בהן תכלול כמה שיותר משקיעים מוסדיים כבדים. כך, המחיר פר מניה (ללא קשר לשווי החברה) הופך לפקטור מהותי במערכת היחסים שבין החברה לשוק ההון.
וכך, הסטטיסטיקה שעמה פתחנו, הופכת ללא מחמיאה בעליל. לא רק שישראל כבר אינה היצואנית מספר 1 של חברות לנאסד"ק (סין עקפה אותנו בסיבוב), מספר החברות הישראליות האטרקטיביות בעיני משקיעים מוסדיים עומד על עשרות בודדות ולא יותר.
איך זה קרה בדיוק? ובכן, ה"אשמות" במצב הנוכחי הן אותן שנות בועה של תחילת העשור הקודם. עשרות חברות ישראליות מכרו אז חלומות והונפקו על בסיסם בשוק ההון האמריקני. בחלוף מספר שנים החלום של רובן התנפץ, ומניותיהן התרסקו. רדוויו, בקווב, ויריאנט ורבות אחרות גייסו עשרות מיליוני דולרים, ושרפו אותם בלי ליצור בטווח הארוך ערך משמעותי לציבור המשקיעים.
כך קרה ש-23 מתוך אותן 96 חברות (24%) נסחרות מתחת למחיר של 1 דולר למניה, ושוויין כמעט אפסי.
כך קרה שיש רק עשרות בודדות של חברות ישראליות, מבין אלו הנסחרות בארה"ב, שכן שווה להשקיע בהן, כי יש להן עתיד ברור לעין ומוצר שמספק את הסחורה - טובה או פחות טובה, אך מספק סחורה כלשהי.
כך קרה שהנוכחות שלנו בוול סטריט כבר לא ממש מהווה מקור לגאווה מקומית.
עצוב? נראה שכן (כי עדיין יש בנו פטריוטיות מסוימת). מאכזב? ללא ספק. נתון לשינוי? לא נראה לנו.
זו צ'ק פוינט. לא טבע
מהבדיקה שערכנו עולה כי צ'ק פוינט , ענקית האבטחה, היא המניה הישראלית היקרה ביותר (שוב, פר מניה ולא לפי שווי חברה). המחיר הנוכחי של מניית צ'ק פוינט הוא 54.75 דולר, ואילו זה של טבע , ענקית הגנריקה הישראלית, הוא 45.83 דולר.
מחיר פר מניה, בל נשכח, מהווה שיקול מכריע גם בתהליך קבלת ההחלטות של המשקיע הקטן, ולא רק של המשקיע המוסדי. ככל שמניה היא יקרה יותר, כך היא הופכת לפחות אטרקטיבית גם עבור גברת כהן מחדרה. די אם נזכיר את המחיר של מניית ברקשייר האתוויי, חברת ההשקעות של וורן באפט, כדי להמחיש זאת.
מחיר מניית A של ברקשייר עומד כרגע על 120 אלף דולר, ואילו מחיר מניית B עומד על 80 דולר - שניהם מחירים שלא הולכים ברגל למשקיע הקטן בארה"ב. באפט, נזכיר, ממש לא חובב ספליטים, אז כנראה שמי שירצה בעתיד לקנות לפחות מניה אחת מסוג A, יצטרך להביא מהבית לפחות חצי מיליון דולר.
ובחזרה לצ'ק פוינט. זו הפכה למניה היקרה ביותר, לאחר שמניית טבע נפלה בעקבות השנה הקשה שעברה על החברה. תוצאות צ'ק פוינט לרבעון הרביעי של 2011, שפורסמו בשבוע שעבר, הוכיחו כי נסיקת המניה (22% בשנה האחרונה) הייתה מוצדקת, אך ביצועי המניה בינואר לבדו - בעיקר מול אלו של טבע - עלולים לערער את מעמדה כמניה היקרה ביותר.
מניית טבע עלתה מתחילת החודש בשיעור של 14% לעומת 4% במקרה של צ'ק פוינט ו-7% במקרה של מדד נאסד"ק שבו כלולות השתיים.
איך זה קרה? ובכן, התשובה די פשוטה. טבע הייתה זולה מדי. שלמה ינאי או ג'רמי לוין כמנכ"ל, בסופו של יום מה שקובע שווי של חברה דוגמת טבע בשוק ההון האמריקני, הוא מכפיל הרווח וגובהו ביחס למכפילים של חברות דומות. טבע נסחרה בשפל (שאירע בספטמבר האחרון) לפי שווי של 31 מיליארד דולר ששיקף מכפיל 8.4 על הרווח השנתי ב-2011. פייזר, לדוגמה, שנותרה על כנה מתחילת השנה, נסחרת כרגע לפי מכפיל 9.6. טבע, לאחר התיקון לעיל, נסחרת לפי שווי של 41 מיליארד דולר שמשקף מכפיל רווח של 9.2.
אפקט ינואר? ממש לא. תיקון אגרסיבי שהיה צריך לקרות? כנראה שכן.
התפלגות
tali-z@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
