אייל פרידמן "קוואמי" מוזיקאי ושדרן

גלי צה"ל הייתה הבית של אייל פרידמן, המכונה קוואמי, פיגורת רדיו ותיקה ומוזיקאי מוערך. את שירותו הצבאי עשה שם כעורך מוזיקלי, ובמהלך השנים שידר את "הקצה" ואת "עסק שחור", שתי תוכניות שוליים חתרניות, שאתגרו את המיינסטרים של גלגל"צ. העובדה שהכיר את המערכת היכרות אינטימית לא הכינה אותו לרגע שבו נקרא עם שותפו להגשת "הקצה", נדב רביד, לשיחה עם עורכת גלגל"צ דאז, דלית עופר, שבישרה לשניים על ירידת התוכנית מהאוויר אחרי 13 שנים. "לא הרגשנו שזה עומד לקרות", אומר קוואמי בכנות טיפוסית - ישיר, לא מתייפייף, ודעתני.

לא היה עלבון?

"לא. כי במשך 11 השנים וחצי שבהן הגשתי את התוכנית קיבלנו מנדט, וסליחה על השפה, לעשות כל מה שבזין שלנו, דבר שלא טבעי בתחנה כמו גלגל"צ. מהרגע שדלית עופר הפכה למנהלת, החופש היה מוחלט. כך שהיה בזה עצב, אבל לא עלבון. הם החליטו לעשות שינוי מערכתי, ואת השאר צריך לשאול אותם".

הייתה התגייסות גדולה של המאזינים.

"פידבק שלא ייחלנו לו".

ולא ממש עזר.

"אבל באיזשהו אופן כל המהלך הזה היה חיובי, כי הוא דרבן אותנו להקים את התחנה החדשה שלנו באינטרנט, kzradio.net, שהיא השלב הבא באבולוציה שלנו כאנשי רדיו. זה מה שנתן את הפוש לעשות את המעשה. עוד קודם באתי לנדב עם רעיון לשדר מהבית את הדברים שאין לנו זמן לשדר בתוכנית, אולי מאולפן ביתי, אפילו משהו קטן וצנוע שלא יקבל פרסום. נדב אמר לי אז שזה נשמע מגניב, אבל אין לו זמן להשקיע בזה. חמש דקות אחרי שדלית עופר בישרה לנו ש'הקצה' יורדת, אמרתי לנדב, זוכר את הרעיון של רדיו ביתי? זה הזמן".

אפשר להתפרנס מרדיו באינטרנט?

"אני לא יכול לתת תשובות, כי אנחנו בסך-הכול חודשיים באוויר בשידורי ניסיון. כל התשובות על המודל הכלכלי הן משהו שנוכל לדבר עליו בעוד עשרה חודשים".

התחלתם את העסק בלי מודל כלכלי? ככה, על חשבונכם?

"לגמרי על חשבוננו. קודם כול אנחנו כאן בגלל המוזיקה ותחושת השליחות, בדיוק כמו שהיה בגלגל"צ. זה לא שישבנו שם על שכר עתק. מה שהרווחתי בקושי כיסה את המוניות הלוך וחזור. מה שהניע היה להשמיע את המוזיקה שמעניינת אותנו - מוזיקה אלטרנטיבית חדשה שלא מקבלת כמעט חשיפה במתווכי המיינסטרים. תפקדנו בגלגל"צ כגיס חמישי בתוך המערכת".

יותר כמו עלה תאנה איכותי.

"מה שתגידי. זה דבר שנעשה תמיד למען המוזיקה. בתור שלב ראשון התברר שיש לנו יותר קהל ממה שחשבנו. הם אמרו שנוצר חלל עצום שאנחנו חייבים למלא, ומהר, וזה השפיע וריגש".

כמה כסף השקעתם?

"השקענו. בואי לא ניכנס לזה. התחנה היא מרכז עולמי, וכרגע היא רוב מה שאני עושה. יש לנו תוכנית יומית אחת בלייב, בכל פעם עם שדרן אחר - כל אחד מהם הוא מומחה למוזיקה, אוטוריטה שאנשים ירצו לשמוע את מה שהוא בוחר להשמיע".

אתם משלמים לשדרנים?

"אני מעדיף לא לענות על זה".

במה עוד אתה עובד כדי לממן את ההרפתקה?

"בעיקר מקריין פרסומות. לא מזמן עשיתי פרסומת לסיטרואן".

יש לכם מודל של תחנה אינטרנטית ברשת?

"הדבר שאנחנו בעיקר מקשיבים לו הוא רדיו בריטי, 'רדיו 1', ששייך לבי.בי.סי ומשודר שם ב-FM, אבל בארץ אפשר להגיע אליו רק דרך האינטרנט. האופן שבו הם הצליחו לתרגם את שידורי ה-FM לרשת הוא מדהים".

לאיזו תחנה אתה מאזין בארץ?

"האמת? אין לי שנייה להקשיב למשהו שהוא לא התחנה שלי. חבורת השדרנים הזאת מעשירה את החיים ואין לי מה לחפש במקום אחר".

מה לגבי טלוויזיה - דה וויס? כוכב נולד?

"ראיתי את העונה הראשונה של דה וויס האמריקאית, עונה פצצה, טלוויזיה בידורית במיטבה. הסיבה המרכזית שזה עבד עליי הייתה האנושיות שהצליחו להביא, מה שהתוכנית בארץ לא הצליחה לתרגם, לצערי; מה שהפך אותה לפלקאטית ודומה לכוכב נולד".

הנחית את "גיוועץ'" בערוץ ביפ של קשת.

"והייתי חלק ממנגנון מגזין המוזיקה בערוץ 24 ונתתי פרשנות בתוכנית 'הצילו כוכב נולד'".

אתה? כוכב נולד?

"זה היה משעשע. הצוות היה נפלא".

ושוב אשאל, אתה, בתוכנית קאברים?

"בהתחלה זה היה מוזר, אבל מכיוון שנתנו לי להגיד כל מה שאני רוצה, וגם שילמו לי על זה, לא היה אכפת לי. זאת אפיזודה ישנה שזה לא רלבנטי".

היית עושה את זה שוב?

"לא נראה לי".

לא מזמן יצא התקליט החדש שלך, "זרים במאה ה-21", שהפיק רמי פורטיס. במשך כל הזמן הזה לא ויתרת על המוזיקה.

"עשיתי מוזיקה עוד לפני שהתגייסתי לגל"צ, בלהקה בשם גרישה שהופיעה ברוקסן. אחר כך הצטרפתי לבואיקה, הלהקה של נמרוד רשף וקוטג'. המשכתי בשני הכובעים, שדרן ומוזיקאי. כן, יש דבר כזה אנשים שמסוגלים לעשות שני דברים יחד, מה שלא ממש מתקבל יפה בישראל".

היו שטענו לניגוד עניינים.

"או-קיי. אז אנחנו ב-2012 ויאללה, 'הקצה' ירדה וזה נגמר. אף אחד לא יכול יותר להגיד את זה".

נשמע שאתה עדיין פגוע.

"זה העליב אותי ופגע בי, כי זה היה מגוחך, ובא מראיית עולם מאוד צרה. שידרתי תוכנית שהמטרה שלה הייתה לחשוף מוזיקה ולא הייתי חלק מוועדת הפלייליסט. הייתי אחד ממקדמי האמנים הגדולים במוזיקה הישראלית, אנשים שאוזני המיינסטרים לא כרויות להם".

נכנסת לפלייליסט?

"בשנה האחרונה, עם 'תסחטי אותי' - הדואט של הלהקה שלי ופורטיס, שהוא המוזיקאי הישראלי הנערץ עליי - ולא נכנסתי לשם בזכות זה ששידרתי בגלגל"צ, אלא אף ששידרתי שם".

מתסכל אותך שבחרת בנישה מאוד מוגבלת מבחינה מסחרית?

"לפעמים זה מתסכל ולפעמים לא. לא אתנגד לזה שעוד אנשים יכירו את המוזיקה שלי ויחבבו אותה, והשוליים משנים כל הזמן את מקומם, כי למיינסטרים יש נטייה לכנס אותם למרכז. אף אחד לא האמין שנירוונה תהיה מיינסטרים. אם יש אנשים שרוצים להצטרף למסיבה, בכיף".

מיעוט הקהל פוגע ביכולת להופיע, ששם נמצא היום הכסף.

"אני לא אתמסחר. קריינתי באירועים, אבל לא אמסחר את המוזיקה שלי".

לקריין פרסומות זה לא מסחור של עצמך?

"אין פגם בכסף. כשאני מקריין פרסומת, אני לא מוכר את נשמתי, אבל כשאני כותב שיר מדם לבי, אני לא יכול להקיף את כתמי הדם בטוש ורוד ולהגיד שזה 'דובון אכפת לי'. המוזיקה שאני הכי אוהב, זאת מוזיקה שהאמן מאמין בה. ועם כל הכבוד לעצמי, מה שאני יוצר זה לא קירות של רעש, אלא משהו קליט. יש לי אפילו כמה שירים פופיים שרוקדים במסיבות, אבל אני עושה אותם בדרך שלי".

מצד שני, יש לך טקסטים מאוד פוליטיים, פוטנציאל לאבד עוד נתח של קהל.

"הרבה אמנים מפרשים מוזיקה כפרנסה ולא מוכנים לקחת את הסיכון הכלכלי הזה. אני חייב לחיות את החיים האלה איך שאני מוצא לנכון. ואם זה המחיר שאני צריך לשלם, אז בסדר. אני לא אעשה שקר לעצמי".

אתה חי טוב?

"סביר. אני מודע לזה ומסתפק במועט".

צרו איתנו קשר *5988