המסתננים לא אחראים לאלימות

מרידור צריך לקחת את הטיפול בבעיית המסתננים, בצורה אנושית ואמפטית

בתוך ההיסטריה סביב המסתננים, חשוב מאוד לשמוע גם קולות של אנשים המעמידים את הבעיה במקומה הראוי. כמו למשל השרים דן מרידור וגלעד ארדן, הגורסים כי לא המסתננים הם הגורמים לאלימות. ההיטפלות למסתננים מזכירה מדינות שבהן היהודים היו הציבור שנבחר לתפקיד השעיר לעזאזל.

לא צריך הרבה בשביל ליצור את מראית-העין של אחריות לאלימות. כמה כותרות רעשניות המציינות את ארץ המוצא של פושעים ועבריינים - ומיד יש לך דעת קהל בסגנון "עליהום". וכמובן שיש פוליטיקאים שלעולם לא יאחרו לעלות על הגל שבוקע מן ההמון.

התופעה הזאת מופנית כיום אל האפריקנים, אתמול אלה היו העולים מרוסיה, ולפניהם עולי מרוקו, והרשימה ארוכה.

מי אלים יותר?

האלימות רחוקה מאוד מלהיות יתומה. למעשה, יש לה שפע של אבות ואימהות - אלא שלא כולם גלויים לעין. קל מאוד לזהות אלימות בעולם התחתון, למשל, המאפיינים ברורים וידועים. השאלה היא אם האלימות מתרכזת כולה אצל האלימים - או שצריך לחפש, ולמצוא אותה, גם מאחוריהם, במקומות שבהם פועלים כוחות המחנכים ומעודדים את האלימות.

מי אלים יותר? האברך שיוצא ליידות אבנים, או אפילו להכות, חילונים שמעצבנים אותו? או שמא אלה הנותנים לו השראה וגיבוי אלוהי לכך? מי אלים יותר: המתנחל הגודע עצי זית, או המנהיג הדתי השולח ומעודד אותו? מי אלים יותר: הפלסטיני המפוצץ עצמו כדי להרוג יהודים - או המנהיגים הדתיים והחילוניים ששולחים אותו למשימות כאלה? מי אלים יותר, הנער שהורג מתוך שכרות או סמים - או מנהלי ויוצרי טלוויזיה המשמשים מקור לחיקוי מעשים כאלה? מה אלים יותר: הפשעים שאנחנו רואים במציאות, או אלה שעל המסך?

מקורות האלימות

המסתננים האפריקנים הם אנשים מסכנים. הם נעים ונדים ממקום למקום, כאשר בשום מקום לא רוצים אותם. לארצם הם לא יכולים לשוב, כי שם ממתינה להם חרפת רעב. אז הם מחפשים מקומות שבהם יש אוכל וקורת-גג. הם לא מחפשים הרבה יותר מזה.

זו כמובן לא סיבה לאפשר להם לבנות את חייהם כאן. אבל זה נתון שצריך, חובה ממש, לזכור אותו כאשר הופכים את האומללים הללו לראשי הפשע המאורגן. אם הם אונסים, ברור שצריך להעניש אותם - כמו כל אחד אחר. אבל לא ברור שצריך להעניק להם את הפטרונות על האלימות הישראלית, שהיא, בסופו של יום, תוצרת כחול-לבן. אסור שנשלה את עצמנו - אם אנחנו רוצים פחות אלימות, צריך לטפל בעיקר במקורות השראתה.

אנסה להיות גם מעשי. למרידור אין הרבה לעשות היום בממשלה. למה שלא ייקח על עצמו את הטיפול בבעיה, בבחינת נאה דורש, נאה מקיים? חזקה עליו שהוא יטפל בתופעה בצורה יעילה, שתהיה גם אנושית ואמפטית.