תנועת המחאה החדשה

דקות ספורות לפני 20:00, כמעט שעה לפני שריקת הפתיחה לדרבי, נכנס אלי טביב בשערי בלומפילד, מלווה בפמליה של מאבטחים כבדי-גוף. צעיף שחור כרוך על צווארו, מעיל עור אופנתי מגן עליו מהקור היפואי. ליציעים הספיקו להיכנס עד אותו רגע בקושי 2,500 אוהדים של הפועל ת"א, השחקנים עדיין לא עלו לחימום. הבעלים מתחיל לצעוד לכיוון הכניסה לחדר ההלבשה, ולמרות שכר-הדשא היה עדיין ריק לחלוטין, הוא בחר לבצע את המסלול שלו, כולו קורן חיוכים, דווקא מסביב למגרש, במרחק יריקה מהטריבונות האדומות שבהן הוא כל כך אהוב. סיבוב הדאווין הזה הסתיים עם כוסות שתייה, מצתים, גרעינים ומוטות שהושלכו לעברו.

הסיפור הזה חשוב, כי הוא המפתח להבנת ההתפרעות האלימה, המכוערת והבכלל לא לגיטימית של אוהדי הפועל אמש (ב'): החפצים החלו להיזרק למגרש עוד כשהערב היה בחיתוליו. החלטות השיפוט של מנשה משיח, שהיו שערורייה בפני עצמה, לא היו הסיבה העיקרית לכוסות השתייה, המצתים, הגרעינים והמוטות שהושלכו שנית בסופו של הערב: הן היו בבחינת גפרור קטן שנזרק אל תוך שריפה שכבר מזמן החלה להשתולל.

מי שבקיא מעט בנבכיה של מחאת אוהדי הפועל ת"א נגד אלי טביב, יודע היטב מה המטרה של האוהדים (להבריח את הבעלים החוצה מהמועדון, כמה שיותר מהר), ומה האמצעים להשגת המטרה הזאת (לייצר אצלו תחושת מיאוס). ואין דרך יעילה יותר מבחינתם לייצר מיאוס מאשר התפרעות בסטייל של אתמול, שמעבר לנזקים הפיזיים שגרמה לבלומפילד, תוביל כמובן לקנסות כבדים, משחקי רדיוס, אולי אפילו הפחתת נקודות. וכל אלו ייפגעו לטביב במקום שהכי יקר לו: הכיס שלו.

***

ההתפרעות ביציעים הצליחה להוריד קצת מהכותרות התפרעות חמורה כמעט באותה מידה שהתרחשה על המגרש עצמו. וגם את המניעים להתנהגות הצ'חצ'חית של אביחי ידין וסלים טועמה ש"יזכו" עכשיו למנוחה ארוכה ממשחקי ליגת העל, מפתה מאד להסביר באי-יכולת השיפוט של מנשה משיח. אבל גם בסיפור הזה יש רבדים קצת יותר מורכבים.

20 הדקות האחרונות של הדרבי אופיינו בבזבוזי זמן של מכבי ת"א מהסוג שכל כך מוכר לנו בכדורגל הישראלי: התפתלויות על הדשא, השתהות בכל הוצאת חוץ או מצב נייח וכו'. השיטה הזאת לחילוץ ניצחונות מגעילה את הצופים, אבל לא כתוב שום דבר נגדה בחוקה, ולכן היא כבר הפכה מזמן לשגרה בליגת העל. השגרה הזאת לא אמורה להטריד בימים כתיקונם שחקנים כמו ידין וטועמה: קודם כל כי הם בעצמם, כמו כל כדורגלני ישראל, יודעים להשתמש בה כשצריך; סיבה שנייה: הפועל ת"א, כמו כל קבוצת צמרת, אמורה להיות מורגלת לתופעה ואמורה לדעת להתמודד איתה ברמה המקצועית.

הבעיה היא שאלו לא ימים כתיקונם בהפועל. הרמה המקצועית שלה, לאורך כל העונה הזאת, היא רעה מאוד, ומאז חילופי המאמנים של טביב, הקבוצה הידרדרה אפילו עוד יותר. השחקנים היצירתיים שעברו במועדון בשנים האחרונות, כאלו שיכלו להתמודד עם כל בזבוז זמן בעזרת מסירות ודריבלים שהיו מסוגלים לשבור כל הגנה - התפזרו ברחבי אירופה. כשהשחקן היחיד בסגל שבנה טביב שמסוגל לעבור קונוס באחד על אחד הוא בכלל מגן (עומרי קנדה) - ברור שמשהו רקוב בקבוצה הזאת.

קחו את התסכול מהיכולת על הדשא, תחברו אותו לסביבת עבודה כל כך לא נעימה כמו שיש השנה במתחם וולפסון, תוסיפו אמוציות טבעיות של דרבי לקערת התבלינים - וקיבלתם שני שחקנים כמו ידין וטועמה, שלמרות ניסיון שכולל אליפויות, גביעים, נבחרת ישראל וליגת האלופות - מצליחים לאבד את דעתם.

***

ארבע שנים רצופות, מינוס ארבעה ימים. מכבי הרגישה שהיא תנצח דרבי רק כשהמשיח יגיע, ואתמול משיח אכן הגיע.

אבל כמו שהדברים נראים כרגע, הניצחון אמש, בחסות השופט, היה רק הספתח לחילופי השלטון המתגבשים על העיר. מכבי מדורגת במקום השישי בטבלה, הפועל עדיין שנייה, אבל ממכבי מתקבלת תחושה של ניסיונות מושכלים ותבוניים לשפר את המצב, בחסות השקעת כסף גדול של הבעלים הקנדי. הבעלים של הפועל ת"א הוא אדם שעדיין לא השקיע כסף במועדון, זולת אותם 6 מיליון שקלים שהוציא כדי לרכוש את המועדון בעסקת ה"במבי".

ובכדורגל, כמו בכדורגל, מתישהו הכסף (או החוסר בו) מתחיל לדבר.