רוצים להתערב?

1. ועדת הכלכלה של הכנסת אישרה בקיץ 2010 שורה של רפורמות שיזם משרד התקשורת. השר משה כחלון נהנה באותה תקופה מפופולריות שיא, שסייעה לו להוביל שינוי דרמטי בשוק הסלולר.

הרפורמה האמורה עסקה בחובת הנדידה הפנים ארצית. מדובר בהחלטה שחייבה את חברות הסלולר הוותיקות לאפשר לשחקניות החדשות לרכוש מהן נגישות לרשת האנטנות. המהלך נועד לאפשר לשחקנים החדשים לספק שירות בפריסה כלל ארצית, כבר בתחילת הדרך, מבלי לבזבז חודשים ארוכים על פריסות אנטנות בכל רחבי ישראל.

ההחלטה של ועדת הכלכלה עסקה בפרמטר נוסף - קביעת תעריף הנדידה. הוועידה הטילה על משרד התקשורת לקבוע תעריף ריאלי לנדידה, מתוך הכרה שיש חשיבות לכך שהמחיר לא יהווה חסם בפני החברות החדשות. המשרד התבקש לקבוע מחיר כלכלי ולפקח עליו, כדי לשמור על האינטרסים של כל המעורבים. המחיר היה אמור להתפרסם ב-1 לפברואר השנה, לפני שישה ימים, אולם המשרד לא עמד בתאריך היעד.

באופן פרדוקסלי, משרד התקשורת לא ממלא אחר התקנות שהוא עצמו העביר. במשרד מסבירים את ההתנהלות הזו בכך שהשחקנים החדשים - גולן טלקום ומירס - הגיעו לסיכום עם המפעילים לגבי הנדידה, ללא התערבות של המשרד. אם החברות מצליחות להגיע לסיכום בלעדינו, טוענים במשרד, לא נתערב בכוח.

האם הטענה הזו תקפה? לא תמיד. במקרה של מפעילי ה-MVNO (המפעילים הווירטואליים), משרד התקשורת בחר שלא להתערב. בפועל, המפעילים משלמים לחברות הסלולר דמי שימוש גבוהים שיקשו עליהם להרוויח, או ישאירו להם רווח גבולי ביותר. אם המשרד היה מתערב, סביר להניח שהמחיר היה נמוך מ-12-13 אגורות, שמשלמים כיום המפעילים הווירטואליים לחברות הוותיקות. הסדרה של התעריף הייתה מאפשרת לצרכנים לשלם מחירים נמוכים יותר, ומסייעת לשחקנים הווירטואליים להחזיק מעמד.

מדיניות האי התערבות משפיעה לרעה במיוחד על סגמנט הדאטה. משרד התקשורת קבע, משיקולים שונים, תעריף גבוה מאוד להעברת נתונים. גם במקרה הזה הגיעו מירס וגולן טלקום להסכם עם חברות הסלולר, אבל ראוי לשאול מדוע המשרד לא התערב.

קשה להשתחרר מהתחושה שמשרד התקשורת מנסה להסיר מעצמו אחריות, שדורשת בין השאר עבודה קשה, מקצועיות והבנה טכנולוגית. למה בעצם לשבור את הראש אם המפעילים מגיעים בעצמם לסיכום?

ממשרד התקשורת נסמר בתגובה כי "בימים אלה משלים המשרד את הבחינה הנערכת לעניין קביעת תעריפי שירות נדידה פנים ארצית, ובכלל כך שאלת הצורך בקביעת תעריפים כאמור, בין היתר לנוכח העובדה שהמפעילים הגיעו להסכמים ביניהם בעניין תעריפי הנדידה".

2. אסף כהן, סמנכ"ל הכלכלה במשרד התקשורת, פרש לפני כחצי שנה מתפקידו. בסמוך אילו עזבה את המשרד היועצת המשפטית נגה רובינשטיין. באותם ימים כתבנו כאן ששני הצעדים האלה עלולים להחליש את המשרד.

התחושה היא שמשרד התקשורת נמצא בתקופה לא פשוטה. שימוע רודף שימוע, קושי בקבלת החלטות ודחיות חוזרות ונשנות של החלטות חשובות. מדובר בין השאר בשימועים לגבי הכבלים התת ימיים שאינם מסתיימים, נושא שיתוף האתרים לא מתקדם, בעיית האנטנות עדיין פתוחה ועוד לא הזכרנו את המכרז לדור הרביעי ואת הקיפאון בשוק ציוד הקצה.

סמנכ"ל הכלכלה הבא, שעדיין לא נבחר, יצטרך ללמוד לעומק את כל הסוגיות האמורות והתהליך הזה צפוי להימשך חודשים ארוכים. עד אז, שאלות רבות שנוגעות לשוק התקשורת נשארות פתוחות. המצב הזה מעורר שאלות רבות: האם לא ניתן היה לזרז את התהליך? האם קברניטי המשרד לא יכלו לזרז את המהלך, תוך דיאלוג עם נציבות שירות המדינה?

ההיסטוריה של המשרד מלמדת שמדובר באופציה סבירה. לא מעט סמנכ"לים נכנסו לתפקיד אחרי תהליך מהיר. מי שרוצה לקבל חיזוק לתזה הזו מוזמן לפנות לדני רוזן ואורי אולניק, שכיהנו, כל אחד בתקופה אחרת, כמנכ"לים במשרד והצליחו לקדם מינויים במהירות וביעילות.

3. המכרז לתפקיד היועץ המשפטי של משרד התקשורת הגיע לישורת האחרונה. עשרה מתמודדים שונים מתחרים על התפקיד, כולם עובדי מדינה. בניגוד למכרז לתפקיד סמנכ"ל הכלכלה, שנפתח גם למועמדים חיצוניים, על התפקיד של היועץ המשפטי מתמודדים רק גורמים מתוך המערכת. קשה להבין את ההחלטה הזו.

סביר להניח שאם התפקיד היה נפתח להתמודדות חיצונית, היו מתמודדים עליו מועמדים מצוינים שצברו ניסיון משמעותי בעולם התקשורת והכירו את העולם הטכנולוגי והמשפטי בייצוג חברות. ניסיון כזה היה מסייע למועמדים להתמודד עם התפקיד הקשה.

עורכי דין מהשוק הפרטי פנו למנכ"ל משרד התקשורת עדן בר טל וקיוו שיהפוך את ההתמודדות, אך לשווא. צריך לקוות שהמינוי הפנימי יתרום למשרד בפרט ולשוק התקשורת בכלל.