מר מחבק וגברת פילוג

מי ששוחח אתמול עם ח"כ שאול מופז במזנון הכנסת, התרשם שהוא זחוח. שבוע וחצי לפני הפריימריז לראשות קדימה, ויריבה המר של היו"ר הנוכחית לא הצליח להסתיר את התחושה שהניצחון בכיסו. אחד מבין העיתונאים שהתגודדו סביבו, שאל אותו על נתונים שהוצגו במטה לבני לפיהם לה יש 26 אלף תומכים ביד ולמופז רק 15 אלף. שר הביטחון לשעבר גיחך בציניות. "יש לי רק 12 אלף", צחק. התחושה הזו, שרווחת גם במפלגה, יכולה להתגלות כאויב הכי גדול של מופז. הרבה יותר מלבני.

בקדימה כבר לא עסוקים בשאלה מי ינצח, אלא מה יקרה ביום שאחרי. בכירים במפלגה מעריכים, גם כאלו מצד הכלה, שהסיכוי שקדימה תישאר שלמה אחרי הפריימריז שואף לאפס. "אם לבני תנצח, היא תתפלג. ואם היא תפסיד, היא תתפלג גם", אמר השבוע ח"כ שנמנה עם מקורביה של יו"ר קדימה ושבאמתחתו לא מעט שעות איכות עם לבני.

האלטרנטיבה היחידה

בתחילת השבוע הייתה הנחת העבודה הזו נחלתם של קומץ מאנשיה של היו"ר, אולם ככל שמעגל שותפי הסוד התרחב, הם החלו לפטפט את עצמם לדעת. במטה לבני, אגב, מכחישים שבכוונתה לפרק את המפלגה ולהקים גוף חדש במקומה.

נקודת המוצא הבסיסית בסביבת לבני היא שלמרות מצבה הקשה של קדימה, לבני עדיין נחשבת לאלטרנטיבה היחידה לנתניהו. מופז, טוען מי שמחזיק בהערכה הזו, יזכה למספר זעום של מנדטים אם יעמוד בראש קדימה, ולכל היותר ייתפס כליכוד ב'; שלי יחימוביץ' אינה מועמדת לראשות ממשלה; ודאי שלא יאיר לפיד.

באותה מידת ודאות שאין לנתניהו אלטרנטיבה, כך סבורים אצל לבני, אין גם אלטרנטיבה למי שנטען כלפיה בחודשים האחרונים שהיא לא אלטרנטיבה. ואם אלה הנתונים בשטח, אז כל האמצעים כשרים על מנת לעמוד בראש הגוש האנטי-ביבי.

לפי התזה הזו, אם לבני תנצח היא תעיף את כל מי שלא יישר איתה קו. ממילא היא לא מעוניינת בהם והם לא מעוניינים בה. למפלגה החדשה היא תיקח עמה רק את מי שהביע נאמנות. 'בלי נאמנות אין אזרחות' לא יהיה האלמנט היחיד שתאמץ לבני מליברמן. בכירים בקדימה מספרים שהיו"ר מפתה את אנשיה להצטרף להרפתקה החדשה בהבטחה לביטול הפריימריז ולקיומה של ועדה מסדרת לבחירת הרשימה לכנסת.

המרוץ אחר הח"כ ה-14

על כך שיהיה פילוג מסכימים בשני המחנות. השאלה שנותרה פתוחה, ושפתחה חזית נוספת במפלגה עוד לפני שקרתה, היא האם תישאר קדימה מפולגת בראשות מופז, או שקדימה בראשות לבני היא זו שתתפלג. מי ייקח את השם, את המפלגה, את התקנון, את החובות ואת מימון המפלגות.

לכן בקדימה מתרכזים עכשיו בקרב אחר לגמרי: המרוץ אחר הח"כ ה-14. כרגע מתהדרים לבני ומופז, כל אחד בנפרד, ב-13 ח"כים תומכים, אולם לנוכח העובדה שתקנון קדימה קובע כי מי שיהיה לו רוב מקרב חברי הכנסת יזכה בשם המפלגה, מחזרים השניים במרץ אחרי מי שיכול להכריע עבורם את הכף. על כך יכולה להעיד יו"ר הסיעה, ח"כ דליה איציק, שעומדת בסירובה להביע תמיכה פומבית בצד זה או אחר. דווקא איציק, שבחרה לשבת על הגדר, הפכה למפתח. היא זו שתקבע אם יהיה פילוג אפקטיבי שיכלול את השם קדימה, ומי בכלל תהיה קדימה הבאה.

מעבר לכך שהוזמנה לשיחות בארבע עיניים עם כל אחד מהצדדים, הוצפה בשבוע האחרון לשכתה של איציק בח"כים, בבכירים, בפעילים, בשליחים, במקורבים, בתומכים, במתנגדים, אנשי לבני וחיילים מצבא מופז. כל המחזרים מבקשים שגם אם לא תתמוך, לפחות לא תערוק לצד השני. אצל לבני התחננו שאיציק תביע תמיכה בלבני, אצל מופז ביקשו לדעת שרק לא תהיה עם לבני.

אם לבני היא הוירוס, במחנה מופז כבר עובדים על האנטי וירוס. מי שכרגע מסומן במערכת הפוליטית כיו"ר קדימה הבא, חותר לשלמות המפלגה. בעוד לבני מעדיפה פילוג, מופז מעדיף חיבוק. באחרונה החל לנהל מגעים גם עם ח"כים התומכים ביריבתו, כשהוא מבטיח שלא יתנקם במי שלא תמך. מופז, כך מבטיחים בסביבתו, מתחייב להיות היו"ר של כולםםם.

הדמוקרטיה על-פי נתניהו

השמינייה היא קודש הקודשים של ממשלת נתניהו. הקמת הפורום הזה, שבו דנים בסוגיות הרגישות והחשובות ביותר, הייתה אולי אחד המהלכים היותר חכמים של רה"מ בקדנציה הנוכחית. באמצעותו הצליח לחבר את ראשי המפלגות החשובות למוקד קבלת ההחלטות הקריטי, לעורק הראשי.

זה הפורום שבו הצליח נתניהו להעביר החלטה חסרת תקדים של הקפאת הבנייה בשטחים, את חילופי השבויים והחזרתו של גלעד שליט, ואולי יידרשו בעתיד גם לשאלת התקיפה באיראן. אבל חברי השמינייה שהוזעקו עד לא מזמן לעיתים יותר מפעמיים בשבוע לדיונים דחופים, הופתעו בזמן האחרון לגלות שהם די מיותרים.

מאז חזר מארה"ב, לא טרח נתניהו לכנס את שרי השמינייה. השישה שאינם ברק ונתניהו מצאו עצמם מחוץ לעניינים. על מעללי הביקור בוושינגטון והפגישה עם אובמה הם למדו מהעיתונים. כך גם על ההתרחשויות בעזה. רה"מ כנראה מעדיף לפעול בזוג, מותחים ביקורת שרים בכירים.

הביקורת על שברק ונתניהו, צילי וגילי, צמד חמד, עובדים יחד, אינה חדשה והיא נשמעת אחת לכמה זמן. רובם הפנימו שעבור ראש הממשלה, ברק הוא מעל כולם. השותפות ביניהם היא מיתית, כמעט דתית. נתניהו מסוגל להקריב כל הסכם פוליטי, כל הבנה קואליציונית בעבור הקשר הזה (לתשומת לבם של חברי הליכוד שחוששים משריון ברק).

ואולי מוטב להם כך. ברור לכל שאם מהלך כזה יצלח, ינסוק הליכוד לגבהים חדשים, בדיוק כשם שברור שאם התקיפה תיכשל, יהיה זה סוף הקריירה של ברק, נתניהו, ושאר חברי השמינייה עד סוף ימיהם.

בקרוב עלולים גם שרים שאינם חברי הפורום המצומצם, ח"כים וחברי מרכז הליכוד, לגלות שנתניהו מעדיף לקבל החלטות גם בלעדיהם. בעוד השטח בליכוד תוסס והמועמדים לתפקידים במוסדות הליכוד משחיזים חרבות ומקיזים דם, הם עלולים לגלות בקרוב שבסביבת נתניהו שוקלים לחזק את אחיזתו במפלגה על-ידי ביטול הבחירות הצפויות למוסדות המפלגה. אם התרחיש הזה ייצא לפועל, עבור הליכודניקים זו תהיה לא פחות מרעידת אדמה.

חוקת הליכוד אמנם מחייבת את כינוס הוועידה (הגוף העליון שבכוחו לשנות את חוקת הליכוד החל משריונים, עבור באיחוד סיעות, וכלה בשינוי מבנה הרשימה לכנסת) על מנת לבחור נשיא לוועידה, וגם נציגים למוסדות (מזכירות, ועדת חוקה, מרכז), אבל למה לו להפקיד את המזכירות בידיים של ישראל כץ, ואת המרכז בידיו של משה כחלון, כשהוא יכול לקבל את כל ההחלטות לבד? שניהם עצמאיים מדי וחזקים מדי.

כדי להבין את משמעות ההחלטה צריך להסביר שהמזכירות, למשל, או במילים אחרות הדירקטוריון של הליכוד, הוא הגוף המכריע בענייני המפלגה הפנימיים-כספיים-ניהוליים. ללא אישור מזכירות, לא ניתן למשל להעסיק עובדים בליכוד (מישהו אמר נתן אשל?). ועדת הבחירות ו-ועדת חוקה מטפלות במבנה הרשימה לכנסת. הן אלו שקובעות אילו שריונים יהיו (ברק?), כמה למחוזות וכמה מקומות ברשימה הארצית. זה עניין של חיים ומוות עבור המתמודדים ברשימה.

אלא שנתניהו, שהתקנא כנראה בליברמן, מבקש גם הוא להיות שליט בלתי מעורער. נתניהו, שמתמודד על תפקיד נשיא הוועידה, כלל לא מעוניין לכנס אותה. תארו לכם שיו"ר הכנסת יחליט שלא לכנס את הכנסת. דמוקרטיה במיטבה.