איפה מסתתרים המיליארדים האבודים של חברת החשמל?

הציבור, שנגזר עליו לשלם את תעריפי החשמל המזנקים, רואה בחברת החשמל חברה עתירת שומנים ומטיל ספק בטענתה שהיא על סף קריסה ■ מהיכן ניתן לקצץ?

"לא בכל יום פונה יו"ר חברת החשמל לראש הממשלה!" כתב בהתרגשות לפני שלושה שבועות האלוף במיל' יפתח רון-טל לבנימין נתניהו והוסיף: "בידי חברת החשמל אין כיום את הכלים הנדרשים כדי להתמודד עם המשבר, ללא סיוע ממשלתי מיידי".

תעריף החשמל זינק ב-25% בשנה האחרונה, אך חברת החשמל דורשת סיוע נוסף במיליארדים כדי למנוע את קריסתה וכדי שתוכל לרכוש דלק לאור משבר הגז. דוח הבנק העולמי קבע כי החברה זקוקה להזרמת הון בהיקף של 6 מיליארד שקל, וזה עוד לפני שפרץ משבר הגז. אלא שהציבור מטיל ספק בכך שמצב החברה באמת קשה כל כך.

חברת החשמל נתפסת כעתירת שומנים ונכסים, כגוף שמעניק לעובדיו תנאי שכר והטבות מעוררי קנאה. בדיקה שערך "גלובס" מעלה כי בחברה יש אכן לא מעט בורות שומן שניתן לקצץ מהם, אך כל אחד מהם בא עם חבילת תנאים ומגבלות שמקשים על הביצוע.

משכורות ותנאים: חריגות בשווי מיליונים

כל דיון ציבורי בחברת החשמל מתחיל בשכר הגבוה של העובדים ובהטבות שהם מקבלים, ובראשן חשמל חינם. השכר הממוצע ברוטו שקיבלו כ-13 אלף עובדי חברת החשמל ב-2010 עמד על 21,354 שקל, עלייה של 6% לעומת 2009, לפי דוח האוצר. הבנק העולמי קבע כי הוצאות השכר של העובדים גבוהות ב-38% מהממוצע בחברות חשמל דומות בעולם והמליץ על קיצוץ של 25% בהוצאות השכר, אך לא מדובר בפתרון שיאפשר להוריד את תעריף החשמל ולפתור את המצוקה הכספית של החברה.

הוצאות השכר וכוח האדם של חברת החשמל נאמדות בכ-4 מיליארד שקל בשנה - כ-20% מתקציב ההוצאות של החברה. לפי התחשיב הגס הזה, הקיצוץ שמציע הבנק העולמי יכול לחסוך במקרה הטוב מיליארד שקל בשנה, השקולים להפחתת תעריף החשמל ב-5% בלבד. בפועל, לא ניתן לבצע קיצוץ כזה ללא עימות עם עובדי החברה. בעתיד מתוכננת פרישה של 1,500-2,000 עובדים במסגרת הרפורמה בחברה, והיא תהיה כרוכה בעלויות גבוהות: 6 מיליארד שקל לפחות פיצויים לפורשים והטבות לנשארים. הסכום אמור להיות מוחזר בתוך 5 שנים באמצעות הפחתת עלויות כוח האדם.

בטווח המיידי ניתן לבטל חריגות שכר, כפי שמנסה לעשות בימים אלה הממונה על השכר באוצר. כפי שנחשף ב"גלובס", עובדי החברה נהנים מהטבות שכר חריגות כמו דמי אש"ל מנופחים, וגילום רכיב השעות הנוספות בפנסיות של בכירי החברה. ביטול חלק מהחריגות יאפשר לחסוך עשרות מיליוני שקלים בשנה.

מקור שומן נוסף הוא השעות הנוספות ושכר העידוד - תוספות שכר בהיקף מאות מיליוני שקלים כל אחד, שהנהלת החברה משלמת לעובדיה ללא בקרה מספקת. שכר העידוד, למשל, הוא תוספת של כמה מאות שקלים בחודש המשולמת לעובדים מצטיינים. אך בעוד שבמשרדי הממשלה נהוג לבחון את זכאות העובדים, בחברת החשמל ניתנות התוספות כמעט ללא בדיקה. המצב דומה בשעות הנוספות - עובדים בחברה מקבלים תוספת לשכרם בגין שעות נוספות "גלובליות" בלי שיידרשו להוכיח כי עבדו בהן.

מחברת החשמל נמסר כי "שעות נוספות גלובליות הן בעיקרן שעות ניהול לכל דבר. החברה דורשת ממנהליה ביצוע שעות נוספות רבות ורמת זמינות גבוהה. חלקם באתרי חברה וחלקם מחוץ לאתרי החברה ולא תמיד במהלך יום עבודה רגיל. לפיכך, לא ניתן לחסוך שעות נוספות גלובליות אלה". לגבי שכר העידוד נמסר: "שכר העידוד משולם לעובדי החברה באמצעות מנגנון מקצועי המבצע הערכה ובקרת ביצועים באופן מסודר בכל תחומי הפעילות. תשלום שכר העידוד מתבצע בהתאם להסכמים קיימים בחברה מזה עשרות שנים, וכמקובל במקומות עבודה רבים במשק".

ציוד: יד קלה על הרכישות

היקף הפעילות של חברת החשמל מחייב אותה להשקיע מיליארדים ברכש ציוד כמו מחשבים, טלפונים ומכשירי קשר וכלי רכב לעובדי החברה. שווי צי הרכב, המונה כ-4,000 מכוניות, מוערך ב-700 מיליון שקל, ושווי המחשבים - כ-1.5 מיליארד שקל. גורמים שביצעו בעבר תקינה של הציוד טוענים כי החברה רוכשת לעובדיה כלי רכב וציוד קשר בקלות רבה וללא קריטריונים ברורים מספיק. כמו כן, החברה משקיעה סכומי עתק בחידוש הציוד.

ב-2011 השקיעה חברת החשמל 146 מיליון שקל בחידוש צי הרכב שלה, 60 מיליון שקל ברכש מחשבים וציוד משרדי חדש וכ-50 מיליון שקל ברכש ציוד תקשורת. הקפאת רכש ציוד לא חיוני עשויה לחסוך עשרות מיליוני שקלים. בטווח הארוך יותר, יכולה חברת החשמל לחסוך כסף רב על ידי הוצאת צי הרכב שלה לחברות ליסינג. הניסיון מראה שחברות הליסינג גובות בסופו של דבר מחיר מלא ואף גבוה יותר בגין כלי הרכב, אולם רכש דרך ליסינג מאפשר לפרוס את ההשקעה על פני כמה שנים.

מחברת החשמל נמסר כי היא "בוחנת צרכים וכדאיות כלכלית של צי הרכב מעת לעת. יועץ חיצוני בדק את הכדאיות הכלכלית של מעבר לליסינג והגיע למסקנה שאין כדאיות למעבר". לגבי המחשוב, "בשנים האחרונות מבוצעת התייעלות מתמדת בהשקעות במחשוב, שהביאה להקטנת ההשקעות. ב-2012 הוחלט על ביצוע פרויקטי מחשוב הכרחיים בלבד, שללא ביצועם ייפגע תפקוד החברה או ייגרם לה נזק כספי בטווח הקצר. תקציב ההשקעות במחשוב ל-2012 צומצם בכ-32% לעומת 2011.

נדל"ן: נכסים שניתן לממש

בור השומן הגדול ביותר הוא הנדל"ן. נכסים שנצברו על פני 85 שנות פעילות, חלקם במיקומים אטרקטיביים מאוד. הנכס המוכר ביותר הוא תחנת הכוח רדינג, מסמלי תל אביב. ממלא מקום מנכ"ל האוצר, דורון כהן, העריך באחרונה כי ברדינג יש כאלף דונם שניתן לממש. שוויו של מתחם כזה עשוי להגיע למאות מיליוני שקלים. הבעיה היא שמטרופולין ת"א זקוקה לתחנת כוח משלה והאפשרות להקים תחנה חדשה כמעט שאינה ריאלית.

לצד תחנות כוח מחזיקה החברה בעשרות נכסים שאינם חיוניים לפעילותה: בנייני משרדים ומרכזים לוגיסטיים כמו בניין המשרדים הראשי של החברה בת"א ברחוב החשמל, משרדי מחוז דרום ברחוב קרמניצקי והמרכז הלוגיסטי הממוקם לא הרחק ממגדלי עזריאלי. מחוץ לתל אביב מחזיקה חברת החשמל בשטחי קרקע פנויים רחבי היקף כמו קרקעות מפעל רוגוזין מצפון לנמל אשדוד. מדובר במתחם קרקע של כ-400 דונם שנרכש באמצע שנות ה-90 תמורת 62.5 מיליון דולר עבור תחנת כוח שכבר לא תוקם בו. שטחי קרקע נוספים נמצאים באזור נמל חיפה, וחברת נמלי ישראל הביעה בעבר עניין ברכישתם.

כתנאי מקדמי למימוש הנדל"ן, צריך לבצע סקר שמאות מקיף - עבודה שלא נעשתה עד כה, משום מה. הערכות השווי המעודכנות ביותר נעשו באמצע שנות התשעים והן אינן רלוונטיות כיום. הערכות גסות מדברות על כך שמימוש נכסים עשוי להזרים מאות מיליוני שקלים עד מיליארדים בודדים לחברה.

מחברת החשמל נמסר כי "נכסי חברת החשמל בת"א מאוכלסים במלואם. הנכסים באשדוד מתוכננים לשמש את תוכנית הפיתוח העתידית של ישראל. עד אז, השטחים משמשים את חברת החשמל למטרותיה המקצועיות".

גיוס הון: ההליכים מתעכבים

הפתרון העיקרי שמקדמת היום הנהלת חברת החשמל לשיפור מצבה הפיננסי הוא גיוס הון באמצעות הנפקת מניות בבורסה. למרות הר החובות העצום של החברה, שעתיד לחצות השנה את ה-70 מיליארד שקל, נותר בידיה הון עצמי של כ-17 מיליארד שקל. הנפקת מניות מיעוט בבורסה תאפשר לחברה, לפחות תיאורטית, לגייס כמה מיליארדי שקלים. אלא שהמדינה מסרבת לאפשר לחברה להתחיל בהליכים לקראת הנפקה משום שצעד כזה יקשה מאוד על ביצוע שינויים מבניים.

ומה לגבי הרפורמה, אתם שואלים? שאלה טובה. ועד העובדים מעוניין ובשל לרפורמה יותר מתמיד, אלא שהמדינה עדיין לא החליטה מי ינהל בשמה את המשא ומתן. לראש הממשלה ולשרים אין כנראה זמן לטפל ברפורמה, הם עסוקים עד הצוואר בפתרון הבעיות הבוערות יותר, כמו הזינוק בתעריף החשמל.