מה יש לעשות ביום שישי בכפר-סבא?

עד "נאום המשיחים" של יובל דיסקין לפני כחודש, מעט מאוד אנשים שמעו על מסעדת מאג'די הכפר-סבאית ■ מאז, ה"פרלמנט" שמתכנס מדי שבועיים במרכז מסחרי קטן הוא הבמה הכי מבוקשת בציבוריות הישראלית ■ עובדה, אפילו יאיר יצא בשבילם מהפייסבוק

"וואליד, תספר לה את הסיפור עם השב"כ". החברים בפורום מאג'די דוחקים בוואליד צאדק, תושב טייבה ולשעבר חבר כנסת מטעם מר"צ, המתנשא לגובה של כמעט שני מטרים. צאדק נכנע: "בשנת 55' יצאתי פעם ראשונה מטייבה לירושלים. היה אז ממשל צבאי בטייבה. כשעליתי לאוטובוס, זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי יהודים בלבוש אזרחי, ובלי כלב. הגעתי לירושלים והתחלתי להסתובב. פתאום אני שם לב שמישהו עוקב אחריי. אמרתי לו, 'תשמע, יש לי רישיון יציאה, אני כשר מבחינה ביטחונית, הכול בסדר'. הוא אמר, 'אני רק רוצה לשבת איתך על כוס קפה'. אמרתי לו, 'אני מכיר את השיטות של השב"כ - רוצה קפה ואחר כך רוצה 'למצוץ' אותי'. אז הוא אמר לי, 'אתה לא מבין, אני המאמן של הפועל ירושלים בכדורסל'".

החברים צוחקים. מכירים כבר את הסיפור הזה אבל הוא מצחיק אותם בכל פעם מחדש. "אחרית הימים", אומר אחד מהם, "שוואליד צאדק יסמפט שב"כניקים". למה שצאדק יתהפך פתאום? כי שב"כניק אחד הפך אותו ואת הפורום שבו הוא חבר לאחד הגופים המחוזרים בתקופה האחרונה. זה קרה ביום שישי, 27 באפריל. כמו כל שבועיים ביום שישי התכנס הפורום - כמה כפר סבאים שאכפת להם, ושהיו מעורבים ציבורית באופן כזה או אחר - במסעדת מאג'די במרכז מסחרי עלוב למראה. פה ושם הם היו מארחים פונקציונרים למיניהם, אנשים בעלי שם ומעמד. ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, שהגיע באותו יום לשיחה, היה הישג נכבד.

בסיום האירוע העביר ראש הפורום דב עילם את תקציר הדברים שאמר דיסקין לעיתונאית יפה גליק מ"קול ישראל", המכסה את אזור השרון. עילם היה מורגל בנוהל הזה. הוא מעביר את הדברים שאמר האורח, הכותרות של חדשות חמש מאזכרות את זה בכמה מילים, אם בכלל, ובמהדורה של שש כבר אין להם זכר. לא הפעם. "העורך של יפה קיבל את תוכן הדברים של דיסקין וכמעט התעלף", עילם משחזר. "הוא אמר ליפה שזה לא יכול להיות, והיא הסבירה לו שהיא עובדת איתי כבר שנים ושמעולם לא הטעיתי אותה. הוא לא השתכנע. הם רצו לאמת, אז שלחתי אותם לחבר מהפורום שבאופן קבוע מקליט את ההרצאות, והם אימתו את הציטוטים. אני מניח שאחר כך הם העבירו את זה לצנזורה. רק במהדורה של שבע זה עלה".

מאותה שעה ועד אמצע הלילה, לעילם לא היה רגע של שקט. בערב היה באירוע של אמן שהוא מייצג - עילם הוא בעל משרד אמרגנות בעיר ופעיל מר"צ - אך כל הערב עמד בצד וענה לטלפונים של עיתונאים מהארץ ומחו"ל. חבר אמריקאי ששמע בחטף בחדשות את המילה מאג'די, התקשר אליו בחשש שמא התרחש פיגוע במסעדה שעילם כה מרבה לפקוד.

מאז מדברים במאג'די במונחים של "לפני דיסקין" ו"אחרי דיסקין". חבר הפורום אמנון בן-שמואל, מנכ"ל התאחדות הוצאות הספרים, שהגיע לזמן קצר כי יש לו "שבוע הספר על הראש", הזכיר לבעל המסעדה, מונג'יד, שבעקבות דיסקין הם זכאים ל"חומוס חינם לכל החיים". מונג'יד, מצדו, מסרב לחשוף מספרים מהדוחות הכספיים ומוכן רק לומר במבוכה ש"יש יותר התעניינות". הוא חושב לרגע ומיד מדגיש: "אבל גם קודם הייתה. תביני, זה לא הפורום שעשה את המסעדה. המסעדה עשתה את הפורום".

עדשה מקומית

הפורום התחיל כמיזם של כמה פוליטיקאים מקומיים, ביוזמתו של מי שהיה סגן ראש עיריית כפר-סבא בזמנו, ישראל מילוא. "הרעיון היה שבמקום שנתרוצץ מחוג בית למשנהו, האנשים שמתמודדים למועצה יבואו אלינו ונשמע אותם", מסביר עילם את הקונספט. וכך היה: מתמודדים למועצת העיר הגיעו להופיע בפני הפורום, והחברים היו גם מסיירים בכל מיני מונומנטים של השלטון המקומי, כמו מפעל המים בכפר סבא, מכון הטיהור בהוד השרון ויער אוסישקין. הם הגיעו לשכונות ושמעו הרצאות מלומדות על ארנונה, הסיקו מסקנות, למדו את העיר.

בשלב כלשהו, הנושא העירוני מוצה ועלה הרעיון להזמין אנשים מתחומים שונים - החל מצמרת מערכת הביטחון לשעבר, לרבות שר הביטחון, אהוד ברק; צמרת המשטרה, שרים וחברי כנסת, נגיד בנק ישראל, פרופסורים בתחומים שונים ושופטים בדימוס. ברבות השנים הפורום התרחב וכיום הוא כולל עשרות חברים. חשוב להם לציין, שהפורום כולל חברים מכל קשת הדעות. גם האורחים באים מתחומים מגוונים.

איך קובעים את מי להזמין?

"דב קובע", עונים החברים כמעט במקהלה, ועילם מתנדב להסביר את הרציונל: "השתדלנו עד כמה שאפשר לגוון. 80% מהזמן שלי הולך על אנשי הימין. עם פוליטיקאים מהמרכז ומהשמאל הולך קל. יש נכונות להגיע, והייתה עוד לפני שהתפרסמנו. רוב האורחים הם אנשי מערכת הביטחון שעברו לסקטור הפוליטי. אני בתור שמאלן לא פעם ראיתי את האפשרות שדרך הפורום הזה נשתדל לקדם את האינטרס הפוליטי של מחנה השמאל, של מחנה השלום. יש כאלה שחשבו אחרת. אני לא מאמין שיש אנשים ללא חשיבה פוליטית. כל אדם היה רוצה שהדעה שלו תהיה השלטת. אני הייתי רוצה שלמר"צ יהיו 61 מנדטים. אבל כנראה זה לא יקרה".

וואליד צאדק, למשל, מוצא בפורום במה להביע את רחשי ליבו של הציבור הערבי במדינת ישראל: "אני יודע שאצל רוב האנשים יש הרבה מאוד בורות וסטיגמות שליליות על הציבור הערבי, ואני חושב שכאשר מביאים מנהיגים ואנשים עם השפעה על הנעשה במדינת ישראל - ואני אומר את זה בצורה אובייקטיבית ביותר - אפשר להעלות בפניהם את המאוויים של המגזר הערבי בישראל כדי לשפר את המצב הקיים. לא פעם אני נתקל אצל המנהיגות שלנו בפער עצום בין מה שהם חושבים על הערבים לבין המציאות. הם ניזונים מסטריאוטיפים ומעיתונות, ולא פחות מזה - חלקם חושבים שטובת הערבים היא רעת היהודים ולהפך. אני חושב שמה שטוב לערבים, טוב ליהודים. כשאני מביע את דעתי בפני האנשים שבאים, זה בכוונה לתקן עוול שאנחנו מרגישים בו כאזרחי מדינת ישראל".

מעבר למסרים הפוליטיים, הוא אומר, ישנו גם העניין החברתי: "אני לא מוצא בארץ הרבה פורומים כאלה שאני יכול להיות בתוכם. הפורום הזה הוא בשבילי שופר להביע את כאביי. כתבתי עכשיו ספר, 'גולה בארצו'. כאן אני לא גולה".

האמירה הזו של צאדק גוררת אחריה מחיאות כפיים מצד חברי הפורום.

מתוך ניסיון ליצור עניין במפגשים, נתנו לצאדק להנחות דווקא את המפגש עם שר התשתיות עוזי לנדאו (ישראל ביתנו) ועם יו"ר מועצת יש"ע דני דיין. "היה בסדר גמור", מעיד צאדק.

לא היו ניצוצות?

"לא. וגם בוגי יעלון היה אצלנו".

טוב, בוגי עבר מהפך. הוא לא היה כזה ימני.

"אלינו הוא כבר הגיע ימני מבושל".

בעקבות הצלחת הפורום, צאדק פועל כעת להקמת פורום יהודי-ערבי בטייבה. חברי הפורום אומרים לו שיגיעו רק אם לא יהיו שם מלחמות. "אני דואג לדבר אחד", אומר צאדק, "שהם יחזרו באוטו שלהם, לא בטרמפים". ומיד מוסיף ברצינות: "זה עצוב מאוד. זה לא רק טייבה, אלא זה מתפשט בכל המגזר הערבי. אין דין ואין דיין בחברה הערבית". "זה בסדר", מרגיע אותו עילם, "הורגים גם אצלנו".

פתאום העיתונאים מתעניינים

מאז פרשת דיסקין, הפורום מחוזר על-ידי עיתונאים. "עשרה עיתונאים כבר ביקשו להצטרף לרשימת התפוצה", אומר עילם. בשבוע שעבר, כשלא קיבלו מייל על הכינוס הצפוי ביום שישי - מהסיבה הפשוטה שהפורום מתכנס רק אחת לשבועיים - התקשרו אליו כמה עיתונאים בחשש שמא הם מפספסים, ועילם הרגיע אותם.

שאלתם את עצמכם למה דיסקין בחר להגיד את מה שאמר דווקא אצלכם?

"מי שהביא את דיסקין זה חבר בפורום, חיים מנור, שהיה המפקד שלו בשב"כ. דיסקין אמר שאם חיים מנור מבקש ממנו, הוא לא יכול לסרב. עדיין, הוא יכול היה לבוא ולדקלם על הישגי השב"כ, אבל הוא עמד ודיבר בצורה בהירה. לא רק זאת, אני יכול לומר לך שקיבלתי עשרות טלפונים מעיתונאים שביקשו את הטלפונים שלו כדי לדבר איתו והוא לא התראיין לאף כלי תקשורת. לדעתי, הוא אמר מה שהוא אמר, וזהו. אבל זה לא היה לא מתוכנן: שאלו אותו אם אפשר להקליט אותו, והוא אמר כן. הוא בא מצויד בחומר כתוב. המצלמה הייתה עליו. אני יודע שעיתונאים רבים התרעמו על זה שדיסקין בחר לומר את דבריו בקרב חבורת קשישים בכפר סבא. אני מאחל לכל הצעירים לעבוד כמוני, הקשיש".

לא הרגשתם פתאום נורא חשובים? האירוע הזה עשה לכם אאוטינג.

"אה, לא, זה לא משנה לנו", מעקמים החבר'ה את פרצופם, חוץ מעילם, עיתונאי בעברו: "אני עובד באירועים 44 שנה. איכשהו אני מכיר את העניין הזה ואת הנושא של הדדליין. וגם אם הייתי עיתונאי לפני 40 שנה, אתה לא שוכח את זה - המרדף אחרי עוד ידע ועוד אינפורמציה. הייתי ביום ראשון שלאחר מכן בראיונות ב-12 תחנות רדיו, כולל התחנה של המתנחלים, גלי ישראל".

השואו של יאיר לפיד

עוד לא נרגעה דרמת דיסקין, וכבר פרצה סערה נוספת בפורום. הפעם על רקע הופעתו של יאיר לפיד, שבועיים לאחר מכן. את הדרמה אפשר היה להריח כבר בהתחלה. "בדרך כלל מגיעים לפורום 50 איש, במקרים קיצוניים 80. כאן הערכנו שיהיו יותר מהרגיל".

עילם התערב עם מונג'יד שיהיו לא יותר מ-100 איש. על רקע הכיסאות שנגנבו לפני המפגש הקודם, ביקשו מהאנשים להגיע עם כיסאות, וגם לפיד עצמו התבקש, ואף נענה, להגיע עם 100 כיסאות. בפועל, הגיעו 250 - לא היה מספר כזה בתולדות הפורום.

אבל זו רק תחילת הסיפור. בהמשך, מנחת המפגש, ד"ר יפעת ביטון, התבקשה על-ידי הקהל לעזוב באמצע דבריה. במאמר שפרסמה לאחר מכן טענה כי סולקה בבוטות מבימת הפורום, "כל זאת בעוד לפיד עומד מהצד וצופה". הפורום מיהר להוציא הודעה הקובעת כי ביטון לא סולקה, אלא עזבה מרצונה.

"כשאתה מזמין מנחה אורח, אתה לא יכול לומר לו, תציג את האורח ותמחא לו כפיים", עילם מתנדב להסביר. "יפעת ביטון היא דוקטור למשפטים. היא התנתה מראש שהיא תיתן חמש דקות משלה וזה היה בהסכמה איתי ובתיאום איתי. וזו זכותה. היו אנשים שהגיעו בעיקר כדי לשמוע את לפיד, וזה מה שעניין אותם. היא לא אהבה את קבלת הפנים הזו, וקמה והלכה".

"לדעתי היא אמרה בדברי הפתיחה שלה דברי טעם", מהגג אבי שני, חבר הפורום ופנסיונר של התעשייה האווירית. ויהודית חפץ, חברת הפורום ודוקטורנטית בנושא סביבה, מצטרפת לדעתו. צאדק מתנגד: "אני חושב שהיא מאוד הגזימה. בדרך כלל מנחה מדבר חמש-שש דקות והיו לה כמה וכמה דפים מודפסים שהיא רצתה לקרוא עד הסוף והיא המאיסה את עצמה על הקהל. היא הייתה כוחנית. היא הייתה צריכה לחוש את רחשי ליבו של הקהל".

במסגרת סבב שאלות ללפיד, חפץ שאלה איך זה שהוא מופיע באירוע של תנועות הנוער, שבו החליטו החבר'ה של בני עקיבא שבנות לא ישירו. לפיד אמר שלא ידע על כך, ועל המקום הצהיר כי לא יופיע. הפורום זוקף את ההישג הזה לזכותו, אך החברים לא מהססים לתקוף את לפיד. "האג'נדה היחידה שהוא דיבר עליה היא שהחרדים צריכים לתרום", מתלונן עילם, "אבל מתי? לא היום, לא מחר. זה בעוד חמש שנים".

"במילים אחרות", משלימים את דבריו חברי הפורום, "עבודה בעיניים". ועילם מוסיף: "לא במקרה הוא לא מוכן לדבר עם עיתונאים. הוא יודע שאין לו מה למכור להם".

בשלב הזה מתפתח דיון על המקורות הכספיים של לפיד, ועילם מסביר שכראש מפלגה חדשה הוא מקבל כסף למימון בחירות, ואחר כך מתקזז לפי מספר המנדטים שהוא משיג. צאדק מציין שלדעתו "ההילה שהייתה לו כבר נעלמה", ושלפיד הוא "בסך הכול אבא שלו משופר". "שואו-מן", מסכימים האחרים, "כמו האבא".

כל אחד והאיראן שלו

בעניינים אחרים חברי הפורום פחות תמימי דעים. למשל, משקעי עבר מול ראש העיר, יהודה בן-חמו. בן-שמואל היה בעבר הרחוק חלק מאנשיו של בן-חמו והשניים הלכו לדרכים נפרדות באופן צורם משהו. הפירוד הזה הוליד משקעים, שיש הטוענים שהם-הם הסיבה לאי הופעתו של בן-חמו בפני הפורום עד היום. רבים מחברי הפורום חושבים שצריך להזמין אותו. עילם חושב שלא. בן-חמו הוזמן כבר ארבע פעמים והתחמק, הוא מסביר. "האמת היא שהייתה לו בעיה להגיע לפורום, כי משתלחים בו. הקמפיינר שלו אמר לו, טוב לא ייצא לך מזה. ככל שתתרחק מהם הסיכוי שלך יגדל. הוא לא בא והוא נבחר".

היום התמונה השתנתה. "היום אני לא במצב שיחזרו אליי", עילם מתגאה בנחת. "היום אני במצב של 'אני אחזור אליכם'. הנה, התקשרו שני חברי כנסת למזכירה שלי ורצו להופיע. אמרתי לה שתגיד להם שנחזור אליהם".

קיבלת הרבה פניות בעקבות דיסקין.

"לא יודע אם קיבלתי יותר פניות, אבל היום אני יותר בררן".

גם לצאדק נגרם רק טוב מהמפגש עם דיסקין: "הוא נתן גושפנקה רשמית למה שאני אומר פה, שיש מקום לשלום ויש מקום לשוויון. טוב לערבים וטוב ליהודים. יותר מזה, הוא אמר שההתקוממות תקרה אם המצב הנוכחי יימשך. הוא אמר שאם זה יימשך כך, תהיה אינתיפאדה שלישית שיהיו שותפים לה ערביי ישראל. רק על שאלה אחת הוא לא ענה: אם יש לי תיק פתוח בשב"כ".

ספרו עוד קצת.

"רובי ריבלין הופיע בפנינו בזמן הפגרה של הכנסת. הוא אמר, אצלי בפרלמנט בירושלים יש פגרה. אצלכם אין פגרה, אתם כל הזמן פעילים. או למשל, הזמנו את ירון זליכה כשהיה החשב הכללי. דיברתי איתו שלוש-ארבע פעמים. הוא אמר לי, בשום פנים ואופן אני לא מגיע ביום שישי. זה יום למשפחה. טוב, נכנעתי. פתאום אני נתקל במודעה שהוא מופיע באיזה מקום בהרצליה. מתי? ביום שישי. צילמתי ושלחתי לו את זה. הוא מתקשר אליי ואומר לי: נכנעתי, הרמתי ידיים. הוא בא לפה והיה איתו מפגש מרתק. היה מקרה נוסף: אירחנו את אופיר פינס, כשלפתע התחיל לרדת מבול. כיוון שאנחנו יושבים בתוך הרחבה, ישבנו ממש בתוך מים".

עילם מזכיר, שעוד לפני המפגש המפורסם עם דיסקין, קדם מפגש בפורום עם האלוף יצחק בן-ישראל, שאמר בעצם את אותם הדברים.

"שאלתי אותו עד כמה ישראל צריכה לחשוש מהפצצה האיראנית, והוא לא ייחס לזה חשיבות רבה. הוא אמר שלדעתו אין מקום לדאגה ושהוא לא רואה את הפצצה האיראנית מגיעה לישראל. זה הטריד אותי. כשדיסקין היה כאן אמרתי: יש פצצה של אובמה, יש פצצה של מופז כשהיה באופוזיציה, ויש פצצה של ברק. אני רוצה לדעת מה הפצצה האמיתית. אז הוא פתח ואמר שגם אם נפציץ אתר זה או אחר באיראן, עדיין זה לא יעצור אותם לייצר, זה אפילו יזרז אותם. מה שאני לא שאלתי זה על הפצצה האטומית שלפי מקורות זרים יש לישראל. לא נראה לי שתהיה מדינה בעולם שתשתמש בפצצה, כי יש את מאזן האימה. אני עדיין חושב שהעם האיראני הוא עם נבון וידידותי לישראל - יכול להיות שבראשו עומד מטורף, אבל אני לא זוכר שאיראן איימה על ישראל. לכן אני לא חושב שיש סכנה מכיוון איראן.

"מצד שני, אני לא שקט מהקומבינציה של ברק ונתניהו. אני לא רואה שום סכנה מאיראן, והנה אנחנו שומעים שיש מגעים להסדר עם איראן. הדברים של דיסקין כנראה עצרו את הטירוף של ממשלת ישראל לתקוף את איראן - אם לא עצרו, לפחות דחו".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988