כשאומרים לאורית חשאי "לא", היא נדלקת. כשאומרים לה שמשהו בלתי אפשרי, היא מוכרחה להוכיח שאין דבר כזה. אחרי שהיא צולחת את המשימה, היא מחכה לקריאות ההתפעלות. "אני מודה שאני צריכה את הוואו", אומרת היזמית הסדרתית, רק בת 34 וכבר מובילה סטארט-אפ שלישי.
הכול אצלה מאורגן, מתוכנן, אין מקום לספונטניות. יש לה משמעת ברזל בחיים כמו בעבודה, ובעצם בשבילה זה אותו דבר. עם בטן הריונית היא גייסה קרוב למיליון דולר ל-brayola, אתר אינטרנט שפונה לשוק האמריקני, ומאפשר לנשים לרכוש חזיות אונליין. עכשיו היא מנהלת אותו עם תינוק בן חודשיים על הידיים. "למדתי לחלק את הזמן. אני קמה בחמש בבוקר, מאכילה אותו ומתיישבת לקרוא מיילים. בערך בתשע אני הולכת איתו למשרד, נותנת תוכנית פעולה ומשימות לצוות, שומעת מה קורה וחוזרת הביתה. כשהוא הולך לישון בשבע בערב, אני מטפלת בענייני האתר עד 12 בלילה". בימים אלה היא יוצאת לסבב גיוס נוסף לבריולה, כשהמטרה היא לגייס 3-5 מיליון דולר מקרנות אמריקניות.
היא מהנדסת תוכנה במקצועה, שהחלה את דרכה בסטארט-אפ קטן כמתכנתת. משם עברה לאמבלייז של אלי רייפמן, וממנו עברה לקומברס, כמתכנתת מצטיינת. "הייתי מורעלת, כמעט כל יום נשארתי עד שעות הלילה". היום היא מתגוררת בתל אביב, ונשואה בשנית ליואב טרנר, בנו של יעקב טרנר, ראש העיר ומפקד בחיל האוויר לשעבר.
1. סטארט-אפים
את הסטארט-אפ הראשון שלה הקימה חשאי בגיל 27 - אתר בשם mit4mit, המיועד לקהילת המתחתנים. השותף שלה היה בן זוגה דאז, ליאור שיאון, והאתר עלה לאוויר חודשיים לפני חתונתם. "עבדתי אז בקומברס, ובסופי שבוע התחלתי לפתח את האתר. תוך שבועיים הרמתי אותו, ולא גייסתי אפילו כסף. לא ידעתי מה זה לגייס כסף.
"גם אחרי שהעלינו את האתר לאוויר המשכתי לעבוד בקומברס. רק אחרי כמה חודשים, כשישבתי בבית קפה, שמעתי בנות שמדברות על האתר שלי. אחר כך התחלתי לשמוע עוד ועוד, ראיתי שהוא גדל, והבנתי כמה זה מרגש שאת יוצרת משהו, וכולם משתמשים בו. הבנתי שאני הולכת להיות יזמית. אמרתי לקומברס 'זה לא אתם זו אני', ואחרי ארבע שנים וחצי פרשתי".
בסופו של דבר היא מכרה את האתר תמורת כמה מיליוני שקלים.
לסטארט-אפ השני שלה קראו רמקול, והוא הוקדש לחוות דעת על מסעדות, צימרים ונותני שירות נוספים. גם אותו מכרה תמורת כמה מיליוני שקלים. במקביל לפרידה מהסטארט-אפ, נפרדה גם משיאון. "זה לא רעיון טוב לעשות סטארט-אפים יחד. זה מאוד מלחיץ ולחוץ. את באה הביתה אחרי יום מתוח, וממשיכה את הלחץ גם בבית. המשכנו לעבוד יחד בסלון, ולדבר דיגיטלית. היה מפחיד מאוד להתגרש, אבל לא הרגשתי שזו אהבה לבן זוג שאיתו אני רוצה לעשות ילדים".
2. זוגיות
לפני כשנתיים הכירה את טרנר, אחרי שעורך הדין המשותף שלהם חשב שהם מתאימים. "הוא אמר, שניכם אנרגטיים ויזמים, ואני רוצה להכיר ביניכם. יואב יזם, אך בעולם הפוך מעולם ההייטק - הוא בעלים של גלובל אפריקה, שמחזיקה בדרום אפריקה מפעלים לחומרים בסיסיים כמו מלט, פלדה ובטון".
חשאי צעירה ממנו ב-12 שנה. "אני מעדיפה מבוגרים ממני, מאשר צעירים ממני. מעדיפה מישהו שהיה נשוי והתגרש, מאשר רווק בן 32 שלא הייתה לו מערכת יחסים רצינית, ויש הרבה כאלה בתל אביב. בעיניי, מי שהתחתן פעם אחת ורוצה להתחתן שוב, סימן שהוא אוהב את המוסד הזה. יואב ואני נדלקנו מיד. תוך חודש עברתי לגור איתו בקרית הסביונים. תוך חודשיים הוא הציע לי נישואים. התחתנו בחתונה קטנה על הגג בבית, נסענו לירח דבש, ואחרי כמה חודשים נכנסתי להריון".
3. הלידה הכפולה
לפני כשנתיים וחצי עבדה חשאי על סטארט-אפ חלונות ראווה, אך נאלצה להיפרד ממנו בטרם הושק רשמית. "הייתי מאוהבת בו קשות, אבל לצערי לא יכולתי להמשיך איתו, כי היו לי בעיות משפטיות. הייתי חתומה על חוזה שאומר שכל הרעיונות שלי שייכים למישהו אחר, שבאותה תקופה הייתי 'יזמית הבית' שלו. במקרה שלי, לא רק שהמצאתי את הרעיון, גם פיתחתי את האתר. היה שלב שביקשתי לתת לי להוביל את המיזם ושלא יחפשו מנכ"ל וכסף, אך הוא לא הסכים. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהחלטתי לשחרר, ולא לדפוק את הראש בקיר לשווא. זה היה מאוד מאוד קשה".
המהלך הבא שלה היה הצטרפות לכרמל ונצ'רס, קרן ההון-סיכון השנייה בגודלה בארץ. "רציתי ללמוד את הקוד של הביזנס - מה קורה לחברה אחרי שהיא מגייסת כסף, ואיך בונים חברה גדולה. אחרי שנתיים הבנתי והתחלתי את brayola.
"הייתי עם בטן של חודש שישי. יואב ואני עברנו לתל אביב, ולקחתי משרד מול הבית, ברחוב מזא"ה - כי ידעתי שאני עומדת לנהל חברה וללדת במקביל. לגייס כסף זה דבר קשה, במיוחד כשאין לך עדיין מוצר ואת באה עם רעיון ומצגת. אין לך שותפים, ולהיות בהריון בשלב הזה, לא נחשב משהו. נדרשתי לשכנע את המשקיעים שבכל זאת הרעיון שלי מעולה, ושאני הולכת לעשות את זה. חלק מהאנשים שפניתי אליהם אז ואמרו לי 'לא', פונים עכשיו אליי".
השניים שהשקיעו בסופו של דבר בסטארט-אפ שלה הם היזמים שחר סמירין ורועי מור, שהשיקו בעצמם את האפליקציה GetTaxi בעזרת המיליארדר לן בלווטניק. "בחרתי לקחת כסף משחר ורועי, כי הם היחידים שלא נתנו לי הרצאות על מה זה אומר להיות אימא, וזה מה שאהבתי אצלם.
"בחודש השביעי התבקשתי לשכב במיטה ולהיות בשמירת הריון. אז שכבתי על הספה במשרד. שמתי לידי כורסה, ובכל פעם שמישהו מהצוות רצה לדבר איתי הוא התיישב עליה. זה היה כאילו אני שוכבת על ספת הפסיכולוג. הרגשתי ששום דבר לא יכול לעצור אותי, למרות שאפילו כוס מים לא יכולתי לקחת לבד. התמקדתי בלהרים את המוצר לאוויר, הצבתי לעצמי כיעד לעשות זאת חודש לפני הלידה, ואכן זה מה שהיה. כבר בחדר ההתאוששות אחרי הלידה קראתי מיילים. הגענו הביתה עם דניאל, וזה היה שבוע של כאבים, הנקה וחוסר שינה. בטיפת חלב אמרו לי שאני חייבת לישון, אבל לא יכולתי, כי היו לי דברים לפתח בעבודה. מה שהחזיק אותי הייתה ההתלהבות - מהאימהות ומ-brayola שנולדה. הרגשתי שילדתי פעמיים, רק שלידה אחת לא כאבה".
4. הבית
חשאי נולדה בפתח תקוה למשפחה דתית מאוד. את לימודיה עשתה בבית יעקב, בית ספר חרדי לבנות. "הייתי הילדה הכי הפוכה למה שאני היום. היום אני היפרית, קשקשנית ומאוד אנרגטית, אבל כילדה הייתי מאוד שקטה, מכונסת, לא חברותית, חולמנית ובעיקר קוראת ספרים. ילדה יפה לא הייתי. גם לא הרגשתי יפה. תמיד סיפרו אותי קצר והיו לי משקפיים.נראיתי כמו בן. ידעתי שאני נראית כמו בן, כי המוכר במכולת היה אומר 'הנה ילד'.
"באיזשהו שלב סגרו את בית הספר החרדי שלמדתי בו, והעבירו אותי לבית ספר דתי. דמייני לך: שיעור אנגלית, הילדים קוראים, ואני לא יודעת כלום. ככה זה היה גם בשיעורי חשבון. כל החטיבה, עד גיל 15, לא למדתי, הייתי מאחור.
"הייתה לי ילדות לא חופשית. גדלתי על כך שילדה צריכה להיות בשקט, לא אמורה לומר את דעתה. לא ידעתי בכלל שילדים יכולים לומר את דעתם, ובוודאי שלא בנות. שתביני, אפילו להזמין פיצה התביישתי. בגיל 15 הרגשתי שאני מתעוררת. הבנתי שאני לא רוצה להיות במסגרת דתית סגורה, שזה לא מתאים לי. זו הייתה נקודת התפנית בחיי. פציתי את פי לראשונה. הבנתי שאני כבר יכולה להחליט, ולא יגידו לי יותר אם מותר לי או לא.
"ליד ביתי היה בית ספר עיוני חילוני, תיכון ברנר, שנחשב בית חרושת לציונים. החלטתי שאני רוצה ללמוד שם. הלכתי לרשום את עצמי, אבל המנהלת אמרה לי 'לא', בגלל הציונים הנמוכים בתעודה. אז כל יום במשך עשרה ימים ישבתי ליד הדלת שלה, ופשוט שכנעתי אותה לקבל אותי. הייתי בהלם מזה שאני מדברת. אני חושבת שפשוט נפל לי האסימון שאני יכולה להתחיל להיות חופשייה, אם רק אבחר בכך. הבנתי פתאום שאני משוחררת.
"כשהבנתי עם עצמי שמותר לי, עזבתי גם את הדת. לחלוטין. החלפתי את חצאית הג'ינס במכנסי ג'ינס, התחלתי לגדל שיער והורדתי את המשקפיים, למרות שלא ראיתי כלום. כבר בשנה הראשונה היה לי חבר. בבית זרמו עם זה. לא אמרו כן, לא אמרו לא. בכיתה י"ב כבר הייתי תלמידה מצטיינת".
5. החופש
"בגלל שלא היה לי חופש בילדות אני מאוד אוהבת את החופש שלי עכשיו, ואני גם מכבדת חופש של אנשים אחרים. המוטו הראשון שלי הוא חיה ותן לחיות. המוטו השני הוא do or die. אין שום דבר שאני רוצה לעשות, ולא משנה כמה הוא קשה, שאני לא מסוגלת להשיג. אני אוהבת קשה, זה לא מפחיד אותי. למעשה, קשה מניע אותי. כשאומרים שממש קשה, זה מדליק אותי דווקא להוכיח אחרת. זה גורם לי להיות יותר חזקה, יותר טובה.
"לפעמים שואלים אותי מתי אירגע, מתי אהיה שלווה, ואני אומרת בכנות שאני מאוד נהנית מתחושת חוסר המנוחה, כי זה מה שגורם לי ליצור. אני לא רוצה שזה ייעלם.
"מכיוון שאני מגיעה ממקום שהיה לא שמח ונוקשה, עדיין לא הסתגלתי לתחושת החופש. כל יום אני שמחה כמו ילדה בת שש. כל יום כיף לי, כי אני חופשייה. זה לא רק החופש הכלכלי, אלא החופש להיות אדון לעצמי. העונג שלי נגרם מדברים קטנים כמו קפה בבוקר בבית קפה עם בן זוגי, כמו ללכת למשרד, כמו להיות אימא, כמו ללכת לים".
6. משמעת
- משמעת היא כמו משאב פיזי שמתרוקן בסוף. איך את מתחזקת אותה?
"משמעת אצלי היא חלק מהחיים, ולא משהו שאני צריכה לעבוד עליו. אני מרגישה שאני לא יודעת איך לעשות הפוך, איך לוותר לעצמי. אף פעם לא נתתי למצב רוח לשבור לי את התוכניות. אני מאוד חרוצה, מוסר העבודה שלי גבוה. אני חזקה, וכן, זה דורש הרבה אנרגיות. כשיש לך סטארט-אפ והמשכורות ייגמרו בסוף השנה, את חייבת שהכול יקרה לפי התוכנית. אני לא נותנת למציאות להפריע לי. אני יודעת להתמודד עם כל מיני דברים שנכנסים באמצע".
- וכשזה הופך מסובך?
"כשקורים דברים קשים אני מגייסת את כל האמונה שאני הולכת לעשות את זה. אמנם אני הופכת חסרת סבלנות, אבל אז אני מפעילה את המשמעת העצמית, ודורשת מעצמי להתאפק. בכל סטארט-אפ שהקמתי חוויתי קשיים שהיו גורמים לאחרים לוותר ולסגור, אבל אני המשכתי".
- מה אחוז התנודתיות ביומיום שלך?
"אם שמים גרף של אנליטיקס על יזם, רואים פיקים. יום אחד את נוסקת הכי גבוה שיכול להיות, ולמחרת את ברצפה, בתחתית. יום אחד יכולים להגיד לך שהחברה היא הדבר הכי מדהים בעולם, וביום השני היא ממש לא מעניינת. צריך כל הזמן לשמור על משמעת ועל המון אנרגיות כדי שבימים שמנסים להצניח אותך לא תצנחי.
"לכל אחד יש אוסף מפתחות שונה שמאפיין אותו. אוסף המפתחות שלי כולל בתוכו משמעת, אך גם אהבה לאנשים, הדרך שבה אני חושבת והיכולות שלי".
7. ספורט
חשאי היא אחת שרצה מהר, ולמרחקים ארוכים. באופן מטאפורי, וגם באופן ממשי. כשהיא מחליטה, היא מבצעת. כך היה כשסגרה עם עצמה על ריצת מרתון: ארבעה חודשים היא התאמנה יום-יום עם משמעת ברזל, ולבסוף צלחה את מרתון טבריה, 42 ק"מ של ריצה. אחר כך קיבלה פקודה מהרופא לא לרוץ יותר במשך שנה, כי אימצה את גופה באופן מוגזם. "מבחינתי הכאבים היו עניין שולי. אמרתי לעצמי: הצלחתי. אמנם אחר כך לא יכולתי ללכת, אבל הצלחתי".
- מה מחליף היום את הריצה?
"אני רוכבת על אופניים. לפני כמה שנים לקחתי שיעורי ספינינג בלי שידעתי לרכוב - כילדה אסור היה לי לרכוב - וכולם שם אמרו שלרכוב בשטח זה הרבה יותר כיף. אז קניתי זוג אופניים ראשון בגיל 24, ולקחתי אותם מהחנות ברגל, כי לא ידעתי לרכוב עליהם. חיפשתי חניון, והתחלתי ללמד את עצמי. תוך שלושה חודשים כבר קניתי אופניים מקצועיים, ורכבתי ביערות במסלולי שטח שנחשבים קשים לרכיבה.
"בארץ אני לוקחת את האופניים לכרמל ומטפסת, ובחו"ל אני נוסעת לאתרי סקי שבקיץ הם אתרי רכיבה. לעתים אני עולה ברכבל עם האופניים, ואז יורדת מסלול ירידה קיצוני. כשאני רוכבת אני מרגישה את החופש. תמיד אני מאוד נשית ועדינה, ועל האופניים אני שוב קצת כמו בן".
- וכשקשה, איך את משכנעת את עצמך להמשיך?
"יש לי משמעת עצמית גבוהה. אם אני מחליטה שאני רוצה, אז זה מרגיש לי לא הגיוני לשבור את ההחלטה שלי. אם נניח לא ישנתי כל הלילה, ויורד גשם, אבל הבטחתי לאנשים שאבוא לרכוב על אופניים - אין סיכוי שלא אגיע, למרות העייפות. אני לא נותנת לעצמי צ'אנס לסתור את מה שהחלטתי, אני לא מנהלת עם עצמי דיון נוסף. זה כמו חתונה קתולית.
"היום אני מתקזזת על דברים שלא עשיתי כשהייתי קטנה. למדתי לשחות בגיל 27, כי כשהייתי ילדה לאימא שלי לא היה כסף לשלם לשיעורי שחייה דרך בית הספר. בכל פעם נאלצתי להישאר בכיתה ולחכות לכולם שיסיימו את השיעור. הם היו חוזרים שמחים, עם שיער רטוב, ואני פיתחתי אנטי לשחייה שנמשך שנים אחרי. אני עדיין גרועה בשחייה, אבל אני לומדת".
כתבות
ני"ע
