ביהמ"ש הטיל על המשטרה אחריות לאי-מניעת תרגיל עוקץ

לא אחת, אף לא שתיים, נאמרו דברים על יחסי גומלין כאלה ואחרים, שיש הטוענים שמתקיימים בין שוטרים לבין עבריינים. תופעה מדאיגה.

פסק דין שיצא לאחרונה תחת ידי סגן נשיא בתי המשפט במחוז המרכז, השופט יחזקאל קינר, מטיל על משטרת ישראל את האחריות להתייחסות לא רצינית של שוטריה לתלונה שהוגשה להם, התייחסות שהובילה לכך שלא נמנע "תרגיל עוקץ". בפסק הדין חויבה המשטרה לפצות את "הנעקץ" בגין הנזקים, שנגרמו לו עקב תרגיל העוקץ. עוד עולה מפסק הדין, כי אנשי משטרה לא הקפידו על מתן עדות אמת בבית המשפט.

"האחים בוחניק בע"מ", העוסקת בעבודות ניקוי חול וצביעה תעשייתית, רכשה ברזל מן החברה "לוין ברזל בע"מ". שווי העסקה עמד על כ-80 אלף שקל. 15 אלף שקל שולמו במזומן, ואילו בגין היתרה - כ-60 אלף שקל - נמסר שיק דחוי ל-3 חודשים.

בעת ביצוע העסקה, סיפרו אנשי "האחים בוחניק", כי את הברזל הם רוכשים לצורך הקמת מבנה, במושב שדה עוזיה, שישמש אותם לצביעת מתכות, וזאת עקב חוזה גדול למתן שירותי צביעה, שנכרת בינם לבין אינטל. בסמוך לפני שיגורו של המשלוח, ביקשו אנשי "האחים בוחניק", כי זה לא ישוגר אל שדה עוזיה, וזאת לדבריהם לאור ריבוי מקרי גניבת הברזל ממושב זה. הם ביקשו שהברזל ישוגר אל משק מסוים במושב שתולים.

הזעיקו את המשטרה

כשהנהג מטעם "לוין ברזל", הגיע עם הסחורה לאותו משק במושב שתולים, הוא פגש שם את מנהלה של "האחים בוחניק" ואת מנהל הרכש שלה. אלה ביקשו ממנו לפרוק שם את הסחורה, וטענו כי הם בונים שם סככה, שתשמש אותם כמצבעה. כך הוא אכן עשה. לאחר שפרק את הסחורה - 14 טון ברזל - נודע לו, כי תוך זמן קצר עתידה להגיע למקום משאית אחרת, שתעביר את הברזל למקום אחר, המרוחק רק כ-100 מטרים ממקום הפריקה. כששאל מדוע לא ביקשו ממנו לפרוק את הסחורה במקום המרוחק מעט יותר, השיבו לו אנשי "האחים בוחניק", כי חששו שמשאיתו תשקע. טענה זו הייתה מוזרה בעיניו, הן לאור זאת שהשביל למקום היה מהודק, והן לאור זאת שאותו החשש היה אמור להתעורר בנוגע למשאית האחרת.

חשדו של הנהג התעורר, והוא הודיע אודותיו למנהל "לוין ברזל". בירורים שערכו אנשיו עם אנשי "האחים בוחניק" לא העלו מסקנה ברורה. התנהלות האחרונים הגבירה את החשד, שמא דבר לא כשר עומד להתנהל. בינתיים הגיעה המשאית הנוספת, על-מנת להעמיס את הסחורה הכבדה. אנשי "לוין ברזל", ביקשו לעצור את ההתרחשות. הם חששו שלאחר שהסחורה תועמס ותילקח משם, היא תיעלם.

לפיכך, הם הזעיקו את המשטרה. ניידת ובה השוטר יצחק אומסי ושוטרת נוספת הגיעה למקום, ואנשי "לוין ברזל" פירטו בפניהם את חשדם, שעומד להתבצע להם תרגיל עוקץ. השוטר אומסי לא התרשם מן הדברים. הוא הורה לאנשי "לוין ברזל" לעזוב את המקום ולאפשר ל"האחים בוחניק" להמשיך במעשיהם. הוא אף איים על אנשי "לוין ברזל", שאם לא יעזבו את המקום, הם ייעצרו.

בחסותו, הועמסה הסחורה על המשאית ועזבה את המקום ליעד בלתי ידוע. "לוין ברזל" נותרה ללא הסחורה וללא הכסף. השיק הדחוי לא כובד, כצפוי.

"לוין ברזל" הגישה תביעה על נזקיה (באמצעות עו"ד עדו לוין), וזאת נגד גורמים שונים, לרבות משטרת ישראל, שלטענתה, שיתפה פעולה עם העבריינים, ושלא מנעה את תרגיל העוקץ. עוד טענה, שבין השוטר אומסי לבין אנשי "האחים בוחניק" הייתה הכרות מוקדמת, והם אף הסתודדו בעת האירוע.

עדים שונים העידו במשפט, לכאן לכאן. גם אנשי משטרה, לרבות השוטר אומסי. השופט קינר העדיף את עדויותיהם של אנשי "לוין ברזל", על-פני עדויות השוטרים, וקבע שהאחרונות "מתקבלות על-ידי בהסתייגות רבה".

בכל המחלוקות העובדתיות המהותיות, שסבבו סביב האירוע בשטח, אימץ קינר את עדויות עדי "לוין ברזל", ודחה את גרסת השוטרים. בין היתר, הוא דחה את טענת המשטרה, שלפיה בין השוטר אומסי לבין אנשי "האחים בוחניק" לא הייתה הכרות מוקדמת. "בעיני קיימת סבירות גבוהה יותר לכך שהיכרות זו הייתה קיימת", חרץ.

"המשטרה אינה זכאית לחסינות מאחריות בגין נזקים שגורמים פעולות או מחדלים שלה, והדין מכיר בחובת זהירות שלה כלפי התושבים", פסק קינר והוסיף: "המשטרה חייבת לטפל בתלונות שאדם מגיש על מעשי עבירה שנעשו בו בעבר, שנעשים בו בהווה או שהוא חושש שייעשו בו בעתיד... למשטרה נתון שיקול דעת רחב לגבי אופן הטיפול, ואולם אינה רשאית להתעלם כליל מתלונה... החלטתה שלא לחקור צריכה להתקבל מתוך שיקול-דעת ולהיות מנומקת".

לא נבדק חשד

הוא קבע נחרצות, כי נסיבות האירוע העלו חשד סביר, שלפיו "האחים בוחניק" ביקשו להעביר את הסחורה למקום חיצוני, על-מנת להעלים את עקבותיה ולמנוע מצב, בו היא תאותר, שעה שהשיק הדחוי לא יכובד. "התעלמותם של השוטרים מהאמור לעיל מביאה למסקנה כי חשד זה לא נבדק על-ידם בשטח באופן כלשהו", המשיך קינר. לדידו, נקל היה על השוטרים לברר לאן מועברת הסחורה, ולגלות שדברי "האחים בוחניק", שלפיהם הברזל נועד להקמת מבנה לצביעת מתכות, דברי כזב הם. אף את זאת לא עשו אנשי המשטרה.

"אין לצפות משוטרי סיור לעשות מלאכתם של חוקרים", המשיך קינר, "אך בדיקות בסיסיות אם יש חשד לעבירה יש לבצע", קבע. הוא הוסיף וקבע, כי אין לו ספק שהיכרותו המוקדמת של השוטר אומסי עם מנהלה של "האחים בוחניק" תרמה את תרומתה לכך שאומסי בחר להתעלם מן החשד הברור, שעלה מן הנסיבות.

קינר זקף לחובת המשטרה גם את הימנעות השוטרים לבדוק, בזמן אמיתי, בבדיקה פשוטה, את עברם הפלילי של אנשי "האחים בוחניק". אילו היה נערך בירור שכזה, היה מתברר שלאלה אכן עבר פלילי, ושאחד מהם הוא "בדוקאי" (אדם שהמשטרה חושדת שהוא מעורב בפשיעה, ומצאה לנכון לעקוב אחר תנועותיו ולנהל תיק עליהן), דבר שהיה מחזק את החשדות נגדם. "טיפול ענייני בחשדות הסבירים חייב 'הקפאת המצב'", המשיך קינר ו"הצליף" במשטרה. גם זאת לא נעשה, חרף תחנוני "לוין ברזל".

התנהלות בלתי תקינה

"התנהלות המשטרה בעת האירוע... היוותה הפרה של חובותיה", התקרב קינר לסיכום. הוא הוסיף וקבע, כי התנהלות תקינה מצד המשטרה הייתה מונעת את הנזק, שנגרם ל"לוין ברזל", בדמות סכום הכסף, שלא שולם לה בסופו של דבר תמורת הסחורה. שהרי ככל שהחשדות היו נבדקים, היה המצב מוקפא, הסחורה הייתה מאוחסנת במקום נייטרלי, והיה מתנהל הליך, שהיה מוביל להשבת הסחורה לידי "לוין ברזל" או להבטחת התשלום תמורתה. "בכך מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש בין התנהלותה הבלתי תקינה של המשטרה לבין הנזק שנגרם בסופו של דבר לתובעת והוא אי-פירעון השיק הדחוי שניתן עבור הסחורה", כך קינר.

קינר הפחית ב-30% את הסכום שבו חויבה המדינה, וזאת עקב אשם תורם של "לוין ברזל". לדידו, סביר להניח שלו היא הייתה בודקת אם "האחים בוחניק" אכן זכתה בביצוע עבודה גדולה עבור אינטל, כפי שטענו אנשיה, היא הייתה מגלה שלא כך והעסקה לא הייתה נכרתת. אשם תורם הוא מצא גם בכך, ש"לוין ברזל" לא נקטה בהליך אזרחי נגד "האחים בוחניק" ואנשיה. (ת"א 738/07).