התחזיות היו אופטימיות מדי

בתקופה האחרונה הפוליטיקאים, הכלכלנים והסוחרים בשווקים הפיננסיים העדיפו לעסוק בסימנים החיוביים מאשר בסימנים המדאיגים. רוב המדווחים העדיפו לעסוק בעיקר בסימנים המעודדים לגבי הכלכלה האמריקנית, שמראה בתקופה האחרונה נטייה לירידה באבטלה ולשיפור מסוים בשוק הדיור. השיפור הזה הוא איטי והתמשכותו היא לא ודאית, מכיוון שהיא תלויה בהמשך התמיכה של הממשל האמריקני ושל הבנק הפדרלי.

בכל זאת, התקווה היא שהשיפור הזה יוביל לשיפור במצב הפרטים בארה"ב, ובעקבות זאת לגידול בצריכה וביבוא האמריקני. הפוליטיקאים העסוקים בבחירות והסוחרים בשווקים הפיננסיים, העדיפו לעסוק בתרחיש האופטימי הזה מאשר בחששות שהשיפור הזה לא יספיק, שמשבר החובות האירופי ימשיך להידרדר, ובעקבות זאת שיהיה קיטון בצריכה בעולם, שיוביל למשבר כלכלי גם בסין ובהודו - שתי המדינות שמייצרות חלק גדול ממוצרי הצריכה בעולם.

בינתיים, גם מדינות אירופה העדיפו להאמין שהשיפורים מבחוץ יאוששו את הכלכלות שלהן, ירגיעו את הסוחרים בשווקים, וכתוצאה מכך הסוחרים ימשיכו לרכוש אג"ח של ממשלות כמו ספרד, פורטוגל ואיטליה. תרחיש כזה ימנע את הצורך במחיקת חובות מסיבית נוספת ויאפשר יציאה מהמשבר הנוכחי.

החשש מכישלון מוחלט

אולם, האמונה בתרחישים אופטימיים אפשרה לממשלת ספרד להמשיך במדיניות שנמנעה מביצוע הקיצוצים הנדרשים בתקציב הממשלתי, בתקווה לגידול בתעסוקה, בכלכלה ובתשלומי המס. גם ממשלת יוון שהתחייבה לקיצוצים מסיביים בתקציב, נמצאת תחת לחץ ציבורי כבד לסגת לפחות מחלק מהמחויבויות שלה. אין זה גם ברור עד כמה הציבור במדינות כמו ספרד, יוון ופורטוגל יהיה מוכן לתמוך בממשלות שלהן אם הן אכן תבצענה את הקיצוצים הנדרשים.

אם הציבור במדינות אלו לא יתמוך בממשלות, החשש הוא שהציבור יעדיף להעלים את ההכנסות שלו בשוק השחור מאשר לשלם מסים. כך שגם אם ממשלות כמו ספרד, יוון ופורטוגל יבצעו קיצוצים על הנייר, לא ברור אם הממשלות הללו יכולות לגייס מהציבור את הסכומים הנדרשים לתשלום החובות.

בימים האחרונים המשקיעים בעולם החלו להבין כי שילוב הגורמים של התמשכות המשבר באירופה יחד עם השבריריות של הצמיחה באמריקה, אינו מצדיק אופטימיות מוגזמת. לכן, הריביות על אג"ח של ממשלות כמו ספרד חוזרות לעלות ומגיעות לרמות שיא. החששות הללו גורמים גם לחשש מכישלון מוחלט של התרחיש האופטימי, ולחשש שכלכלות העולם יידרדרו להחרפה במשבר במקום להתחלת היציאה.

לכן, גם ממשלות כמו סין והודו שתלויות ביצוא לאירופה ולארה"ב, מתחילות לנקוט מדיניות של תמיכה בתעשייה המקומית - כדי לאפשר ליצרנים המקומיים להמשיך לייצר גם אם מחירי הסחורות שלהם ירדו. לכן, גם קרן המטבע הבינלאומית מתחילה בגיוס כספים, כדי להיות מוכנה להזרים כספים למדינות נזקקות וכדי לשמור על רמה נמוכה של הריבית בעולם - רמה שתאפשר למדינות כמו ספרד ופורטוגל להמשיך לגייס כספים ותמנע כניסה למשבר צריכה.

אם גם הניסיון הזה - למנוע את התמשכות המשבר - לא יצלח, החשש הוא שעתודות הכספים של המדינות העשירות לא יספיקו כדי להמשיך לתמוך במדינות החלשות יותר, ואז המשבר יידרדר לשלב שעשוי להיות אפילו גרוע מהשלבים הקודמים. משבר שבו הצריכה תידרדר עוד, האבטלה תגיע לשיאים חדשים והממשלות ייבחרו וייפלו על סמך הנכונות שלהן לאמץ מדיניות בדלנית שמבטיחה לשפר את מצב הבוחרים על חשבון מחזיקי החוב מחו"ל.

הכותב הוא חוקר כלכלה התנהגותית ופוליטית, המכללה האקדמית נתניה.