מחוות סיום: קריאה אחרונה לתערוכת העיצוב "חוקרים במופלא"

אלה הימים האחרונים לצפייה בתערוכת העיצוב המרשימה "חוקרים במופלא" במוזיאון ישראל לפני שהיא יורדת ■ מוצגות בה עבודות של מעצבים מובילים מהעולם, באופן נגיש ומגרה את הדמיון

סקרנות היא מילת המפתח שסביבה הוקמה התערוכה "חוקרים במופלא" במוזיאון ישראל. סקרנות כלפי העולם, הטבע והחברה האנושית. התערוכה מציגה גישות חדשות בעיצוב, באמצעות עבודותיהם של כ-30 מעצבים מרחבי העולם, ומתמקדת בשינוי חומרי העבודה והכלים שעומדים לרשותם של מעצבים ויוצרים כיום.

כזה הוא למשל "מפל הביטים" המפתיע של יוליוס פופ מגרמניה, שיוצר בטיפות מים מסרים קצרצרים המתפוגגים תוך כדי נפילתם. המילים משודרות למערכת ממנועי חיפוש. גם הצמחים הווירטואליים של סטודיו טרויקה הבריטי, שנוצרו בהמשך למחקר שערכו לביתן הבריטי באקספו שנחאי, לפני שנתיים, מעוררים שאלה על מקומו של העיצוב במעבדת הביולוגיה.

"חיפשתי במיוחד מעצבים שאני רואה בעבודתם סקרנות כלפי החיים", אומר בראיון האוצר אלכס וורד, ראש המחלקה לעיצוב ולארכיטקטורה במוזיאון ישראל. "בחרתי במכוון מעצבים שחורגים מהזרם המרכזי של עיצוב, המשרת את תרבות הצריכה. לכן ניתן למצוא בתערוכה לא מעט פריטים יפהפיים, שגם מגרים את המערכות הרגשית והחושית - מקומות שבהם סקרנות, קסם והיכולת לספר סיפור משחקים תפקיד מכריע".

בתערוכה ניתן לראות פריטים שאינם עונים על ההגדרה הסטנדרטית של עיצוב, כמו "הסרט השמח" של סטפן סגמייסטר, או אנימציה בשילוט סטנדרטי, של פרדי יאונר, ש"שחרר" מקיפאונו את האיש הרץ ליציאת החירום.

לדברי וורד, החיפוש העקבי של מעצבים אחר טכנולוגיות וחומרים חדשים מוליד גישה יותר אנושית לעיצוב. הפריטים שנבחרו לתערוכה אינם עונים על הגדרת השימושיות שאנו נוהגים לייחס לעיצוב, והם עוסקים יותר בתהליך, בחקירה ובמשחק בחומרים. וכך מים יכולים להעביר מסרים מילוליים, ראשי סביונים יכולים להפוך לגופי תאורה ענוגים, וצללית מפוקסלת הנרשמת על בד מתוח היא עבודת עיצוב מינימליסטית.

חלק מהעבודות מתכתבות עם העבר או עם העתיד, כך למשל, בסדרת כלי קרמיקה בתכלת לבן מסורתי, שעל-פניהם הוטבע צילום של פרח מיובש, בטכנולוגיית "חדר חושך" כמו פעם (סטודיו גליתרו, לונדון); ולעומתם, סטודיו אנפולד (אנטוורפן) מציע קדרות באובניים ללא מגע יד - וכך מלאכת המחשבת המסורתית מתרחקת ממקורותיה ומקבלת פרשנות חדשה.

בעידן של שפע, שבו כל צרכינו כבר נענו, נותר מקום למחשבה על העתיד שלנו כחברה במובן הרחב, הגלובלי. תורמת לכך, כנראה, גם ראיית העולם שלהם. רבים מהמעצבים בתערוכה חיים ועובדים במדינות זרות להם. כאלה הם יעל מר ושי אלקלעי הישראלים (סטודיו Raw Edges) החיים בלונדון; סטודיו דריפט שבו עובד צוות הולנדי-בריטי שבסיסו באמסטרדם; אל אולטימו גריטו, צוות ספרדי שעובד בבריטניה; סגמייסטר האוסטרי שעובד בניו יורק, ועוד.

המכנה המשותף הזה הוא אולי אקראי, אך יש בו כדי להאיר את האופי הפתוח והרב תרבותי שעובר כחוט השני בעבודות עיצוב פורצות דרך. רבים מהמעצבים בני זמננו הם נוודים בעולם קוסמופוליטי. אנשים יצירתיים, הסופגים רבדים של מידע מדעי, חזותי ותקשורתי, ומבטאים אותם בשלל הנושאים המעסיקים אותם.

נקודת המבט הרב מקומית משותפת למעצבים ולאוצר, וורד עצמו. הוא נולד בסקוטלנד ב-1945, בעל תואר שני מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בקולג' המלכותי לאמנויות RCA בלונדון. בטרם התמנה לאוצר העיצוב והאדריכלות של מוזיאון ישראל עמד וורד בראש המחלקה לצורפות בבצלאל. אשתו היא מעצבת התכשיטים אסתר קנובל, ובנם לומד במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל.

אחד הנושאים הבולטים לעין בתערוכה הוא התבוננות חודרת בטבע ובתופעות מופלאות, כמו משטר הרוחות או מחזוריות והתחדשות. מריה בלאיס ההולנדית יצרה רשת במבוק המתגלגלת כתנועת ארכובית הגלגל ברוח המדבר. פסל תאורה שיצר סטודיו דריפט מגיב בריצודי אור לתנועת הצופים החולפים בתערוכה, ומדמה תנועה מתואמת של להקת זרזירים במעופם, כשהאור כאילו נס מפני העומס האנושי.

יצירתם של מר ושל אלקלעי, הביצה, מציגה טבע וירטואלי. רצף של מסכי מחשב שיצאו משימוש הפכו כאן למצע אנימציה, המתאר את החיים בשלולית קטנה בגן ציבורי. ספסל עץ מגדיר את חלקת הגן, וצפרדעים מצוירות מקפצות ועוברות בין המסכים. עבודה של סטודיו רנדום מברלין ומלונדון מציגה מסך קנבס שעליו נרשם באופן דיגיטלי דיוקנו של הצופה, ובן רגע הוא מתחיל להיעלם מן העין. "הבד הריק לוכד את רגע האינטראקציה בין הצופה ליצירת האמנות. העבודה היא הרהור על כאב הרגע הנלכד בזמן, לפני שייעלם לנצח", מסביר וורד בטקסט התערוכה.

התערוכה חוקרים במופלא היא מעין מחוות סיום של וורד, שיפרוש מתפקידו בקרוב, לאחר 12 שנה במוזיאון. בקדנציה שלו הצליח להציג תערוכות מרתקות, החל בראשונה - שבה הציג את קבוצת דרוך דיזיין ההולנדית (בשנת 2000), דרך חללים נזילים, שבה הציג חמישה מעצבים ישראלים הפועלים בניו יורק ועוסקים בממשק דיגיטלי, ועד לתערוכה הישראלית, מעצבי החלומות, שבה הוזמנו כשבעים מעצבים מהזירה המקומית ליצור באמצעות הדפסת תלת-ממד - טכנולוגיה שבעת קיום התערוכה, לפני כחמש שנים, רק החלה להתבסס כפרקטיקה משמעותית בעיצוב.

"לקח לי זמן לארגן תערוכה גדולה של עיצוב ישראלי", הוא מודה, כתשובה כללית לביקורת שנשמעה לא פעם, על כך שהוא אינו מציג מספיק מעצבים ישראלים. וורד רושם לזכותו גם את הקמתה של גלריית קבע למחלקה לעיצוב, כחלק מפרויקט הענק של התחדשות המוזיאון. לדבריו, זוהי הגשמת חזונו של מייסד המחלקה לעיצוב ולאדריכלות במוזיאון ישראל, איזיקה גאון, שהיה הראשון להפגיש את הקהל הישראלי עם העיצוב כתחום מרכזי בתרבות. הוא אינו שועה לטענה כי הגלריה קטנה מדי ובלתי מייצגת בעולם הדינמי של עיצוב עכשווי, ומעדיף להתרכז בתערוכה גדולת ההיקף שמוצגת כעת, ובה הוא מציג מעצבים מחוד החנית של התחום בעולם, באופן נגיש ומגרה את הדמיון. בקרוב תסתיים הצגתה של התערוכה, וזוהי קריאה אחרונה למאחרים לנצל את חופשת הפסח ולראות את ימיה האחרונים.

צרו איתנו קשר *5988