מחשבות על האוסקר

טקס האוסקר, הלילה שבין א' ל-ב', 2:00, ערוצי הסרטים (הוט ו-yes)

1. מאותו הכפר

למה בכלל להישאר ער? הרי גם מי שיוותר על הטקס בזמן אמת יתעורר לבוקר שבו התוצאות ידועות, את הקטעים הטובים ביותר מהטקס אפשר לראות במהדורות החדשות, ואם בכל זאת מתעקשים על רוב הטקס - מחרתיים כבר יהיו שידורים ערוכים ומתורגמים.

כל הרהורי הכפירה הללו התגנבו לראשי המסוחרר מרוב עייפות כשנלחמתי בשינה באחד מטקסי האוסקר של השנים האחרונות, מנסה, לשווא, למצוא את נקודת האיזון בעוצמת השמע שלא תחריד את בני הבית הישנים, אבל תאפשר לי להבין לפחות חלק מהבדיחות.

התשובה היא אולי כי לפעמים כיף להרגיש חלק ממשהו גדול הרבה יותר. אני יודע שהצורך הזה הוא פרובינציאלי ומטופש, ובכל זאת נעים לי לדעת שממסצ'וסטס ועד לטסמניה, יושבים אנשים כמוני וצופים באותו המשדר.

2. צבע הכסף

פרס האוסקר לא הופך סרט לטוב יותר, גם לא במאי, שחקן או שחקנית למוכשרים יותר, אבל הוא שווה הרבה כסף: סרט שזכה באוסקר יסגור קופות ברחבי העולם בשנה שאחריו, שחקנים מעוטרים בפרסים יוכלו לשלש את שכרם בסרט הבא, במאי עם פסלון יקבל מהאולפנים תקציב מוגדל כדי להשתעשע בו בסרטו הבא, ותסריטאי מורעב עד היום יקבע מעתה פגישות צהריים במסעדות יוקרתיות. הפסלון המוזהב, מתברר, שווה לא מעט כסף.

3. תעצרו את הטקס

או אולי מוטב לומר - תעצרו את הבוטוקס, בילי קריסטל רוצה לרדת. 20 ומשהו שנים אחרי "כשהארי פגש את סאלי" ואחרי סדרת "תעצרו את העיר", נדמה שהוליווד מחזיקה את קריסטל קפוא בתוך חנקן נוזלי, ומפשירה אותו בכל שנה לקראת האביב.

נכון, אפילו להם כבר נמאס ממנו, אבל לא היה להם די אומץ לדבוק בהחלטה להחליף אותו במנחה צעיר ובועט יותר.

מה זה אומר? שגם הערב (א') נקבל את החיוך הקריסטלי שלא נמחק לרגע (הוא לא שינה הבעה גם בימים שבהם היה עדיין מסוגל להניע את שרירי הפנים) וצרור בדיחות, לא גסות מדי, על חשבון התעשייה. אתם כבר מפהקים? חכו לשתיים בלילה...

4. אמא, הבאתי גביע

מגיע ליוסף סידר, מגיע לליאור אשכנזי, אבל יותר מכל, תודו - איך בא לנו שבראבא ייקח את הפסל? מי שטוען שיש ל"הערת שוליים" סיכוי מצוין, סתם מבלבל את המוח. לא מפני שאין לו סיכוי, אלא מפני שבלתי אפשרי להעריך מראש סיכויי זכייה בקטגוריה משנית כל-כך.

ובכל זאת, לקוות מותר: פרסים בינלאומיים עבורנו הם גם הזדמנות להתחבק עם משפחת העמים - ובה בעת לתקוע להם אצבע לעין. לכן כל תחרות - מכדורסל, דרך אירוויזיון ועד מיס יוניברס - הופכת כאן למשימה לאומית. הפעם צריך לנצח את האיראנים, להראות מה זה לגויים (למרות שאין עוד מקום יהודי כהוליווד) ולשוחח בטלפון עם אדוני ראש הממשלה.

אם רק יתפתה בראבא לשחרר צהלה סוסית אופיינית לאפרכסת של ביבי - הרי שהמצאת הקולנוע לא הייתה לשווא.