קדימה בחרה: ביבי

מופז יודע להיות אופוזיציה. הוא היה אופוזיציה בלתי נלאית למנהיגת מפלגתו

כשקדימה הוקמה, ובכירים מהליכוד הצטרפו אליה, שאול מופז הודיע שהוא נשאר במפלגתו. כי "בית לא עוזבים" - כך אמר. שבועיים לאחר מכן, כבר היה מופז חבר קדימה. אבל, מסתבר, לא ממש. הוא אכן הפסיק את חברותו בליכוד, אבל אף פעם לא ממש עזב.

לכל אורך דרכו בקדימה, חיפש מופז דרכים להחזיר את מפלגתו ואת עצמו לחיק נתניהו. הוא לא הפסיק להיות בשיחות כאלה ואחרות עם בכירים בליכוד לצורך זה. באחת הפעמים, ואולי יותר, שקל מופז הצטרפות לליכוד עם חלק מחברי קדימה, שהלכו אחרי אריק שרון, אבל גם הם לא ממש עזבו את הליכוד.

הליכודניקים של קדימה

אחת הטענות שהוטחו בקדימה על תפקודה של ציפי לבני הייתה: "מה עשית כראש האופוזיציה"? זו שאלה שאי אפשר להפנות אל מופז. במקום להיות אופוזיציה לממשלה, הוא היה אופוזיציה בלתי-נלאית נגד מנהיגת מפלגתו. בכל מקום, בכל זמן, בכל סגנון.

רוב חברי קדימה, היום זה כבר ברור, רצו להיות בממשלה. אחרי הכול, למה לא? מה רע בשותפות עם החברים לשעבר מן הליכוד? שהם חברים גם בהווה? המכשול היחיד הייתה ראש המפלגה לבני. היא אמנם לא אמרה שבית לא עוזבים. כשהיא עזבה את הליכוד - היא באמת עזבה. לא רק את הגוף הקרוי ליכוד, אלא גם את עמדותיו, את המנטליות שלו, את הכניעה המובנית שלו לימין הקיצוני והחרדים.

המכשול: לבני

רבים בקדימה לא הבינו למה הם לא בממשלה, כאשר הם בעצם תומכים כמעט בכול מה שהליכוד רוצה ועושה. אז למה, לכל הרוחות, אנחנו יושבים באופוזיציה, שאלו הליכודניקים של קדימה את עצמם. והתשובה הייתה: ציפי.

ובאמת מדובר בעוף לא שכיח בחיים הציבוריים שלנו. לבני לא עושה שותפויות עם אף אחד - בכל מחיר. יש לה עקרונות - וזה דבר נורא לאנשים שרוצים ממשלה בכל מחיר. וכך עמדה בפני מצביעי קדימה אפשרות אחת ויחידה: אם אתם רוצים להיות בממשלה הבאה של ביבי (ואולי גם הנוכחית) - הצביעו מופז. וכך הם עשו.

בהתאם לכך, אני מבקש להעיז ולהעריך מה יקרה אחרי (ואולי לפני) הבחירות: קדימה תצטרף, כמובן, לממשלה. לאחר זמן קדימה, רובה ככולה, תתמזג עם הליכוד. וכך יממש מופז את התחייבותו ש"בית לא עוזבים".

ציפי, חזרי הביתה

ציפי, גם את צריכה לחזור לביתך - המשפחתי. בשלב זה, אין לך מה לחפש בקדימה של מופז בפרט, ובחיים הפוליטיים בכלל. הבחירות הבאות הולכות להיות בלגן אחד גדול. זה הזמן לאתנחתא - לא רק כדי שאת תנוחי ותחשבי. אלא גם כדי לאפשר לציבור לעכל, ולהסיק - ואולי להגיע למסקנה שאת חסרה.