לשאול מופז יש בית אחד עם משכנתא

פעם אחר פעם הצליח מופז להוכיח שהתפיסות לגביו שגויות, ולשנות אותן

כשהחייל הצעיר שאול מופז ביקש לצאת לקורס קצינים, דחו אותו. כשהח"כ שאול מופז הצהיר כי הוא יוצא למסע להחלפת ציפי לבני בראשות קדימה, לעגו לו. כשהתעקש לעמוד בראשות ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אמרו שהוא יהיה היו"ר הכי נוח שהיה לראש הממשלה, בנימין נתניהו.

פעם אחר פעם הצליח מופז להוכיח שהתפיסות לגביו שגויות, ולשנות אותן. גם על הסיסמה שליוותה אותו לאורך הפריימריז - "מופז. ראש ממשלה" - נשמעו לא מעט גיחוכים. גם עכשיו, לאחר שכבש את ראשות קדימה והיעד הרשמי הבא שלו הוא החלפת נתניהו, יש מי שמצחקק מאחורי גבו ומטיל ספק. ימים יגידו אם היעד הזה ייכבש, אבל עד כה, כל תקרת זכוכית שהונחה מעל ראשו נשברה. זו עובדה. לא פרשנות.

שום דבר לא הלך לו בקלות. הוא נלחם על כל פוזיציה שהחזיק בה אי פעם מקורס קצינים וצפונה. כל התקדמות שלו בחיים הושגה רק בסיבוב השני ומעלה. הוא לא מסי ולא ג'ורג' פדרר, אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שכשהוא מסמן מטרה, הוא מגיע אליה.

כבר בבוקר שאחרי הניצחון המוחץ על לבני התחיל היו"ר הטרי לתרגל ממלכתיות של מועמד לראשות ממשלה. הוא עלה להר הרצל, הניח זרים, ומשם המשיך אל הכותל. את זה שהוא רואה עצמו כאלטרנטיבה שלטונית כבר למדנו בקמפיין, כשמופז בחר לתקוף את נתניהו ולא את לבני שהתמודדה מולו. עכשיו רק נותרה השאלה אם גם הציבור יצליח לראות בו מועמד לראשות הממשלה.

יש פוליטיקאים שהקסם שלהם הוא "בילט אין", ויש כאלה שרוכשים אותו בעמל רב. מופז נמנה עם הסוג השני. אין לו את הקסם, אין לו את הדבר הזה שמעביר רטט כשהוא מדבר. הוא אולי לא מסעיר את החושים, אבל הוא מפצה על זה בכושר התמדה, בעקשנות, בכושר סיבולת, בסבלנות, שקדנות ואמינות. הוא אומר מה שהוא מתכוון ומתכוון למה שהוא אומר. ווט יו סי איז ווט יו גט.

שאול מופז / אייר: גיל ג'יבלי
 שאול מופז / אייר: גיל ג'יבלי

עוף מוזר

בעידן שבו פוליטיקאים מתחרים למי יש יותר בתים, שעונים, מי גר בקומה גבוהה יותר במרכז ת"א, מי עשה לביתו יותר באזרחות וכמה, מי נשא הרצאה יקרה יותר ואיפה ומי עישן איזה סיגר, מופז הוא עוף מוזר. יש לו רק בית אחד והוא שילם עליו משכנתה. אין לו נכסים אחרים.

מאז התגייס לצבא הוא מתמיד בעשייה ציבורית. מעולם לא לקח פסק זמן כדי לעשות לביתו. כסף ומכוניות יפות לא עושים לו את זה. הוא לא מתרשם מהדברים האלה. במובן הזה יש בו משהו ספרטני. הוא בכלל לא מבין למה אדם צריך יותר משני זוגות נעליים.

גם אין לו גינונים של נהנתן. הוא לא חובב מסעדות פאר, גם לא שתייה חריפה. המשקה האהוב עליו הוא סודה, עם הרבה קרח ולימון. הוא מקפיד לאכול בריא. הוא לא מתפרע בארוחות שחיתות, מעדיף דגים על בשר. ממש חי על הקצה.

הוא מודע לדעות הקדומות השליליות עליו, אבל מאמין שככל שנחשפים אליו יותר, כך השינוי הוא דרמטי ומהיר. הוא נתפס בעיקר כמר ביטחון, כבר סמכא מדיני-ביטחוני, אבל רוצה מעכשיו להיות שם נרדף לאג'נדה חברתית. השאלה היא אם התדמית החברתית תדבק בו, ואם יהיה מי שיקנה את זה.

בקיץ הקרוב הוא מתכוון להתייצב בראש המחאה החברתית. הוא לא יחכה שיקראו לו, לא ימתין להזמנה בדואר. הוא יסתער קדימה. אבל שלטון לא מחליפים בהופעות בכיכר, צריך לתרגם את זה גם לכוח אלקטורלי. אמנם שלי יחימוביץ' מדברת את המחאה בשפה רהוטה, אבל היא מעידה בעצמה שאינה מועמדת לראשות ממשלה. וכשיאיר לפיד מועמד מקסימום לשר חינוך, מופז מציב את עצמו כאלטרנטיבה היחידה לנתניהו.

אבל בישראל 2012 המחסום שלו הוא עדיין השבט הלבן. מופז מעולם לא הרגיש מקופח ולא השתמש בשד העדתי כנשק, ולכן, לטענת אנשיו, השבט הזה יצטרך ללמוד לאכול אותו, להתמודד עם אופיו. בסביבתו של מופז מאמינים שגם אם יהיו כאלה שלא יידעו איך לבלוע את היו"ר החדש, הסלידה, האימה והתסכול מנתניהו יביאו אותם לבחור בו. אחרים, לדבריהם, ילמדו לאהוב ולכבד אותו. חובת ההוכחה היא עליו.

lilachwe@gmail.com

צרו איתנו קשר *5988