סיכום ביניים: המרוויחים והמפסידים מפרשת נתן אשל

המפסיד, בינתיים: נתן אשל

הנזק כבר נגרם, אם כי בתנאים מסוימים אשל עוד יכול לצאת מחוזק

 נתן אשל / מאייר: ג'יל ג'יבלי

במישור האישי נתן אשל כבר הפסיד, כמובן. שמו הטוב נפגע, מעמדו כראש הסגל הכול-יכול בלשכת ראש הממשלה, היוצא והמביא, זה שכלום לא יכול לפגוע בו, התערער. גם אם ייצא נקי, משפחתו הקרובה, שוודאי לא אהבה את דמות האשמאי הזקן שהודבקה לו ב"ארץ נהדרת", תזכור לו תמיד את היחסים השנויים במחלוקת עם ר'. ולא יעזרו ההסברים שמדובר בעלילה שרקמו אויבים מבית. גם אם החשד יוסר, הספק ימשיך לקנן.

במישור המקצועי עוד מוקדם לדעת. ההיכרות האינטימית של אשל עם בני-הזוג נתניהו היא בסיס לסידור עבודה ארוך שנים. גם אם זה לא יקרה במסגרת הלשכה, אשל ימשיך כנראה לסייע לבני-הזוג מרחוק.

מצד שני, אם החקירה תמשיך להתנהל במישור המשמעתי, ובעיקר אם תגווע שם ולא תתפתח לעניין פלילי, יחזור אשל ללשכה מחוזק יותר מאשר בעבר. 3 הבכירים שהתלוננו נגדו כנראה ימצאו את דרכם החוצה (אחד מהם כבר בדרך - ראו ע"ע יוחנן לוקר), ומי שיבואו במקומם כבר יפנימו היטב את המסר: עם נתן אשל לא כדאי להתעסק.

הפטרונית: שרה נתניהו

אשת ראש הממשלה לא אהבה את היחסים בין אשל ל-ר'. עכשיו מבינים מדוע

 שרה נתניהו / מאייר: ג'יל ג'יבלי

על-פי לא מעט עדויות ודיווחים, אחד מתפקידיו המרכזיים של נתן אשל, אם לא החשוב שבהם, היה לעדכן את אשת ראש הממשלה שרה נתניהו במתרחש בלשכה, ואף לפעול להשגת מטרותיה.

על-פי הדיווחים, הקשר של אשל עם ר', עובדת הלשכה שעל-פי התלונה הוטרדה על-ידו, היה למורת-רוחה של הגברת הראשונה, והיא דרשה ממנו יותר מפעם אחת להעבירה מתפקידה. אשל, על-פי הדיווחים, סירב להיפרד מבת טיפוחיו.

בהקשר הזה נראה כי אשת ראש הממשלה ידעה מה טוב בשבילה ובשביל בעלה. הפרשה שהתפוצצה ברעש גדול הייתה נמנעת אילו אשל היה עושה כבקשתה. ספק אם היא תמצא בעתיד בעל ברית מסור כמוהו בלשכה.

החוקרים: נציבות שירות המדינה

עבור הגוף שאמון על בדיקת הפרשה, מדובר במקרה של צל"ש או טר"ש

 משה דיין / מאייר: ג'יל ג'יבלי

הדימוי של נציבות שירות המדינה תלוי באופן שבו תנוהל החקירה הנוכחית. כמו שזה נראה עכשיו, מכאן אפשר רק לעלות. הפניית החקירה לנציבות במקום למשטרה נתפסת בדעת הקהל כסוג של טיוח, בעיקר בגלל זהותו של העומד בראשה, עו"ד משה דיין.

יהודה ויינגרטן, גיסו של דיין, נמנה עם חוג התורמים של נתניהו ונחשב למיודד מאוד עם המשפחה. דיין עצמו, שבתפקידו הקודם שימש כיועץ המשפטי של משרד המשפטים, נחשב למינוי אפור ולא לוחמני במיוחד. האם היה מתעלה מעל הדימוי הזה אם היה נועץ שיניים בפרשה הנוכחית? קשה לדעת, שכן דיין בחר למדר את עצמו מהטיפול בה.

זו הפעם הראשונה ב-6 החודשים מאז מינויו שדיין נדרש להתמודד עם פרשייה שמעוררת כותרות, ועוד כאלה שבמרכזן עומד אשל, מי שחתום על תצהיר שתמך במינויו לתפקיד. זו גם הסיבה לכך שהחליט למדר את עצמו, והעביר את הסמכות לראש אגף החקירות בנציבות, נתי לויט, שמתנהל ישירות מול היועץ המשפטי לממשלה.

עכשיו הרבה תלוי בלויט. כשם שמבקר המדינה זוכה היום ליוקרה שלא הייתה שמורה לו בעבר - גם הנציבות יכולה לשדרג את מעמדה אם תנהל חקירה אינטליגנטית ונטולת פניות, תהא התוצאה אשר תהא.

המהסס: יהודה וינשטיין

הציבור רוצה דם, אקשן ותמרות עשן. היועץ המשפטי מסרב כרגע לספק את הסחורה

 יהודה וינשטיין / מאייר: ג'יל ג'יבלי

כשיהודה וינשטיין נכנס לתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, חגגו כולם את כניסתו של הסנגור הפלילי למשרה. סוף-סוף יועץ משפטי שמביא איתו נקודת מבט רעננה לתפקיד, שונה מזו הממסדית שאפיינה את קודמיו בתפקיד.

פרשת אשל היא סוג של מקרה מבחן לאותה השקפת עולם, אם מסתכלים עליה בהסתכלות מקצועית גרידא ולא מביאים בחשבון את השיקולים ששוקל וינשטיין לגבי יחסיו עם נתניהו.

וינשטיין ספג קיתונות של ביקורת על בחירתו להפנות את החקירה לנציבות שירות המדינה ועל ההודעות המינוריות מדי שפרסם לגבי חומרת התיק. הסבריו כי רק במסגרת חקירה משמעתית יוכל לאלץ את ר' להעיד לא תיקנו בהרבה את הרושם.

יכול מאוד להיות שאלה הם פני הדברים, ושלפנינו יועץ משפטי אמיץ שלא חושש מקביעות לא פופולריות; אבל ייתכן גם תסריט הפוך, שבו וישנטיין, בסירובו להורות על חקירה פלילית, מקטין בחשיבותו של מקרה חמור.

מה שבטוח, הציבור לא רוצה כאן סנגור, הוא רוצה דם ואקשן ותמרות עשן. וינשטיין מסרב כרגע לספק את הסחורה.

המתלונן הראשון: יועז הנדל

המסביר הלאומי זכה לחיבוק מהברנז'ה, אבל בדרך הוא שכח מי הבוס שלו

 יועז הנדל / מאייר: ג'יל ג'יבלי

כשיועז הנדל, דוקטור להיסטוריה ופובליציסט, נכנס לתפקידו כראש מערך ההסברה הלאומי, הוא דאג להבהיר כי לא ישמש כיועץ תקשורת אלא כאסטרטג, ובתור שכזה, סירב לשוחח עם עיתונאים. בפעמים המועטות שכן דיבר, והתפתל עם ההתנסחויות, הייתה זו מבחינתו ההוכחה לכך שאינו מסוגל לבצע מניפולציות תקשורתיות. בסך-הכול עמית במכון מחקר אוניברסיטאי שרוצה לתרום למדינה.

לפני כחודשיים נסע הנדל עם ר' לנסיעת עבודה לארצות-הברית. היא סמכה עליו וסיפרה לו על התנהלותו של אשל כלפיה. היום, אגב, היא מצטערת על כך.

האם גם פה הנדל רק גילה אזרחות טובה, או שפעל מתוך אינטרס אישי המשותף לו ולשני המתלוננים האחרים להוציא את אשל מהאקווריום? כנראה שלא נדע לעולם. מה שכן אפשר לומר שתקשורתית הוא קיבל תמיכה לא מבוטלת.

אבל יש בעיה קטנה: הנדל לא צריך לשאת חן בעיני הברנז'ה אלא בעיני הבוס. עתידו בלשכה לא ברור, ותמיד תרחף מעליו השאלה אם לא ניתן היה לפתור את הפרשה בדרך אחרת, שלא תכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ.

המתלונן השני: צבי האוזר

מזכיר הממשלה בנה על תמיכת נתניהו בפריימריז. עכשיו לא בטוח שיקבל אותה

 צבי האוזר / מאייר: ג'יל ג'יבלי

צבי האוזר היה אחד מ-3 הבכירים שהתלוננו אצל היועץ המשפטי על התנהגותו של אשל. שלושתם ביקשו לשמור על חשאיות. הם ודאי הניחו, יש מי שיאמר שגם קיוו, ששמו של אשל ידלוף החוצה ושהם יישארו במחשכים.

כמו מזכירי הממשלה שלפניו, גם האספירציות הפוליטיות של האוזר אינן נעצרות בתפקיד המזכיר. הוא מתכנן להתמודד בפריימריז של הליכוד, על משבצת נציג מחוז תל-אביב. האם שקל את ההשלכות שיהיו לתפקידו בפרשה הזו על סיכוייו ועל תמיכת נתניהו? הרי בלעדיה אין לו הרבה סיכוי, ולא בטוח שאנשי נתניהו (שהעריך אותו מאוד עד המשבר הנוכחי) יכירו לו תודה על פנייתו לוינשטיין.

ריצה על תקן אביר טוהר המידות, שלא הסכין לשמוע על הטרדה בלי שתטופל, מהווה גישה רעננה בליכוד, אבל לא בטוח שתזכה לאהדה גדולה בבחירות הפנימיות. אם האוזר לא יצליח לעשות את זה בעידן נתניהו, אז ודאי בעידן שאחריו, אצל חברו הקרוב גדעון סער.

המתלונן השלישי: יוחנן לוקר

המזכיר הצבאי יכול כנראה לשכוח ממינוי למפקד חיל האוויר. פרס הניחומים: גלות בוושינגטון

 יוחנן לוקר / מאייר: ג'יל ג'יבלי

יום למחרת התפוצצות הפרשה דיווח "ישראל היום", שופרו של אשל (ששימש בעבר כסמנכ"ל העיתון) כי המועמד המוביל לתפקיד חיל האוויר הבא הוא ראש אגף התכנון בצה"ל אמיר אשל.

יוחנן לוקר, המזכיר הצבאי בלשכה שהתמודד על התפקיד הנחשק, כבר לא יהיה מפקד חיל האוויר. בידיעות אחרונות פורסם השבוע כי הוא יקבל כנראה את תפקיד נספח צה"ל בוושינגטון. פרס ניחומים מושלם, שירחיק אותו באלגנטיות מהלשכה.

רחוק מהעין רחוק מן הלב. אפשר לשער שהדבר הזה גם לא תרם במיוחד למנכ"ל המשרד הראל לוקר, אחיו של המזכיר הצבאי הסורר; הקשר שלו לאחד המתלוננים, בוודאי לא יתרום לאמון שנותן בו ראש הממשלה.

המוטרדת ר'

העובדת שעל-פי התלונה הוטרדה על-ידי אשל מסרבת בינתיים להתלונן. יש לה סיבות טובות

 המוטרדת / מאייר: ג'יל ג'יבלי

את מקומה בלשכה החשובה במדינה, שבה עבדה במשך 3 שנים, היא כבר הפסידה. זה אולי לא יקרה היום או מחר, אבל יש מספיק אנשים ואישה אחת שיודעים שמתישהו זה יקרה. ר' ודאי תמצא עבודה בעתיד גם בלי מכתב המלצה מנתן אשל; היא מקושרת היטב למעגל התורמים של נתניהו וודאי תוכל להשתלב אצל אחד מהם, בפרט אם תקפיד לעבור את הפרשה הנוכחית בלי לעורר מהומות מיותרות.

אולי זו אחת הסיבות לכך שהיא הבהירה היטב באמצעות פרקליטיה כי אינה רוצה למסור עדות בפרשה. סיבה אחרת יכולה להיות הלקח שנלמד ממתלוננות אחרות בתיקים אחרים (להבדיל כמובן); בישראל 2012, למי שלא מבין, מתלוננות הן יעד לספינים, הצקות והכפשות.

גם בלשכה היא רחוקה מלזכות בתמיכה מקיר לקיר: לא מעט ממתנגדי אשל לא בדיוק תומכים בה. ר', אומרים שם, אחראית לא מעט למצבה ולעובדה שאשל קיבל ממנה אור ירוק להתנהלותו כלפיה.

המרוויח הגלוי: גיל שפר

ראש הלשכה יכול רק להרוויח. ועוד מבלי ללכלך את הידיים

 גיל שפר / מאייר: ג'יל ג'יבלי

גיל שפר אמנם לא נפגש עם וינשטיין, אבל יש האומרים שהוא זה שהיה הראשון לזהות את הפוטנציאל שבתלונה ליועץ המשפטי, ועמד מאחורי השלושה לאורך כל הדרך בלי ללכלך את ידיו.

יציאתו של אשל לחופשה הופכת את שפר למשמעותי יותר בלשכה; קל וחומר, אם אשל לא יחזור לתפקידו. האפשרות שיחליף את אשל ודאי לא נעלמה מעיני שפר, ואפשר לומר שהיא אפילו חביבה עליו מאוד. שפר התחרה באשל על הקרבה לזוג נתניהו, ויציאתו של אשל מהלשכה רק תחזק את מעמדו אצלם.

ביום שני נחקר שפר בנציבות. הוא אישר כי אשל ור' אכן היו קרובים, אבל ציין כי לא הבחין בדבר בעייתי שעלול להתפרש כהטרדה. שפר הפוליטיקאי כבר השיג את שלו בעצם פרסום הפרשה.

המרוויח הסמוי: בנימין נתניהו

אם אשל יעזוב את הלשכה, ראש הממשלה יוכל לבצע מינוי חשוב

 בנימין נתניהו / מאייר: ג'יל ג'יבלי

ראש הממשלה בנימין נתניהו מצטייר במבט ראשון כמפסיד מן הפרשה, כמי שאינו שולט בלשכתו המסוכסכת, שראש הסגל שלו נאלץ לצאת לחופשה. אבל אם נלך כמה צעדים קדימה, נראה שמצבו לא רע בכלל. הרי איש אינו מאשים אותו בכך שהיה שותף למתרחש.

ולגבי הטלטלה בלשכה - בכל לשכה נשלפות הסכינים במוקדם או במאוחר, אנשים עוזבים ובאים, וגם על כך מתגברים. יתרה מכך, אם אשל יהיה זה שייאלץ לעזוב, הרי ייתכן שנתניהו - אם יואיל לעשות מינוי ראוי - יזכה סוף-סוף בראש סגל אמיתי, בעל שיעור-קומה, כזה שרהוט באנגלית לפחות כמוהו, ובעיקר אחד שיודע לנהל ולהסתכל גם על טובת המדינה.