עצבים גבוהים: קובי חזר להתפרע

הכעס של קובי בראיינט על הנהלת הלייקרס, שהתפרץ השבוע בקונטקסט של השמועות על טריידים עבור פאו גאסול ("הייתי מעדיף שהם לא יעבירו אותו בטרייד, אבל אם הם הולכים לעשות את זה, פאקינג תעשו את זה כבר"), לא באמת קשור לגאסול. בראיינט לא כועס על היחס לגאסול - שהיה הסקוטי פיפן של הלייקרס בשתי האליפויות האחרונות והיום לא מפסיק לשמוע ספקולציות שבאף אחת מהן הוא לא נשאר בלוס אנג'לס; בראיינט כועס כי גאסול לא משחק מספיק טוב העונה ("קשה לו להשקיע את עצמו לגמרי במשחקים"), והעונה בראיינט לא במצב רוח להסתיר את העצבים שלו.

***

בראיינט נכנס עצבני לעונה. עצבני על הקומישינר דייויד סטרן, שלדעתו ביטל את הטרייד שהיה אמור לשלוח את כריס פול הנהדר ללייקרס (ושגאסול היה אמור לעזוב בו, כך שברור שלבראיינט אין שום בעיה לוותר עליו) מחשש שהקבוצות הקטנות ימרדו; עצבני על הנהלת הלייקרס, ששלחה את השחקן השישי של העונה הקודמת (למאר אודום) לקבוצה שרק לפני חצי שנה העיפה אותם מהפלייאוף (דאלאס) בלי לקבל תמורה; עצבני על אשתו, ונסה, שהגישה בקשה לגירושים ובעתיד הלא רחוק תיקח ממנו 210 מיליון דולר. וכמו תמיד בקריירה של בראיינט, העצבים חשפו את קובי האמיתי.

אם יש איזשהו ערך לעונת 2011/12 ב-NBA, עונה כמעט לא מוסרית ברמת החמדנות (66 משחקים לקבוצה ב-124 ימים, לו"ז שגובה מחיר עצום בפציעות) ומאוד חלשה ברמת הכדורסל (כתוצאה ממחנות אימונים קצרים מדי), זה שהיא מאפשרת לציבור לראות את בראיינט כמו שהוא, בתצורה הכי אותנטית שלו. בשנים האחרונות הפסאדה שהתקשורת המציאה לבראיינט - קובי החדש, הבוגר, שמשתף יותר ובעיקר סומך יותר על החברים שלו - החביאה את בראיינט האותנטי. העונה הוא חזר, במלוא תפארתו.

בגיל 33, בעונה ה-16 שלו ב-NBA, על ברכיים שעברו כבר ארבעה ניתוחים, בראיינט לא רק מוביל את הליגה בנקודות (29 למשחק) - הוא שוב השחקן הכי דומיננטי בליגה. בראיינט משחק יותר (38.2 דקות למשחק לעומת 33.9 בעונה הקודמת), זורק יותר (24 זריקות למשחק, ראשון בליגה), וה- Usage Rate (מדד שבודק את אחוז ההתקפות שכל שחקן מסיים - בזריקה או באיבוד כדור) שלו העונה הוא 37.87% - שלישי בכל הזמנים.

האנוכיות של בראיינט, כמו לאורך כל הקריירה שלו, לא מיתרגמת ליותר ניצחונות. בעונה הקודמת בראיינט קלע 25% אחוז מהנקודות (25.3 נק') של הלייקרס, שניצחו 57 משחקים. העונה בראיינט קולע 31.5% מהנקודות - והלייקרס בקצב של 47 ניצחונות בעונה מלאה. אחת הסיבות העיקריות לירידה באפקטיביות של הלייקרס היא שהעונה בראיינט זורק יותר בשלבים המכריעים של משחקים: 13.4 זריקות במחצית השנייה למרות אחוזים לא טובים (42% מהשדה בחצי השני).

***

הרבה אנשים מאשימים את המאמן החדש של הלייקרס, מייק בראון, בהתפרעות של בראיינט. לבראון, לפי הטענות, אין לא הסמכות המקצועית ולא היומרה להשפיע על בראיינט - בניגוד לפיל ג'קסון האגדי. אבל מי שרוצה באמת להבין את בראיינט צריך רק לקרוא את ספרו של ג'קסון, The Last Season: A Team In Search of Its Soul, שבו הוא מתאר את חוסר האונים שלו, המאמן המצליח בהיסטוריה של הליגה (11 אליפויות), מול בראיינט בריב המפורסם עם שאקיל אוניל בעונת 2003/04.

בראיינט, שהגיע למחנה האימונים לקראת העונה מותש ורזה ב-7 ק"ג כתוצאה מחקירת האונס שהתנהלה נגדו בקולורדו, אמר לג'קסון שהוא "לא מתכוון לאכול חרא משאק השנה. אם הוא יתחיל להגיד דברים בתקשורת, אני אירה בחזרה. נמאס לי". כשהמלחמה המילולית בין אוניל לבראיינט החמירה, ג'קסון התקשר לפסיכולוג שאמר לו לדבר איתם בנפרד. אוניל הסכים, למרות המשקעים, להפסקת אש. בראיינט, בניגוד להוראות של ג'קסון, התראיין ל-ESPN ונכנס באוניל חזיתית. "זו היתה עוד דוגמה להבדל בין שאק לקובי", כותב ג'קסון. "תבקש משאק לעשות משהו, והוא יגיד, 'לא, אני לא רוצה'. אבל אחרי הזדעפות קצרה, הוא יעשה את זה. תבקש מקובי, והוא יגיד, 'אוקי', ואז יעשה מה שהוא רוצה". בדיוק כמו שהוא עושה העונה.