הקוצים של ורדה אלשיך

מעניין מה היה אם קרת-מאיר הייתה שופטת בתיק דלק נדל"ן במקום אלשיך

1. אם שום דבר חריג ובלתי צפוי לא יתרחש בשעות הקרובות, תחתום היום (ג') חברת דלק נדל"ן על הסדר חוב עם מחזיקי האג"ח של החברה, שימנע את פירוקה.

המשבר שבין דלק נדל"ן, שהגיעה עד לחדלות פירעון, לבין מחזיקי האג"ח שלה מתנהל כבר קרוב ל-4 חודשים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בפני סגנית הנשיאה, השופטת ורדה אלשיך, אך לא פחות מכך בכלי התקשורת.

במהלך החודשים הללו עשתה אלשיך את כול שביכולתה כדי להביא את הצדדים להסדר. היא הזהירה אותם מפני הגעה לפירוק, "ירדה" עליהם, נזפה בהם, התבדחה עימם וצעקה עליהם. יותר מכל בלטה בסדרת ההחלטות שנתנה אלשיך בתיק הביקורת הקשה שלה על התנהגותו של יצחק תשובה, בעל השליטה בדלק נדל"ן.

בין היתר כתבה אלשיך בהחלטותיה כי על תשובה "להכניס את היד לכיס" ולהביא עוד כסף לצורך ההסדר, כינתה את התנהגותו ואת התנהגות נציגיו כ"מעלה חשש כבד לניהול משא-ומתן בחוסר תום-לב", כתבה כי קבוצת דלק שבבעלות תשובה "עורכת ניפוי של פרי רע מאשכול החברות", והוסיפה כי תשובה מותח את גבולות עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת עד לעייפה ומנצל אותם לרעה.

האמירות הקשות של אלשיך על תשובה, שנועדו לקדם את ההסדר בדלק נדל"ן, הגיעו במהרה לאתרי החדשות באינטרנט ולכותרות העיתונים וגרמו לתשובה נזק ציבורי גדול (שהצטרף לפגיעה במעמדו הציבורי, שכבר נגרמה בפרשת תמלוגי הגז וועדת ששינסקי).

האיש שבעבר הצטייר כגאון פיננסי וכסיפור הצלחה נדיר, מצטייר כעת כאדם רודף-בצע, שמתעלם ממצוקתו של הציבור הרחב ומעדיף להקריב את אחת מהחברות שבבעלותו, על פני הבאת כסף ממקור אחר.

באופן פרדוקסלי, הקו התוקפני שהפגינה אלשיך כלפי התנהלותו של תשובה לאורך הפרשה, גם אם הוא מוצדק במהותו, כמעט גרם לתוצאה ההפוכה מזו שלה קיוותה השופטת. נוכח הפגיעה במעמדו, שנגרמה בשל אמירותיה של אלשיך, לא היה לתשובה עוד מה להפסיד מבחינה ציבורית, והוא מוכן היה כי דלק נדל"ן תלך לפירוק. רק שיקולים כלכליים מנעו מתשובה והחברה את מהלך הפירוק ומאלשיך את הכישלון במאמציה.

2. ועוד הערה על השופטת אלשיך: "מזג שיפוטי" הוא מושג חמקמק, שנועד לתאר את האופי הדרוש ליושב על כס השיפוט. ספק אם אלשיך ניחנה בו.

בשבוע שעבר התנהל הדיון בתיק הפירוק של דלק נדל"ן אצל אלשיך, ובמקביל נידונה התביעה שהגישו מחזיקי אג"ח של בזק נגד החברה, בפני השופטת דניה קרת-מאיר.

המעבר מאולמה של אלשיך לאולמה של קרת-מאיר דומה למעבר ממשחק כדורגל באצטדיון בלומפילד ביפו לקונצרט בהיכל התרבות. בעוד שבאולמה של אלשיך התנהל הדיון בקול רם, תוך החלפת הערות סרקסטיות בין הצדדים, וכשהשופטת מרבה לצעוק על בעלי הדין ולהעיר להם, הרי שבאולמה של קרת-מאיר התנהל הדיון, הטעון במהותו, בשקט ובנינוחות. כאשר העזו בעלי הדין או באי-כוחם להרים את קולם, היסתה אותם קרת-מאיר.

לא נותר אלא לתהות מה קורה היה לו קרת-מאיר הייתה שופטת בתיק של דלק נדל"ן, ולא אלשיך.