"עובדה", יום ג' 21:00, ערוץ 2 קשת
כמי שחשיבות התחקיר העיתונאי לנגד עיניו, אני מקווה שאילנה דיין תפתח את תוכניתה הערב (ג'), לפני שתעבור לסיפור המרכזי שלה (על ישראלית שנפצעה בתאונה ביפן), מרגש אבל קצת "פרווה", בוודאי מבחינת אקטואליה, בהתנצלות בפני סרן ר'.
אני מקווה שדיין תעשה זאת דווקא משום שלא חויבה לעשות כן על-ידי בית המשפט, אלא מתוך הבנה שגרמה עוול לר', גם אם מתוך כוונת אמת לעשות את מלאכתה נאמנה.
מה לא נכתב בסוף השבוע שעבר ובשבוע הזה על פסק הדין של שופטי בית המשפט העליון, שהפך את החלטת המחוזי נגד דיין? כרגיל כמעט, רוב הדברים היו אישיים: מקורבי דיין או סתם מי ששמחים ש"הימין" מפסיד במשפט, עלזו. מתנגדי דיין התגוללו עליה ועל בית המשפט, ובתווך, כמעט שנשכחו העובדות.
נניח כאן לקייס התקשורתי, שמן הסתם עוד יפרנס דורות של מרצים בקורסים לדיני תקשורת, וננסה לדבר לא בעגה המשפטית אלא בשפת בני אדם: מי שנחשף לתחקיר ההוא של "עובדה", נותר עם התחושה שסרן ר' הוא רוצח ילדות.
כן, אני יודע: צמד המילים המחריד הזה לא נאמר, בוודאי לא בצורה מפורשת. התייחסו שם לנוהל המכונה "וידוא הריגה" שכל חייל קרבי מכיר בשם המשובש "וידוי הריגה" (ולכאורה נדמה שזה מה שהיה כאן: חיילי המוצב הרגו ילדה ורצו להתוודות בפני תחקירני "עובדה").
ובכל זאת, מבחן "הצופה הסביר" - בהנחה שיש כזה במדינה שבה אנשים נוקטים עמדה "אובייקטיבית" לפי השתייכות סובייקטיבית למחנה כזה או אחר - קובע חד-משמעית: לו נותקתי מכל אמצעי תקשורת אחר בתום שידור הכתבה ההיא, ולא נחשפתי מאז לזיכויו (מחוסר אשמה!) של ר' בתיק, כי אז אני מביט בו עדיין כמי שאות קלון טבוע במצחו, כאיש השש אלי ילדה פצועה כדי לבצע בה וידוא הריגה.
בעיני חילוניים רבים, הרי שבמדינה חילונית ודמוקרטית מחליף הריבון ברוב תחומי החיים את ריבון העולמים. כלומר, למרות הביקורת שמתחה עליה הכרעת הדין החדשה, הרי שבגדול, דיין יצאה בסדר גמור בכל הקשור ל"מקום".
נותרנו לפיכך עם הסעיף (החמור יותר, אפילו מבחינת אנשים מאמינים) של "בין אדם לחברו". משום כך, ולא כדי לשמור על יוקרתה המקצועית, חייבת דיין את ההתנצלות לר'. אני לא מכיר אותו ולא יודע מה הוא כן, אבל רוצח ילדות, או אפילו "מוודא הריגה בילדות", הוא לא.
אבל גם אחרי שדיין תתנצל או לא, נדמה שלעיקר העיקרים לא הגיע כאן אף כלי תקשורת: ילדה בת 13 נהרגה בידי חיילי צה"ל. כל מה שאנו מתדיינים עליו כרגע, הוא בסך-הכול פרשייה-זוטא בשולי המקרה החמור ההוא.
אני לא מתיימר לנצל את מדור הטלוויזיה של "גלובס" להבעת עמדה פוליטית, אציין רק שאני נמנה עם אלה הסבורים כי בתנאים הקיימים, נוכחות צבאית ישראלית בסמיכות לאזרחית פלסטינים, היא חיונית לביטחון ישראל. כלומר הכרח, גם אם לעיתים הכרח מגונה.
ועדיין משמשת הפרשה הזאת דוגמה מחרידה לקהות חושינו: יביט כל קורא, תהא דעתו הפוליטית אשר תהא, בילדיו שלו, ויאמר איך לעזאזל הגענו למצב שבו חיילי צה"ל הורגים ילדה, והוויכוח היחיד שמעסיק אותנו הוא האם ההרג בוצע בהתאם לנהלים?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
