מגש הכסף של "האח הגדול"

"עובדה", תוכנית אחרונה לעונה, יום ב' 21:00, ערוץ 2 קשת

‏‎‎עונה שנפתחה עם ראש-המוסד בדימוס, מאיר דגן, מסתיימת עם מאחורי הקלעים של חיסול אוסמה בן-לאדן. אם תרצו, יש בכך אמירה. בעונתה זו כיוונה "עובדה" גבוה, אל עניינים שנמצאים ברומו של עולם.

לפעמים היא עשתה זאת מהצד "שלנו", לפעמים מהצד האחר, אבל בשורה התחתונה, "עובדה" של השנה הזאת, בדומה (אם כי העונה ביתר שאת) לעונות הקודמות שלה, הייתה תוכנית אקטואליה שיכולה הייתה להתאים לכל רשת חדשות בעולם. האם מדובר במחמאה?

ראשית, מוטב שלא להתווכח עם העובדות סביב "עובדה": זו הייתה העונה הנצפית ביותר שלה. נכון, תמורת הרייטינג הזה, שהושג בזכות שיבוץ (ברב העונה) לפני "האח הגדול" או תוכניות פריים-טיים אחרות, היא שילמה בקיצוץ משמעותי בזמן המסך שלה לחצי שעה (ברוטו!), ובכל זאת, יותר צופים ראו העונה את תחקיריה.

השאלה היא מה ראו אותם צופים? הם ראו תוכנית שקל לה יותר לנדוד לקצה העולם כדי להביא מסמך תיעודי בלעדי - מאשר לעסוק בשלה, בשלנו, במציאות הישראלית שבה תמצא תמיד ערימת זבל ראויה לתחקיר מתחת לפנס הרחוב הקרוב.

‏לא בכדי, הפרק הנצפה ביותר שלה העונה היה זה שמתאר רצח בתוך המשפחה שבו האח הרוצח, לכאורה, מנסה להפיל את התיק, שוב לכאורה, על אחיו התאום. זו עוד הוכחה שהציבור מעוניין יותר בצהוב ובקרוב, מאשר בוויקאנד עם איתי אנגל ואילנה דיין במחוזות הטאליבן.

‏זו הסיבה ש"עובדה" החטיאה מעט השנה: כתבות "גלובליות" הן לוקסוס בימים שבהם מאבדת שכבה חברתית (שדווקא עימה נמנים צופיה של דיין) את ביטחונה התעסוקתי ועצמאותה הכלכלית.

דיין לא אוהבת את החומרים הללו, והתוצאה היא תוכנית ‏CNN‏ מתורגמת לעברית, שהישגה הגדול ביותר העונה, היה דווקא זיכוי (מעניין, תקדימי ובעייתי כאחד, לטעמי) מאשמת הוצאת דיבתו של סרן ר'.

אשר לתוכנית עצמה, ספק רב אם הייתה מצליחה העונה אלמלא הייתה מגש הכסף שעליו הוגש עוד פרק של "האח הגדול".