הולילנד אינה הפשע התכנוני הכי חמור בירושלים

"כל אדריכל שהיה מתבקש לחזור לבניין שתכנן בעבר, לא היה חוזר באותה תוכנית בדיוק ואולי גם לא בערך, אדריכל שאחרי עשור עושה אותו דבר, זה חבל מאוד"

בראש של רכטר "אני מנסה להיכנס לראש של יעקב רכטר ולנחש מה הוא היה עושה, לו היה כמוני, היום, ניגש לשפץ ולחדש את מלון 'ענבל' בירושלים, שאותו תכנן לפני שלושים שנה. גם רכטר לא היה משאיר את הדברים כפי שהם. אולי הוא היה מתכנן אותו רעיון, אך היה עושה זאת באמצעים יותר מודרניים. מלון ענבל הוא דוגמא טובה, יש שם בנייה גיאומטרית מובהקת שנוצרה בזמנו באמצעים שהיו בידי האדריכל - פרופילים מאלומיניום מגושם וגס. אני הולך עם הגיאומטריה של רכטר - לא נלחם בבניין - אבל מנסה לעשות את אותה גיאומטריה בלי פרופילים גסים, רק מזכוכית. דבר שאפשרי היום, ולא היה אפשרי כשנבנה".

אדריכל על אדריכל "אין לי בעיה אתית לטפל בתוצרים מוגמרים של אדריכל אחר. ראשית, משום שבתום הבנייה, אחרי שהאדריכל קיבל את שכרו, הוא סיים את תפקידו. שנית, מפני שגם לי אין בעיה אם בעוד מאה שנה אדריכלים אחרים ייקחו בניינים שתכננתי ויעבדו עליהם, להיפך - אשמח. שלישית - וזה עניין אחר לגמרי, אני בטוח שכל אדריכל שהיה מתבקש לחזור לבניין שתכנן בעבר, לא היה חוזר על אותה תוכנית בדיוק, ואולי גם לא בערך. אדריכל שעושה דבר אחד, ואחרי עשר שנים עושה את אותו הדבר, זה חבל מאוד".

השימור החדש "המושג 'שימור', הוא מושג מודרני, והוא נולד בגלל קצב ההתפתחות האורבני שהואץ באופן אקספוננציאלי החל במאה ה-20. בסין מחקו רובעים עתיקים שלמים, כדי לבנות תחתם שכונות חדשות. זה הרס נורא של עדויות היסטוריות, ואני בטוח שאם לא מצטערים על כך עכשיו, בוודאי יצטערו בעתיד. אני לא סבור שצריך להקפיא עיר על שכונותיה, להיפך - ירושלים היא דוגמא מצוינת לאפשרות של יישוב להתפתח בשכבות. אפשר לבנות שכבה על שכבה: עות'מנית על מנדטורית, על ישראלית. צריך לעשות את זה בכבוד לשכבה שתחתיה - אבל לא בהכרח לחזור עליה, או להשאיר אותה כמות שהיא".

סכנת דיסנילנד "במלון 'אמריקן קולוני' שנהפך למוזיאון של עצמו, ניהלנו אין ספור דיונים ארוכים סביב השאלה אם לאפשר את פתיחת דלתות החדרים באמצעות כרטיסי פלסטיק 'חכמים' או להשאיר את מנגנון הפתיחה במפתח כבד וישן. מפתח עתיק, הולם במראהו את המלון שהוא במבנה אשר הוקם ב-1874, והסגנון המיוחד שלו הוא בלי ספק אחד ממוקדי המשיכה אליו. לעניין המפתח, בסוף הכריעה הגישה המלונאית: מלון 5 כוכבים צריך לתפקד כמו מלון 5 כוכבים. לפיכך, גם באמריקן קולוני פותחים את הדלת בכרטיס, וגם באמריקן קולוני יש בחדרים מיזוג אוויר, כי אורח שמשלם כך וכך ללילה מצפה לשלוט באקלים החדר שלו. פתחי המזגנים בחדרי האורחים מוסווים ב'משרביה' ועל רעש מנועיו בחוץ מחפה שאון מים במזרקה בגן. אנחנו כל הזמן נזהרים - עושים הכל כדי להתקדם ברמת השירות והתנאים, בלי להפוך את המלון לדיסנילנד. אנחנו גם מנצלים משאבים טבעיים שיש כאן - בור מים עתיק, שנחשף ושולב באחד החדרים, ומערת קבורה ביזנטית ששולבה גם היא במראה הכללי של המלון".

סמטאות מוארות "כאדריכל ירושלמי יש לי האפשרות ליהנות משני העולמות: גם תחום השחזור והשימור וגם בנייה של פרויקטים חדשים. קשה לי לומר מה אני מעדיף - אני אוהב שילוב, שמתבטא למשל בהוספת טכנולוגיות חדשות למבנים עתיקים. למשל, להאיר בגופי תאורה חדשים רחובות בעיר העתיקה, לא כאלה שיפגעו במראה. הם זעירים - אבל יתנו המון ערך מוסף. לכאורה מעשה כזה מתנגש עם 'שימור' במובן הקלאסי - אבל כך אפשר להפוך סמטאות אפלות למשהו שנראה אחרת לגמרי בלילה, וזאת באמצעים שלא היו קיימים כשהן תוכננו ונבנו".

אנומליה אורבנית "מרכז העיר בירושלים מוצף בבניינים בגובה שתי קומות, בניינים נטושים, ובתים חד קומתיים - דו משפחתיים, על מגרש בשטח חצי דונם. זו אנומליה אורבנית. לא יכולה להיות בנייה מהסוג הזה, בלב עיר במדינת ישראל, שהיא אחת המדינות הצפופות בעולם. אם היו שואלים לדעתי, כאדריכל, אני לא הייתי אומר שפרויקט הולילנד הוא הפשע הכי חמור שנעשה בירושלים. הולילנד לא יותר גרוע ממיזמי בנייה גבוהים אחרים שנבנו בערים אחרות בארץ בשנים האחרונות. שתי יחידות על חצי דונם במרכז העיר, זה פשע לא פחות חמור".

עיר שלא חוברה "בחינת מפעלי הבנייה בירושלים מעוררים תהייה אם העיר אוחדה - אי אפשר להתעלם מכך שאין בנייה מאסיבית בצד המזרחי, ומכך שלא בונים על 'קו התפר'. זה נכון שכל תכנון הוא פוליטי, אבל במהלכים הללו, באי-המהלכים הללו, יש כמעט הצהרה".

שתי אמות מעל האדמה "כשחזרתי מטיול-אחרי-צבא, הלכתי לעבוד בבניין. שנה וחצי הייתי פועל בניין במבשרת ציון ורוב הזמן הייתי הפועל היהודי היחיד בצוות וזה שעבדתי תחתיו היה בעל תואר שני במתמטיקה. הבניין עדיין עומד, ואני הולך לשם לפעמים עם הילדים ומראה להם את 'הבית שאבא בנה'. לא חשבתי להיות אדריכל, התכוננתי ללימודי גיאולוגיה וכימיה, ומאחר שאבי היה ארכיאולוג, אפשר לומר שאולי לא הלכתי בדרכו לבסוף, אבל עליתי שתי אמות מעל האדמה".

בין האג'נדה והאגו "הצירוף בין המלים 'אגו' ו'אדריכלות' הוא צירוף מקומם. אדריכל צריך לשים את האגו בצד, בגלל חובתו להיות קשוב להרבה דברים. הוא צריך לבוא עם אג'נדה, עם דעות ודעה, אבל לא עם אגו. אגו אוטם - ואדריכל מוכרח להיות מאוד קשוב, לכל אורך תהליכי התכנון והבנייה, האחריות שלו עצומה - כי מה שהוא עושה, יישאר עוד הרבה זמן אחריו".