הנקראות ביותר

"קוני הספרים התרגלו קודם כל לחפש מחירים נמוכים"

מחבר רבי-המכר ג'וזף פיינדר סבור שהסיבה המרכזית למשבר בענף היא ההנחות הנדיבות שהמו"לים נותנים לקוראים ■ בראיון ל"גלובס" על רקע צאת ספרו החדש בעברית, הוא נזכר בחוויה טכנולוגית במדבר יהודה ומאוכזב מ"היעדר התחכום" של ממשלת ישראל, כדבריו

תמונות נוף ילדותו של ג'וזף פיינדר, מסופרי המתח המצליחים בעולם, יכלו בעצמן לשמש תפאורה לפתיחתו של ספר. ילד יהודי בקאבול בימים שלפני הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, בן לדיפלומט, ששפת אמו פרסית. אולי אף השתתף בתחרות עפיפונים כמו זו שמתוארת בספר "רודף העפיפונים".

משם המשיך ללימודים באוניברסיטת ייל ולקריירה מצליחה כסופר. עשרה מספריו כבר תורגמו לעברית, וספרו "זהות שאולה" הופק לסרט בכיכובם של מורגן פרימן ואשלי ג'אד. "דיברתי פרסית לפני שלמדתי אנגלית", הוא אומר בראיון בלעדי ל"גלובס", "אבל זיכרונותיי מקאבול אינם בהירים, כי עזבתי בגיל צעיר. רוב החברים שלי משם עזבו או מתו".

בימים אלו יוצא בישראל ספרו החדש "סודות קבורים" (בהוצאת "ידיעות ספרים"). בספר, ניק הלר, הגיבור של הספר הקודם - "השתלטות עוינת" - מתבקש על-ידי מרשל מרקוס, חבר משפחה, לעזור בדחיפות. מרקוס, איל הון, מספר שבתו נחטפה. בשעה שניק מתחיל לחקור את המקרה, הוא מגלה שמרשל מנהל כנראה הונאת פונזי. הקרן שעמד בראשה התמוטטה, ה-FBI אסר אותו, וכעת הוא אחד האנשים השנואים בארה"ב.

הספרים של פיינדר עוסקים בדרך-כלל בעולם העסקים. "אני מקבל השראה מסיפורים אמיתיים", הוא אומר. "כך, הרעיון של השתלת חפרפרת בחברה בספר 'פרנויה' הגיע אליי דרך חבר מה-CIA, שסיפר לי כיצד חברות יוזמות ריגול נגד מתחרות בדרך מתוחכמת. את הרעיון של חברה שמנהליה יוצאים לאתר נופש מבודד, שהוא חלק מרכזי ב'משחקי כוח', שמעתי ממנכ"ל של חברה. רוב הסיפורים בעלי ההקשר העסקי מגיעים אליי ממקורות פנימיים בתוך תאגידים. למדתי שכל זמן שאתה מגן על המקורות, כמעט כל אחד יסכים לדבר איתך".

- הונאת הפונזי בספרך החדש מזכירה את המקרה של ברני מיידוף. האם הוא היה ההשראה?

"הגעתי לרעיון הזה, של אדם עשיר שמואשם בהרצת הונאת פונזי, עוד לפני שהעולם למד על המקרה של מיידוף. כשכתבתי את הספר, התחיל לעלות הסיפור של מיידוף. אבל לקוראים שיחשבו שמרקוס הוא גרסה דמיונית של מיידוף אני חייב לומר: אתם עומדים בפני הפתעה".

- אהבת את גרסת הקולנוע לספרך "זהות שאולה"?

"כן. יותר מכך - היו כמה שינויים שעשו בתסריט כדי להתאים את הסיפור למסך הקולנוע, שהלוואי שאני הייתי חושב עליהם כשכתבתי את הספר. מורגן פרימן, אשלי ג'אד וג'יימס קאביזל, היו נהדרים. גם לי היה תפקיד קטן בסרט, מה שהיה כיף".

- הייתה גם תוכנית להפיק סרט שיתבסס על הספר "פרנויה". איפה הדברים עומדים היום?

"ככל שאני יודע, הסרט עדיין בעבודה, אבל אני לא יודע כמה זמן זה עוד ייקח. יש תסריט מעולה, מפיק נלהב ונאמר לי שיש במאי. הסופר הוא תמיד האחרון לדעת בדברים האלה".

"חייבים שהעלילה תנוע מהר"

הספרים של פיינדר מתאפיינים בכך שהדרמה האמיתית מתחילה כבר בעמודים הראשונים, בשונה מהרבה ספרי פרוזה שנפתחים בעשרות עמודים של כניסה רכה לסיפור, תיאורי נוף ודמויות.

"אני מוצא שספרים כאלה משעממים", הוא אומר, "יש לנו כושר ריכוז קצר יותר - זו תוצאה של טלוויזיה וסרטים, שהם בקצב מהיר ממה שהיו. אנחנו, כותבי הפרוזה, מתחרים על תשומת הלב עם האינטרנט, הטלוויזיה והסרטים. אנחנו צריכים לתפוס את הקורא, שיצלול מיד לתוך העלילה או הסיטואציה, ולשמור שהדברים ינועו יותר מהר".

- במה ספרך החדש מחדש לעומת ספריך הקודמים?

"מבחינת קצב ההתרחשויות, הוא המהיר ביותר. יש בו כמה מהסצנות המפחידות ביותר שאי-פעם כתבתי. הייתי בעצמי נפחד לכתוב אותן".

המיקוד העיקרי של פיינדר הוא בעולם העסקים, אבל בתוכו ניתן דגש לתחום ההיי-טק, במיוחד ברב המכר "פרנויה". "אין לי רקע או התמחות מיוחדים בטכנולוגיה, אני פשוט חובב גאדג'טים", אומר פיינדר, "אני מאלה שתמיד יש להם את האייפון האחרון, המקבוק-אייר האחרון ואת הטלוויזיה הכי חדשה. האמת היא שאני נדהם כיצד החיים שלנו משתנים בידי הטכנולוגיה. כך, בפעם האחרונה שהייתי בישראל מצאתי את עצמי לפתע באמצע מדבר יהודה, ליד מערות קומראן, מדבר בסלולר עם מפיק בהוליווד, עם שותף לכתיבה בניו-יורק, סוגר עסקה בפיילוט בטלוויזיה, וכל זה - כמה מוזר ומדהים - כשעמדתי באתר עתיק, באמצעות מכשיר מלבני קטן בגודל של כמה אינצ'ים. אני אוהב את העובדה שאני יכול לשבת בבית קפה בפריז ולזהות את המוזיקה שמנוגנת ברמקולים דרך הקלקה על אפליקציה באייפון שלי ואפילו לקנות אותה אם אני רוצה. זה נפלא, לא?"

- אתה מתכנן לכתוב עוד ספרים שמתמקדים בהיי-טק?

"כנראה, למרות שאני לא אוהב לחזור על עצמי. כל זמן שהטכנולוגיה תמשיך להיות דומיננטית ולשנות את חיינו, החברות שמפתחות אותה יהיו במרכז העניין והדרמה. אחרי הכול, אימיילים וסלולר הם חלק מחיי היום-יום שלנו. גם מה שהיום נתפס כ'היי-טק' יהיה בעוד חמש שנים חלק רגיל לגמרי מחיינו".

לאמץ את המודל של אפל

פיינדר לא עומד משתאה אל מול המעבר ההדרגתי של תעשיית הספרים לעולם המקוון והמשבר שאליו נקלעה. "כדי לשרוד, המו"לים צריכים לנהוג לפי המודל של אפל - לא לעשות שום הנחה. אין סיבה לכך שאנשים מסכימים בשמחה לשלם 10 דולר כדי לצפות בסרט באורך 90 דקות, אבל יימנעו מלשלם את אותו הסכום לספר שיספק להם הנאה לזמן רב בהרבה. הסיבה היחידה היא שקוני הספרים התרגלו קודם כל לחפש מחירים נמוכים".

הפתרון, להערכתו, אינו טכנולוגי - כמו ספרים דיגיטליים. "עלינו לוודא שהמו"לים של ספרים אלקטרוניים ומוכרי הספרים לא יהרגו את התרנגולת שמטילה עבורם ביצי זהב. שהם לא יורידו את המחירים כך שסופרים לא יוכלו לכתוב במשרה מלאה ומו"לים לא יוכלו לעשות כסף מלפרסם את הספרים".

- יש נוסחה להצלחה בכתיבה בדרך לפרסום רבי-מכר?

"לא. לקוראים יש טווח נרחב של טעם. אנשים קוראים לשם ההנאה, אבל לעתים הם רוצים גם ללמוד משהו חדש, או לחיות דרך גיבור דמיוני. כל כלל שאני יכול לחשוב עליו, נהרס בדרכים שונות על-ידי קוראים שונים. רב מכר צריך להיות הנאה לקהל נרחב. זו הדרישה היחידה".

"אני מאוכזב ללא הרף מהיעדר התחכום של ממשלת ישראל"

בין הילדות באפגניסטן וקריירת הכתיבה, פיינדר העביר גם תקופה קצרה בישראל, כשבגיל 16 הוא התנדב בקיבוץ תל-יוסף. שנים רבות חלפו מהחוויה הזו, אבל נדמה שפיינדר שמח להיזכר בה.

"זה גרם לי להתאהב בישראל", הוא אומר. "עד סוף אותו קיץ דיברתי עברית רהוטה, מה שכבר איבדתי מאז, ולמדתי את היופי של המקום. כשבאתי שוב אחרי 30 שנה, הופתעתי כמה תל אביב השתנתה, אבל ישראל נשארה יפהפייה כשהייתה".

מאז שהתנדבת פה, החוויה הסוציאליסטית-חקלאית של הקיבוץ כמעט שנעלמה.

"אהבתי לחיות בקיבוץ לאורך קיץ שלם, אבל לגדול שם עד גיל בגרות? איני חושב שיכולתי לעמוד בזה. אני יכול להבין למה ה'ניסוי' הזה איבד מהמשיכה שלו. זה מצער שרוב הקיבוצים נעלמו, כי זה היה ניסוי אצילי, אבל לא מפתיע אותי שזה קרה".

לפני כשנה הבעת את התנגדותך לחרם תרבותי על ישראל בעקבות המשט הטורקי. אמרת אז שאנשים בעולם לא מבינים את הסיפור של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מה הם לא מבינים?

"לרוב האמריקנים והאירופים יש דעה מסולפת על ישראל. האמריקנים אוהבים את האנדרדוג ולכן רבים מאיתנו אוהבים את ישראל. אבל הדבר המשונה שקרה זה שבעשורים האחרונים הוא שישראל כבר אינה אנדרדוג, אלא הפלסטינים, ובהתאם משתנה האהדה. וזה לא משנה לאמריקנים שמדינות ערב לא רצו לקלוט את הפליטים ושהליגה הערבית תובעת מחברותיה שלא לתת להם אזרחות. רוב האמריקנים מאמינים גם שעזה תחת כיבוש ישראלי.

"רמת הבורות מדהימה. רוב האמריקנים לא מודעים לכך שיש 400 מיליון ערבים ומוסלמים לעומת רק 8 מיליון ישראלים. אמצעי המדיה בארה"ב לעתים רחוקות מדווחים על כך שהרשות הפלסטינית מכחישה את זכותה של ישראל להתקיים.

"כשצה"ל ניסה לעצור את המרמרה, לא הזכירו בחדשות שנמצאו עליה כלי נשק. תסתכל בוויקיפדיה על הערך של האירוע ותראה כמה הוא חד-צדדי ואנטי-ישראלי".

אבל פיינדר לא חוסך ביקורת גם מהצד הישראלי. "מצד שני, אני מאוכזב ללא הרף מהיעדר התחכום של ממשלת ישראל כשהדברים מגיעים ליחסים בינלאומיים. ישראל מצליחה להתמודד בהגנה על עצמה בשדה הקרב, אבל מגושמת לחלוטין כשזה מגיע להגנה על עצמה בבית המשפט של דעת הקהל העולמית".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות