פיגוע מקלובה

כשהזמינו אותי להצטרף לקבוצת ישראלים שיוצאת לירדן, מטעם ארגון נורבגי בשם MEP (Middle Eastern Project), שמחתי מיד. מאיר אדוני, חברי, שמחובר לארגון כבר זמן מה, לא יכול היה לנסוע בגלל המזללה החדשה שפתח, והציע שיפנו אליי. הארגון הוקם על-ידי נורבגים ב-2002, במטרה לייצר דו-שיח בלתי אמצעי בין ישראלים, פלסטינים וירדנים. לא פוליטיקאים, אלא דווקא אמנים, זמרים, עיתונאים ובמאים, וגם שפים.

נתקענו במעבר הגבול כמעט 4 שעות. לא עזרו כל תחנונינו והסברינו שאנחנו באים למפגש שמטרתו טובה. התברר שקבוצת ישראלים שמונה מעל 5 אנשים חייבת להיות מלווה על-ידי איש ביטחון ירדני שיגן עליה מפני הלא נודע. הצד הירדני כנראה שכח להודיע למחלקת הביטחון של עצמו שאנחנו מגיעים, ולקח להם כמה שעות טובות להתארגן על האישור ולאפשר לנו להמשיך במיניבוסים לכיוון ג'רש בצפון ירדן. הנסיעה לג'רש התנהלה כבר בחושך גמור, לצערי. הגענו לאוליב ברנץ', בית מלון השוכן בתוך ההרים, ליד העיר שמלאה בעתיקות רומיות מפוארות.

כבר בלילה נפגשנו בלובי עם המשלחות מירדן ומהרשות הפלסטינית, ואפילו שהיה קר רצח, המפגש היה חם. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הצטרפתי למפגש, אבל החברים האחרים במשלחת כבר הכירו את הצד הפלסטיני והירדני, והיו חיבוקים גדולים ושמחה. ארוחת הערב הראשונה הוכנה על-ידי השפית הירדנית. במהלך הארוחה נפגשתי גם עם השף הפלסטיני, שהתגלה כאיש מקסים שגר ברמאללה ומדבר קצת עברית כי עבד בישראל בנעוריו. נפגשנו גם עם דאג הנורבגי, שהתמנה למתאם שלנו. תכננו את הארוחה שהיינו אמורים לבשל למחרת, והלכנו לישון במה שהרגיש כמו פריג'ידרים. המלון לא היה מחומם.

למחרת התעוררתי מלא עזוז, מוכן לקרב במטבח, אבל התברר שיש הרצאות. הנריק, הבן של ראש ממשלת נורבגיה לשעבר, העביר הרצאה על מושגי יסוד באתיקה, ואני, שכל מה שרציתי זה לצאת כבר לשוק, ישבתי כל ההרצאה כמו על מסמרי פלדה. הזמן רץ, ובסוף יצאנו רק באחת וחצי.

מובן שלא מצאתי שומר שרציתי לעשות ממנו סלט, וגם לא פומלה ואשכוליות שרציתי להכניס לבישוליי, ובקיצור - לא מצאתי הרבה מאוד ממה שתכננתי והייתי צריך לאלתר בתנועה. אבל אצל הקצב מצאנו טלה נהדר. ביקשנו 15 תרנגולות, והוא ארגן שהחבר שלו מעבר לכביש ישחט בשבילנו בזמן אמת 15 פרגיות וימרוט אותן, ממש מול עינינו המשתאות. טריות זה שם המשחק.

וככה הסתובבנו בין מחלבת הג'יבני הקטנטנה עם היוגורט הנהדר למוכר הקטניות. קנינו שמן זית בבקבוקי קוקה-קולה ממישהו שעמד ברחוב, והמון תרד ופטרוזיליה בדוכני הירוקים. בקיצור, לאט-לאט התארגנו על מה שאפשר. בסוף הגיעה השעה ארבע אחר הצהריים ועפנו למטבח, שהתגלה כמרתף נטול סכינים מחודדות שבו תנור פרימיטיבי להחריד. אבל שום דבר לא הפריע לנו להפשיל שרוולים ולהיכנס לעבודה משותפת.

השעה הייתה כבר ארבע וחצי. בשבע בערב היינו אמורים להגיש ארוחה לחמישים איש. בקור רוח ביקשתי מדאג להודיע לכולם שהארוחה נדחית לשמונה וחצי. הכנתי תרד טורקי מאודה, סלטי סלק וצנון, ולחם ממולא בטלה. רניה הירדנית הכינה ממתקים שהתגלו כמתכון אמריקאי בכלל; וגאסאן המלך הרביץ מקלובה עצומת ממדים מחצילים, מבצל ומכרובית. למדתי את סודותיה של המקלובה תוך כדי התעסקות בבצק שלי, וכשהגיע זמן הארוחה עזרתי לגאסאן לסחוב את סיר המקלובה העצום לחדר האוכל.

גאסאן, שהתגלה כפרפורמר מדהים, התחיל לשיר איזה שיר מקלובה עתיק יומין, דפק על דופנות הסיר כאילו היה תוף מרים, הרים את המקלובה באוויר בתנועה אחת, והפך אותה על מגש. הוא דפק שוב על הסיר באנרגיה אדירה, ואז הרים את הסיר והמקלובה התגלתה במלוא תפארתה. ואז הישיר גאסאן את עיניו אליי ואמר, "פיגוע מקלובה". וואו איזה חוש הומור יש לו לבן אדם. המקלובה הזאת באמת הייתה פיגוע. אדירה ומופתית בטעמה. ובלי להלאות יתר על המידה רק אומר שבדרך חזרה ידעתי שגם אני הולך לעשות מקלובה, אבל אני אכין אותה עם בצק - לחם מקלובה. לחם ולא אורז. מהפכה במזרח התיכון. אז הנה המתכון המדויק.

מתכונים

לחם מקלובה

חומרים: 1 קילוגרם קמח לחם (מס' 2 של סוגת) פלוס 5-6 כפות קמח לציפוי החצילים והכרוביות, 500 גרם בצל קצוץ בינוני דק, 30 גרם שמרים טריים, 700 מיליליטרים מים (כ-3 כוסות), 1 כף פלפל שחור גרוס טרי, 1 כף מלח, שמן תירס לטיגון עמוק, 4 חצילים בלדי, 2 כרוביות קטנות, 5 עגבניות בשלות, חצי כוס שמן זית, 3 כפות עלי זעתר טריים, חצי כוס טחינה גולמית, מלח ים גס לפי הטעם.

הכנה: מטגנים את הבצל הקצוץ בשמן התירס החם עד שהוא משחים כמעט לגמרי, ומסננים אותו מהשמן. מבשלים את הבצל המטוגן במים עד רתיחה. מחכים דקות אחדות ומסירים מהלהבה. מניחים להתקרר לטמפרטורת החדר.

מכינים את הבצק: מערבבים את הקמח עם השמרים ומנפים בעזרת האצבעות. מוסיפים את מי הבצל שבישלנו ואת הפלפל השחור. לשים 5-7 דקות, מוסיפים את המלח וממשיכים בלישה עוד 4-5 דקות, עד שנוצר בצק אלסטי ומשיי. משהים בקערה מכוסה ניילון כשעה וחצי עד שעתיים, עד שהבצק מכפיל את נפחו.

בינתיים חותכים את החצילים לשמיניות לאורכם ומפרידים את הכרובית לפרחים. מצפים אותם בקמח, ומטגנים בשמן עמוק חם עד שהירקות מזהיבים. מעבירים למסננת כדי להיפטר מכל השמן. משמנים בנדיבות סינייה (תבנית עגולה מאלומיניום, כזו שמכינים ומגישים בה תבשיל סינייה) גדולה או מגש אפייה עגול שטוח. פורסים את העגבניות לפרוסות עבות, מסדרים את הירקות המטוגנים בתחתית ובדופנות הסינייה, ויוצקים את הבצק מעל הירקות. ממתינים כחצי שעה, להתפחה נוספת.

בינתיים מחממים את התנור ל-230 מעלות צלזיוס. אופים את המקלובה בתנור המחומם (ללא אדים) במשך כ-20 דקות. מנמיכים את הטמפרטורה ל-210-200 מעלות, וממשיכם באפייה עוד כ-30 דקות לערך. מוציאים מהתנור ומניחים להתקרר במשך 5-10 דקות.

הופכים בתנועה אחת על צלחת הגשה גדולה. מפזרים מעל מעט מלח ים גס ואת עלי הזעתר המופרדים. מטפטפים מעל מעט טחינה גולמית ומגישים.