למה התמ"ת מעדיף טוקבקים חיוביים על 1,000 עובדים?

הפחתת שורה של מכסי יבוא בתחום המזון תביא לפיטורים של למעלה מ-1,000 עובדים ■ האם הצרכן הוא חזות הכול?

למה שר התמ"ת, שלום שמחון, מעדיף טוקבקים חיוביים על פני 1,000 עובדים, ומדוע אייל גבאי, מנכ"ל משרד רה"מ היוצא, צריך להתבייש.

שר התמ"ת, שלום שמחון, סיפר שלשום (ג') לנווית זומר מ"ידיעות אחרונות" שהוא אינו ישן בלילה מאז שהחליט לתמוך בהמלצה להפחית שורה של מכסי יבוא בתחום המזון. הוא אינו ישן בלילה, כי לדבריו, ההחלטה תביא לפיטורים של למעלה מ-1,000 עובדים, רובם באזורי הפריפריה. כשנשאל כיצד היה נוהג אילו הדבר היה תלוי רק בו, השיב: "הייתי מוכן לשלם עוד כמה שקלים בחודש על מוצריי, ולשמור על מקומות העבודה בפריפריה".

רגע רגע, השר שמחון, אבל זה דווקא כן תלוי בך. אם תתנגד, המכסים לא ירדו ואיש לא יפוטר. אז למה בכל זאת תמכת בהמלצות? הנה התשובה: "בגלל שהציבור הישראלי לא גילה סולידריות חברתית. הציבור הישראלי דרש פתרון ליוקר המחיה עכשיו ומיד. לצערי, הוא לא חשב על גורל העובדים כשתקף את רשתות המזון ואת היצרנים. הציבור, מתברר, לא עושה הפרדה מלאה בין היותו צרכן שדורש תיקון מחירים, לבין היותו אזרח שאמור לדאוג למקומות עבודה ולתעשייה המקומית".

יש גרעין של אמת בדבריו של השר שמחון, שאומר בעצם: הציבור הישראלי סולידרי עד שזה מגיע לכיס שלו. אבל האם הגרעין הזה מייצג את הכלל? האם השר שמחון טרח להורות לאנשי משרדו לערוך סקר מקיף, שיבחן האם הציבור מוכן לשלם מחיר של 1,000 מפוטרים, כדי שמחיר הטונה בסופר יפחת בחצי שקל, במקרה הטוב? או שמא השר שמחון הוא מומחה בעצמו לחקר הישראליות, ולכן אין לו צורך במחקר כזה?

ובכן, מי צריך מחקר כשיש טוקבקים. השר שמחון נשאל מדוע הוא ואנשי משרדו לא הסבירו לציבור את המחיר היקר של אובדן מקומות עבודה, וזו הייתה תשובתו: "בשיא המחאה, כשהתחיל החרם על המחלבות, פניתי לסטודנטים הפעילים והזהרתי אותם שבסוף זה יפגע בנו ובתעסוקה. עוד לא הספקתי להגיע למשרד בחזרה מהפגישה, וכבר היו 1,000 טוקבקים שהשמיצו אותי כמגן התעשיינים והעשירים". רשמו לפניכם את התאריך של הציטוט המדהים הזה: 31 בינואר 2012. היום שבו 1,000 טוקבקים שווים יותר מ-1,000 עובדים שצפויים ללכת הביתה.

האם הצרכן הוא חזות הכול?

השר שמחון, אגב, עושה את מה שרובנו נוהגים לעשות בכל מה שקשור למאורעות הקיץ האחרון: מחבר מחאה אחת במחאה שנייה, תחת קורת הגג החמימה שמכונה "המחאה החברתית". כך קורה שאותה מחאה ב"ה" הידיעה, נתפסת על ידיו כמחאה של מחירים בלבד, ומחירים בסופר בפרט. העובדות, כמובן, מראות אחרת. חרם הקוטג' היה מאבק צרכני במובן הצר ביותר, ואילו מה שנתפס כמחאה החברתית במלוא עוצמתה, החל בכלל כמחאה על מחירי הדיור, על היעדר דיור ציבורי ועל היעלמותה של מדינת הרווחה.

מאות האלפים שפקדו את הכיכרות בתל אביב, בירושלים, בבאר שבע, בנתניה ובעשרות ישובים אחרים, לא קראו להוזיל את מחירי הטונה וגם לא את מחיר רוטב הסויה. אדרבא, הם קראו למדינה להתערב יותר, ואילו בשם המחאה החברתית מגיעה עכשיו אותה מדינה - ומעלימה עוד יותר את ידה. השר שמחון, שמכיר את הישראלי המצוי יותר טוב מכל אחד אחר, כך אנו מתרשמים לפחות, לא העלה על דעתו שהישראלי המצוי מעדיף אולי פיקוח על המחירים במקום הפחתת מכסים - שרק תיטיב עם קומץ יבואנים.

ביום שני האחרון חשף שמחון עוד טפח מתפיסת העולם שלו. בכנס של הרשות להגבלים עסקיים אמר: "קשה למצוא את האיזון בין פתיחה לתחרות לבין שמירה על תעשייה מקומית משגשגת. מטרתנו היא להגן על הצרכן". כן, שוב הוא מתבלבל. מטרתנו היא להגן על הצרכן? האם הצרכן הוא חזות הכול?

אמרנו את זה כאן כבר בעבר, וכנראה שנאמר את זה עוד לא מעט פעמים: כל עובד הוא גם צרכן, וכל צרכן הוא גם עובד. צרכן הטונה, אשר אמור להרוויח מחר על חשבון העובד במפעל הטונה, עובד בעצמו בחברה שיום אחד עוד תונח מעליה חרב הרגולטור בשמו של צרכן אחר. זה טוב וראוי להגן על הצרכנים, אבל האם "זו מטרתנו?". מוטב, אם כך, שנסגור את כל מפעלי המזון, ובדרך גם את כל מפעלי הלאו-טק בכלל, ונייבא בזול. הצרכן יהיה מבסוט.

מי צריך להיות פרסונה נון-גרטה

נשמע מופרך לסגור את כל המפעלים ולעבור ליבוא? כנראה שלא שמעתם השבוע את אייל גבאי, עד לאחרונה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, איש אמונו של בנימין נתניהו וחבר בוועדה לבחינת הריכוזיות במשק. הנה הפתרון היצירתי שהציע גבאי בעניין הריכוזיות ויוקר המחיה: "צריך לעשות מה שעשו בשנות ה-90, כשהפכו את המשק ממשק סגור למשק פתוח, הורידו את המכסים על הטקסטיל וסגרו את כל מפעלי הטקסטיל בלי עכבות ובלי רחמים. ברור שזה עשה רע לאנשים שעבדו שם, אבל בראייה של 20 שנה אחורה, המשק נמצא במצב טוב יותר".

בעולם שפוי, איש כמו אייל גבאי צריך להיות פרסונה נון-גרטה בכל כנס ציבורי בעקבות הדברים שלו. עליו להיות מסולק על ידי הקהילה העסקית בבושת פנים. לא רק שהוא מבטא יהירות, אטימות ובוז לאדם העובד ולתעשיין שמספק מקומות עבודה לאנשים יצרניים, הוא מבטא גם תפיסת עולם כלכלית-חברתית שאמורה הייתה לחלוף מהעולם. אם נאמץ רגע מהגישה של השר שמחון, כנראה שמחאת הקיץ האחרון באמת פוספסה כהוגן.

החל מהשבוע הבא: תעשיית הטונה תושבת במחאה על הרחבת היבוא

מפעלי הטונה סטארקיסט, שימורי המרכז, ויליגר ופיל הטונה יושבתו ביום ראשון הקרוב, במחאה על המלצות ועדת המזון בראשות מנכ"ל משרד התמ"ת, שרון קדמי, להסיר את מכסי המגן על הטונה ולחשוף את השוק למוצרים מיובאים.

בתעשיית הטונה, שמעסיקה ברחבי הארץ כ-500 עובדים באופן ישיר, חוששים כי המהלך יוביל לסגירת פעילות הייצור במפעלים, כולם בפריפריה. במקביל להשבת פעילות הייצור, יפגינו עובדי תעשיית הטונה בתל אביב.

"העובדים ואנחנו חשים מרומים ואבודים. מחד, מדברים איתנו על קידום עיירות הפיתוח וקידום התעשיות המקומיות, ומאידך מאפשרים ייבוא ממדינות המזרח, באופן שירמוס אותנו", אמר אתמול מנכ"ל סטארקיסט, מיכאל מיטלמן, ל"גלובס".

צרו איתנו קשר *5988