הבלתי מרוסנים

בדיוק לפני 25 שנה החליט תובע מחוזי ברובע ברונקס בניו יורק להעמיד לדין את ריי דונובן, שר העבודה לשעבר בממשל רייגן. הוא הואשם שעשה יד אחת עם משפחה מפורסמת של הפשע המאורגן בניו יורק, הג'נוביזי, כדי לזכות במכרז להקמת קו חדש של הרכבת התחתית. זה היה משפט סנסציוני, והתקשורת עסקה בו יום אחר יום.

במאי 1987 זוכה דונובן מכל אשמה. הוא היה נשכח מלב, אלמלא הציג שאלה נוקבת מיד לאחר זיכויו: "לאיזה משרד עליי לפנות, כדי לחזור ולזכות בשמי הטוב?".

לטד סטיבנס לא ניתנה הזדמנות כזאת. הוא לא היה עוד בחיים כאשר בדיקה מקיפה הראתה בשבוע שעבר, שהתביעה הכללית של ארצות הברית העלימה ראיות במהלך משפטו, ומנעה את זיכויו. סטיבנס, רפובליקן שמרן, ייצג את מדינת אלסקה בסנאט בוושינגטון במשך שלושים שנה. הואיל והסנאט הוא מועדון חברים, שבו הוותק קובע הכול, לסטיבנס הייתה השפעה עצומה על מהלך החקיקה. הוא היה מאלופי "ההקצאות", נוסחה שבאמצעותה חברי קונגרס משתי המפלגות עושים עסקות עם חברי קונגרס אחרים, כדי להזרים כספים למחוזות הבחירה שלהם. לזכות סטיבנס נזקפה אחת ההקצאות הידועות ביותר לשמצה: הקמת גשר באזור נידח ולא-מיושב של אלסקה, הלוא הוא "הגשר אשר לא הוליך אל שום מקום".

בקיצור, היו הרבה סיבות להתנגד לסטיבנס ולשיטה הפוליטית שהוא היה מעמודי התווך שלה. אבל אינה דומה התנגדות פוליטית לגיטימית לשימוש בכוח התביעה.

אלסקה אהבה אותו

באוקטובר 2008 הורשע סטיבנס בבית משפט פדרלי על קבלת מתנות מבלי לדווח עליהן (רבע מיליון דולרים הופחתו מחשבון השיפוץ של בית סטיבנס). ההרשעה באה שבועיים לפני הבחירות, שבהן קיווה סטיבנס לחזור ולהיבחר לתקופת כהונה שמינית, בגיל 85 (וממילא לכהן לפחות עד גיל 91). הוא כבר כיהן בסנאט יותר מכל רפובליקן אחר לפניו.

אלסקה סגדה לו. נמל התעופה של אנקוראג', הגדולה בעריה, נקרא על שמו. דיוקנו הופיע על בנייני ציבור. הפופולריות שלו הייתה יוצאת דופן. הוא מעולם לא קיבל פחות משני שלישים של הקולות. ההנחה הייתה שהוא יחבוש את כס הסנאטור עד יום מותו. יתר על כן, זה 34 שנה אלסקה לא בחרה אף דמוקרט אחד לסנאט.

הרשעתו טרפה את הקלפים. בשנה גרועה במיוחד בשביל המפלגה הרפובליקאית, מיד לאחר התמוטטות המערכת הפיננסית, סטיבנס נידון להפסיד קולות. אבל הוא הפסיד את עצם מושבו, בהפרש קטנטן. התוצאה הלא-סבירה הזו אפשרה לדמוקרטים להגיע לרוב הנכסף של 60 מושבים בסנאט (מתוך 100). 60 הוא מספר הקסם, שמכוחו סיעת הרוב יכולה להפסיק סחבת פרלמנטרית ("פיליבאסטר") של האופוזיציה. בזכות ה-60 הצליח הנשיא אובמה לזכות באישור הקונגרס לרפורמות הבריאות השנויות במחלוקת שלו.

מה אפשר לצפות מפוליטיקאי

הרשעת סטיבנס עמדה לשלוח את הסנאטור הזקן לכלא. אבל כאשר בא הזמן לגזור את דינו, התובע הכללי (זה תוארו הרשמי של שר המשפטים) עתר לבית המשפט לבטל את הרשעת סטיבנס. התובע הכללי, אגב, היה דמוקרט שהנשיא אובמה מינה זה מקרוב. הוא מצא שהתביעה עשתה שימוש לקוי בראיות.

שופט פדרלי ציווה על חקירה מקיפה של השימוש הזה. תוצאותיה התפרסמו בשבוע שעבר. הן היו חד-משמעיות: התובעים, מהיותם להוטים להרשיע, העלימו במתכוון כל ראיה שהייתה יכולה לעזור להגנת סטיבנס. הם גם הוליכו שולל את בית המשפט באמצעות ציטוט חלקי או מסולף של עדים.

סטיבנס טען בדיוק כדברים האלה במהלך מסע הבחירות הכושל שלו: שהרשעתו היא תוצאת מחדל חסר-תקדים של התביעה. שומעיו הנידו בראשיהם. סוף-סוף, מה אפשר לצפות מפוליטיקאי, הוא הרי לא ירכין ראש בענווה ויכה על חטא. אבל הפוליטיקאי הזה צדק. הוא אמנם נפל קורבן לתאבון-ההרשעה של המערכת. "תובעים צריכים לזכור", כתב ה"וול סטריט ג'רנל" במאמר מערכת, ש"עשיית צדק אין פירושה הפשוט להכות את נציגי ההגנה".

העיתון, שעמודי הדעות שלו תומכים בימין האמריקאי, קרא להחמיר מאוד עם תובעים המעלימים ראיות. בית המשפט העליון של ארצות הברית פסק כמעט לפני ארבעים שנה, כי העלמת ראיות סותרת את הסעיף בחוקה המבטיח "הליך משפטי הוגן" (due process), אבל השאיר טווח רחב להתגדר בו.

גארסון, כוכב עליון

מקרה סטיבנס ברור מאוד. רק סיבה טכנית מונעת פתיחת הליכים פליליים נגד התובעים שסרחו. בסמיכות זמנים שמענו, כי בית המשפט העליון בטקסס הורה לחקור תובע מחוזי על העלמת ראיות. אין להסיק מזה שעניין לנו במגיפה. הרוב הגדול מאוד של התובעים אינם מעלימים ראיות, בוודאי לא בכוונה תחילה. אבל מה בעצם ההבדל, האם הוא הבדל של מניעים או של תוצאות? באיזו מידה הלהיטות להרשיע עלולה לגבור על חוש הצדק?

בשורה של דמוקרטיות מערביות נשמעות תלונות על תובעים להוטים קצת יותר מדי. באיטליה, סילביו ברלוסקוני ניהל מאבק רב שנים נגד תביעה, שהוא האשים בנטיות פוליטיות שמאליות. הרבה מאוד איטלקים האמינו לו. בספרד הורשע בחודש שעבר התובע המפורסם בלתאסאר גארסון על הפרת זכויות חשודים. הוא היה בשעתו כוכב בין-לאומי כאשר ניסה להביא רודנים צבאיים לערכאות על פשעים נגד האנושות. בית המשפט העליון של ספרד השעה את רישיון עריכת-הדין של גארסון למשך 11 שנה.

קל כמובן להשתמש בעובדות האלה לביסוס הטענות נגד מערכת המשפט בארץ. זו אינה כוונתי. המאבק נגד "כנופיית שלטון החוק" מוסיף להיות נפסד, ומעיד על מנהליו יותר ממה שהוא מעיד על יעדיו.

טד סטיבנס באמת אינו ראוי להיות קדוש מעונה. תובעים לא מרוסנים העניקו לו את המעמד הזה, שנה וחצי לאחר שנספה בתאונת מטוס. הם החלישו את אמון הציבור במערכת המשפט לרעת הצדק. טעויות כאלה צריכות לימוד, גם אם למישהו נדמה שאצלו, או אצלנו, זה לא יכול לקרות.

לרשימות קודמות: yoavkarny.com