מיתולוגיה יוונית: למה ברנדי מטסקה היווני כל כך מיוחד?

אוזו מטקסה מוכר וידוע, אבל ברנדי מטקסה? ועוד כזה שמתיישן בחביות יין צרפתיות? גם זו דרך להתגעגע לסבתי ולמולדת הישנה שלה

במשך כל שנות ילדותי ונערותי הביט עליי זאוס, בכיר האלים האולימפיים, בחיוך קטן ומסתורי. הבקבוק ההוא עמד שם במשך שנים רבות. איני זוכר שבת אחת שהוא לא היה שם, בקבוק לבן כשיש וצורתו צורת פני זאוס, ראשו מעוצב בעמוד מקדש יווני במקום סתם פקק. אף פעם לא ידעתי מה יש בבקבוק ההוא. זה גם לא עניין אותי במיוחד. לילד קטן כמו שהייתי אז, מה שחשוב היה כמובן הבקבוק המסתורי עצמו. אולי ידעתי שיש בפנים משקה חריף כלשהו. זה הספיק בשביל להבין שזה מחוץ לתחום. לפחות לזמן מה.

איני זוכר מי נתן לי לטעום אלכוהול בפעם הראשונה. האגדה המשפחתית טוענת שהיה זה אורי זוהר, על הסט של אחד הסרטים שאבי צילם עבורו. אני דווקא זוכר סיפור אחר על כוסית ערק "איילות" שנתן לי לטעום סבי, סבא נונו, יעקב בנבנישתי בשמו האמיתי, שאיש לא השתמש בו.

כך או כך, הבקבוק נשאר סגור. אולי הוא בכלל היה ריק. מזכרת מהמולדת הישנה של סבא וסבתא. פתאום נזכרתי בבקבוק ההוא, זה שאיני בטוח בעצם שמה שהיה בו היה בכלל ברנדי מטקסה יווני כמו שנדמה לי עכשיו. אבל זה לא באמת משנה.

לפני כמה חודשים הלכה לעולמה סבתי, סבתא אסתר. רבת ימים ושנים הייתה במותה. לא התאבלתי כמו שצריך. איכשהו הכול מגיע אצלי מאוחר, במיוחד התובנות החשובות. נכון, זה מוזר להתאבל על סבתך מעל דפי עיתון העסקים של ישראל, ועוד במדור האלכוהול, אבל כזה אני, מוזר.

ברנדי מטסקה היווני הוא משהו אחר. ברנדי מוזר ומיוחד, שטעמו אינו דומה לקוניאק הצרפתי או לכל ברנדי שהוא (כל קוניאק הוא כידוע ברנדי, אבל לא כל ברנדי הוא אכן קוניאק; קוניאק הוא ברנדי ממחוז קוניאק). גם המטקסה, כמו כל אחיו, הוא זיקוק של יין פשוט למדי. במחוז קוניאק הצרפתי מזקקים יין לבן מענבי אוני בלאן (Ugni Blanc) הלא ממש נחשבים. בחברת מטקסה היוונית מזקקים מאז 1888 יין שמופק מענבים מזני הקורינט, הסבטיינו והסולטנינה. אם אתם מזהים כאן זני צימוקים מפורסמים, אתם כמובן צודקים.

אבל זה לא הקשר היחיד לצימוקים. לפני שמתסיסים אותם ליין, שאותו יזקקו לברנדי, נותנים אנשי מטקסה לענבים להתייבש עד שהם הופכים לכמעט צימוקים. משהו שמזכיר מאוד את תהליך ייצור יין האמרונה האיטלקי המהולל. רק אחר כך מתסיסים אותם, ואז מזקקים.

אחרי היישון בחביות עץ אלון מיערות לימוזן הצרפתיים, אותו עץ המשמש ליישון הקוניאק המקורי, מוסיפים לברנדי מעט יין מוסקט מתוק מיושן. ואם כל זה לא מספיק, כעת מוסיפים גם עלי ורדים וכמה תבלינים סודיים, ומיישנים לתקופה נוספת. נדמה לי שאפילו מי שאינו מבין או מתעניין במיוחד במשקאות אלכוהוליים מעבר לתפקידם החשוב ביותר - לסדר לנו קצת את העצב ולהתניע את השמחה - יזהה כאן שוני גדול.

כל זה לא היה מעניין אותי כקליפת השום, אלמלא הייתי טועם שלושה סוגי ברנדי של מטקסה לאחרונה, נזכר בבקבוק ההוא, בסבתא ובעצב, וגם בשמחה הגדולה שהסבה לי סבתי בימי חייה הארוכים, שמחה ואהבה שלא תמיד ידעתי לגמול עליהם כראוי, ומגלה שמדובר ביופי של משקה. לא רק כדי להיזכר איתו בסבתא ובסבא. גם סתם בשביל להעביר אחר צהריים ארוך על המרפסת שאין לי, נזכר במרפסת ההיא, מול הים של בת ים. סבתא, אני מתגעגע.

צרו איתנו קשר *5988