הנקראות ביותר

סופו של העיתונאי? האלגוריתם שיחליף אותו כבר כאן

גופי תקשורת גדולים בארה"ב כמו "פורבס" ו"טריביון" כבר שוכרים חברה שמעבדת נתונים לכדי אלפי כתבות בשבוע, או פשוט נעזרים בתוכנת מחשב שעושה את העבודה במקומם ■ מעמד העיתונאי במאה ה-21, תמונת מצב

11 כתבי ה"שיקגו טריביון" נכנסו למשרד העורך בזה אחר זה. הראשונים עוד הופתעו, האחרים כבר ידעו מה הולך לקרות. אולם לג'ראלד קארן, עורך העיתון השמיני בפופולריות שלו בארה"ב והשני הנקרא ביותר מקבוצת הטריביון (אחרי ה"לוס אנג'לס טיימס"), לא הייתה ברירה. המערכת הייתה חייבת לצמצם את השורות, ויחד עם הכתבים נאלץ קארן לשלוח הביתה באותו היום עוד כ-30 עורכי תוכן, מעצבים וגרפיקאים.

אבל לא כולם היו עצובים בשיקגו באותו היום באפריל השנה. בריאן טימפון, 39, מצא את עצמו מפזז וצוהל במשרדו. "אני צובט את עצמי כלא מאמין", הוא אמר מאוחר יותר לכלי התקשורת המקומיים. לטימפון, מייסד ומנכ"ל ג'ורנאטיק (Journatic), הייתה סיבה טובה לשמוח. החברה שלו - עד לא מזמן ספקית תוכן זוטרה ולא מוכרת בארה"ב - חתמה על הסכם ענק עם ה"שיקגו טריביון". הטריביון, מתברר, לא ביצע "סתם" צמצומים, אלא מהלך התייעלות ייחודי, ועשה זאת באופן שמטיל צל גדול על הקריירה של עיתונאים בכל העולם.

אז מה בעצם קרה שם? ההסכם בין ה"שיקגו טריביון" לג'ורנאטיק הוא פשוט ונחלק לשני שלבים: בשלב הראשון, ירכוש ה"טריביון" "מניות" בג'ורנאטיק, ולמעשה ישקיע בחברה. בשלב השני, המהותי יותר, ישתמש העיתון בשירותי התוכן של ג'ורנאטיק, שמיועדת להחליף לגמרי את שירות החדשות המקומיות של העיתון, שמכונה Triblocal. מדובר ברשת חדשות עצומה, הכוללת 90 אתרי אינטרנט ויותר מ-22 עיתונים. כמו כל המקומונים בישראל כולה, רק הרבה יותר גדולה. מה הוביל את אחד העיתונים המכובדים בארה"ב לבחור בחברת תוכן קטנה משיקגו למשימה?

כדי להבין את הבחירה של ה"טריביון" בג'ורנאטיק, צריך להבין את אופן העבודה הייחודי של החברה. בסיס החברה מורכב מ-40 עובדים שעוסקים בכריית מידע ומהווים את היתרון היחסי שלה ואת הסיבה לעסקה. עבודתם של אלה היא לאסוף, לסדר ולנתח מאגרי מידע, פרסומים והודעות לעיתונות, שאותם יתר עובדיה של ג'ורנאטיק - מאות פרילנסרים בשכר נמוך (2-4 דולר לכתבה, כ-12 דולר לשעה) - משכתבים ומעבדים לאייטמים וכתבות. המודל החדשני והיעיל הזה איפשר לג'ורנאטיק להכפיל פי ארבעה את הכנסותיה בשנת 2011, כשתחזיות החברה מצביעות על צמיחה דומה גם במהלך השנתיים הבאות.

במבט ראשון, ההתקשרות בין ה"טריביון" לג'ורנאטיק אינה דבר חדש בעולם התקשורת. עיתונים נעזרו מאז ותמיד בפרילנסרים לעת מצוא כדי להרחיב את מאגר העובדים ולהגדיל את התפוקות שלהם. אולם מה שייחודי כאן זו המהות: חברה קטנה מצליחה להאפיל על גדולי העיתונים בעולם, רק בזכות כישוריה בניתוח ועיבוד כמויות אדירות של מידע גולמי מבולגן (לעתים בלתי קריא) והמרתו לנתונים ברורים, ולעתים גם למסקנות, באופן שיטתי. הסגולה הזו של ג'ורנאטיק, שלדברי טימפון מאפשרת לחברה "לייצר עשרות אלפי כתבות בשבוע", היא שגורמת לרבים לתהות אם עבודת העיתונאי לא נמצאת על המסלול המהיר להפוך להיסטוריה.

יש לפרילנסר חדשות בשבילך

"לעיתונאים יש בעיה רצינית כיום, כי יש המון מידע שצריך לעשות בו סדר ולהוציא ממנו תובנות, זה משהו שנכנס לאופנה", אומר ל"פירמה" ד"ר יובל דרור, לשעבר עיתונאי "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", וכיום ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית-הספר לתקשורת של המכללה למינהל. "אני לא חושב שעיתונאי העתיד יצטרכו לעבור קודם במחלקה למדעי המחשב, אבל הם יצטרכו לדעת טוב יותר לסנן את המידע ולבחור ממנו את מה שחשוב. עבודת העיתונאי משתנה, אבל העיתונאי הפובליציסט לא הולך להיעלם".

- ומה לגבי ההצלחה של ג'ורנאטיק?

"מודל הפרילנסרים הינו חלק מתופעת ה-Pointcasting (הפצה ליחידים) שמתפתחת בתקשורת העולמית", מסביר פרופ' דויד פסיג, עתידן, ראש המגמה לטכנולוגיות תקשורת וראש המעבדה למציאות מדומה באוניברסיטת בר-אילן. "בניגוד לתקשורת מבוססת Broadcasting (הפצה להמונים) של פעם, כיום האדם הבודד הפך לכזה ששווה להשקיע בו 'ערוץ' תקשורת נפרד - והטכנולוגיה של היום מאפשרת לעשות זאת בזול וגם לנתח במדויק מיהו אותו אדם ומהם תחומי העניין והצרכים שלו".

- אבל איך אותם פרילנסרים קשורים לזה? להפך, הם מפיצים חומר בכמויות.

"בדיוק. עיתונאי שמתמקד בנושא אחד לא יכול אף פעם לדעת הכול באותו נושא, ולכן הוא שואף שהמומחיות שלו תגיע לאיזשהו ידע ממוצע. מודל השימוש בפרילנסרים מאפשר פיזור, כך שתיאורטית גופי התקשורת יכולים לכוון בבת אחת להרבה יותר פרטים, ולבעלויות זולות יותר".

- אז עוד עיתונאים צפויים להיות מוחלפים בפרילנסרים?

"נכון מאוד. פרילנסרים יכולים להביא הרבה יותר דיווחים, לפי שלל פרמטרים שנדרשים מהם. כך גוף התקשורת מצליח להיות רלוונטי עבור הרבה יותר אנשים מהממוצע הספציפי שאליו כיוון אותו כתב מומחה שהוחלף".

לא רק דרור ופסיג מזהים את התופעה. גם בארה"ב תגובות על המהלך לא איחרו להגיע, ורבים מיהרו לצאת בביקורת נגד ה"שיקגו טריביון", שבחר לעבוד עם "חוות תוכן", שמעסיקה כתבים "שכירי חרב" בשכר נמוך, במקום לשלם כמו שצריך לעיתונאים "אמיתיים". "לא כל סוגי החדשות דורשים עבודה של עיתונאי", התגונן המנכ"ל טימפון בריאיון ל-GigaOM. "אם יש עובד שרק משכתב הודעות לעיתונות או מסב נתונים גולמיים למלל - למה הוא צריך לקבל משכורת של עיתונאי?".

מנגד, טימפון לא תמים ויודע בדיוק מה יש לו ביד, כשאת הדגש הוא שם, בצדק, לא על הפרילנסרים המשכתבים, אלא דווקא על צוותי איסוף ועיבוד המידע. "אנחנו לא יכולים להמשיך לעשות את הדברים באותה הדרך (בעיתונות)", אמר. "אם נמשיך ככה זה יהיה אסון. אנחנו מאפשרים לעיתונאים להתמקד בדברים אחרים, בסיפורים עמוקים וחשובים יותר, במקום בשכתוב הודעות לעיתונות. זה החזון שלנו, עיתונאות טובה יותר".

"תהליך איסוף החדשות משנה צורה", מבהיר פרופ' שיזף רפאלי, ראש מרכז שגיא לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה. "החדשות מתבססות יותר ויותר על היכולת לחפור בבסיסי נתונים, וזה הופך את הכתב של פעם, שלמד שפה וספרות השוואתית, למיושן - ומחליף אותו בבוגרי סטטיסטיקה ומערכות מידע, מתכנתי SQL, שיודעים לבצע חיתוכים על נתונים. זוהי עדיין עיתונות חוקרת, אבל מסוג אחר".

האם הקו שמובילה ג'ורנאטיק, המתמקד בעיבוד נתחי מידע עצומים, אכן יוביל לעיתונות טובה יותר, או שהמגמה תתפשט מתוקף היותה יעילה וזולה יותר לגופי התקשורת? - זו השאלה שמטרידה כיום עיתונאים רבים. "מקצוע העיתונאי לא ייעלם, הוא פשוט יעבור אבולוציה", מסכם פסיג. בטווח הקצר, הוא מעריך שהעיתונאים ימשיכו לעסוק בתוכן להמונים, אולם בכל הקשור להפצת מידע ממוקד ליחידים, צפויות חברות תוכן כמו ג'ורנאטיק להיכנס יותר ויותר למגרש הזה. בנוסף אליהן, מעריכים רבים, צפוי עוד שחקן להשתלב יותר ויותר בעולם בתקשורת בשנים הקרובות. קוראים לו המחשב.

רובוט-עיתונאי זוכה בפוליצר

גם הסיפור הזה מתחיל בשיקגו, באוניברסיטת נורתווסטרן, בשנת 2009. באחת הכיתות ב-Medill, בית-הספר לתקשורת של האוניברסיטה, התקבצו בכירים מכל גופי התקשורת בארה"ב, דוגמת ESPN, קונצרן התקשורת הרסט, וגם הטריביון. זה היה יום הצגת הפרויקטים ב-Medill, וכל הסטודנטים התרגשו מאוד. לבמה עלו 3 סטודנטים צעירים מהפקולטה, אליהם הצטרף סטודנט נוסף למדעי המחשב, עוף מוזר במסדרונות בית-הספר. הארבעה הציגו יחד את הפרויקט שלהם. הם קראו לו "Stats Monkey".

"כשהם הציגו את הפרויקט, משהו באוויר פשוט השתנה", סיפר למגזין "Wired" סטיוארט פרנקל, בכיר לשעבר בחברת דאבל-קליק, שנכח בפרזנטציה באותו היום. פרנקל עזב בשנת 2008 את דאבל-קליק, המנהלת פרסום ברשת, לאחר שנרכשה על-ידי גוגל תמורת 3.1 מיליארד דולר. הקונספט של Stats Monkey הפנט אותו, הוא הבין שהוא צופה במהפכה בעודה בחיתוליה וידע שהוא רוצה לקחת בה חלק.

הרעיון של Stats Monkey היה פשוט, אך גאוני: התוכנה קיבלה כקלט תוצאות ומהלכים של משחקי בייסבול שהוזנו אליה ידנית וידעה להמיר אותם לטקסט - סיפור של ממש, המתאר את מהלך המשחק שלב אחר שלב. "הם עדכנו בכל פעם את תוצאת המשחק וכן מהלכים שונים לתוך Stats Monkey, ותוך 12 שניות התוכנה שילבה והשוותה אותם לסטטיסטיקות מ-40 שנות משחק בליגות הבוגרים, כתבה את מהלך המשחק ממש כמו כתב קווים, איתרה מהאינטרנט את התמונה המתאימה ביותר לטקסט ואפילו נתנה לה כיתוב מוצלח", נזכר ג'ון לווין, דיקן בית-הספר לתקשורת בנורתווסטרן, שנכח גם הוא במצגת.

לשלושה מהנוכחים במצגת ההיא, הביצועים של Stats Monkey לא הספיקו. שניים מהם היו כריסטיאן המונד ולארי בירנבאום, דוקטורים למדעי המחשב, שניהלו יחד את המעבדה לממשקי מידע ואינטליגנציה מלאכותית בנורתווסטרן. הם מינו את פרנקל כמנכ"ל והקימו יחד את Narrative Science. "ההצגה של Stats Monkey הייתה מדהימה, אבל בסופו של דבר התוכנה הכילה רק פיסות קטנות של קוד והייתה מאוד מוגבלת", הסביר פרנקל.

ומה עושה Narrative Science? ובכן, היא מלמדת מחשבים לכתוב. לבד. כיום היא כבר מייצרת בעיקר חדשות על כלכלה וספורט, המבוססות בדרך כלל על סטטיסטיקות ונתונים שניתן למצוא באינטרנט ולא דורשות לרוב סגנון כתיבה ציורי. המונד ובירנבאום כבר הצליחו לגייס עבור הקונספט הזה יותר מ-6 מיליון דולר ולאסוף רשימה ארוכה של יותר מ-20 לקוחות, הכוללת בין היתר את "פורבס", פוקס ניוז, חברת שידורי הספורט Big Ten Network, ואפילו את חברת הנדל"ן builderonline.com (עבורה כותבת Narrative Science סקירות אוטומטיות על בתים למכירה).

עבור המונד ובירנבאום, Narrative Science היא רק הצעד הראשון בדרך לעולם שבו כל החדשות ייכתבו על-ידי תוכנות מחשב. כשנשאל המונד בכנס טכנולוגיה לפני שנה מהו שיעור החדשות שייכתבו על-ידי מחשבים בעוד כ-15 שנה הוא השיב בלי להסס: "יותר מ-90%". כשנשאל על-ידי המגזין "Wired" אם הוא סבור כי תוכנת מחשב תזכה ב-20 השנה הקרובות בפרס פוליצר, הוא הניד בראשו לשלילה. "זה יקרה תוך 5 שנים", הצהיר.

ומה יהיה על העיתונאים? אין להם מה לדאוג", מרגיע המונד. "טרנד הרובוטים הכותבים רק יאפשר לעולם התקשורת להתרחב. דמיינו תוכנות מחשבים שעוברות על כמויות עצומות של מידע ומייצרות ידיעות עיתונאיות, מדויקות, הכתובות בשפה תקנית על אירועים, טרנדים והתפתחויות בנושאים שאף אדם לא מסקר כרגע".

פרופ' רפאלי לא מסכים עם המונד. "אלה הן נבואות נחמה", הוא טוען, "כי עבור העיתונאים המצב הולך להיות הרבה יותר גרוע. המגמות הללו הולכות רק להתרחב ולהשפיע יותר על המקצוע. מנגד, אלה סנוניות ראשונות בתהליך שלא כולו רע. פרט לזווית של המו"ל או העיתונאי הבודד, יש גם זוויות הראייה של הקורא הבודד ושל הציבור כולו, עבורם התהליך הזה הוא חיובי.

"הטכנולוגיה מאפשרת להפיץ מידע ביעילות, והאינטרנט מבטל את היתרונות של מי שבידו בית דפוס. כולם כיום מספקים מידע - גוגל, אתרי חדשות, בלוגים, הרשתות החברתיות - וזה הופך את העיתונאים בשכר למיותרים. בד בבד, גם הקוראים נעשים פחות נאמנים לערוץ חדשות ספציפי ומרכיבים לעצמם את מה שנקרא 'The Daily me' - כל אחד בוחר לצפות בחדשות ובמידע שמתאימים לו ומעניינים אותו".

העיתונאות כמדע כמותי

למרות האימה ש-Narrative Science מטילה על עיתונאים רבים, זהו לא תהליך חדש. רובוטים ומכונות החליפו בני אדם בעבודותיהם מאז ומתמיד. במהפכה התעשייתית אלה היו עובדי הייצור שנפגעו, ובמאה ה-20 החליפו המחשבים הפרטיים וכוח העיבוד האימתני שלהם שלל מקצועות שעד אז נוכסו על-ידי בני אדם בלבד. כיום ישנם רובוטים שמחליפים מזכירות, עורכי דין, מנהלי מאגרי נתונים ואפילו מחסנאים. וזה לא הסוף. הרובוט "אדם" (Adam), שפותח באוניברסיטת אבריסטווית שבבריטניה, מסוגל לבצע עד כ-1,000 ניסויים מדעיים ביום, לגמרי לבדו: מפיתוח ההשערות, דרך עיצוב והרצת הניסוי, ועד ניתוח המידע וקבלת החלטה לגבי ניסוי ההמשך.

היתרונות של תוכנת מחשב שכותבת חדשות ברורים. הטכנולוגיה של היום מאפשרת לשכור בזול תוכנה שיודעת לכתוב חדשות, שנראות כאילו נכתבו על-ידי בני אדם ושאפילו מסוגלת ללמד את עצמה נושאים ומושגים חדשים. ולהבדיל מהעיתונאי, תוכנה לעולם לא מתעייפת, לא נשחקת, אין לה ימי חופשה, מחלות או הסחות דעת בגלל "עניינים אישיים". וכש-Narrative Science מסוגלת לייצר כתבות מלאות על אלפי משחקי ספורט במקביל, בתוך דקה משריקת הסיום, האם לעיתונאי בן אנוש יש בכלל מקום בעתיד הלא רחוק?

"העיתונות תיהפך להיות הרבה יותר כמותית ומדעית, עובר עליה מעין תהליך של כימות", מסביר ברק רונן, לשעבר בכיר ברויטרס, המסיים בימים אלה את תפקידו כסגן נשיא בכיר למוצרי מדיה בסוכנות התמונות הבינלאומית קורביס. "יש בעיתונות יותר מדי טקסטים 'אווריריים' ללא עובדות נוקשות או אבחנות חדות, ואנו כקוראים דורשים יותר ויותר עיתונות שמגובה בנתונים.

"המדע לא מתחרה באמנות העיתונאית - צריך לראות בו כזה שמשחרר את האמנות שבעיתונות. תמיד יצטרכו עיתונאים, אבל אני חושב שהרבה מאוד מהעבודה שלהם כיום היא פעילות שלא צריך לבזבז עליה מוח אנושי מזהיר, או זמן, ואפשר לגרום לה להיעשות ביתר קלות באמצעות תהליכים של שימוש במאגרי נתונים ואוטומטיזציה", הוא מסביר.

דרור מרשה לעצמו להיות מעט יותר נחרץ: "אני לא מקנא בעיתונאים של היום. הם נמצאים במערכת לחצים על גבול הבלתי אפשרי. המקצוע הפך למאוד קשה. יש שינויים היסטוריים במקצוע, עשרות כלי תקשורת נסגרו בארה"ב ומאות עיתונאים פוטרו". אך הוא לא סבור שהעיתונות הולכת להיעלם מהמפה: "נכון שהאינטליגנציה המלאכותית של שירותים שונים גדלה, אבל היא עדיין מוגבלת. אלה דיווחים מאוד יבשים. אולי עיתונות הדפוס תיעלם - היא כבר נמצאת בדעיכה. יהיה מעניין לראות איך כל הסיפור הזה יסתיים".

דוהרים באוטוסטרדת המידע

כיום כבר עובדים ב-Narrative Science על השלב הבא של המחשבים העיתונאיים: מסיקור נושאים נוספים כמו פוליטיקה, תרבות ולייף-סטייל, ועד שילוב פיצ'רים נוספים בתוכנה, ואפילו כתיבת כל כתבה בכמה סגנונות (אדיש, עשיר או דל בתיאורים ויזואליים, משעשע וכו'), מהם יוכל הקורא לבחור את הסגנון המועדף עליו. המונד ובירנבאום עובדים גם על שיפור מנוע התוכנה שלהם, כך שידע לאסוף ולנתח יותר ויותר נתונים מתחומים שונים במקביל, לאתר בעצמו "סיפורים גדולים" (סקופים), ולזהות טעויות בנתונים שהוא מקבל.

"בני אדם הם יצור עשיר ומורכב, אבל בסופו של דבר הם מכונות. בעוד 20 שנה לא יהיה תחום שעליו לא נוכל לכתוב סיפורים", הצהיר המונד בריאיון ל"ניו-יורק טיימס". "בינתיים, התוכנה שלנו מתבססת על סטטיסטיקות של עשרות שנים אחורה, וכמובן מתחשבת גם במידע עדכני. היא לומדת מושגים בעצמה, מחליטה מה הדבר הכי חשוב באירוע המסוקר, והופכת אותו לנושא הכתבה". לפי נתוני Narrative Science, כתבות הספורט שייצרה החברה סייעו להגדיל את תנועת הגולשים בארה"ב סביב מידע על משחקי כדורגל ביותר מ-40%, בשנה שעברה בלבד.

אך הייחודיות של Narrative Science אינה רק בכך שהצליחה ללמד תוכנת מחשב את אמנות סיפור הסיפורים, אלא גם בכך שיצרה תוכנה שמתמקצעת באיסוף, ניתוח וביאור כמויות עצומות של מידע. ממש כמו עובדיה של ג'ורנאטיק, גם ב-Narrative Science הבינו שהאנושות נמצאת היום בבעיה אמיתית בכל הקשור לטיפול בכמויות המידע העצומות שהיא מייצרת, בעיה שאינה קשורה רק לעולם העיתונות, אבל בהחלט משתקפת בו באופן בולט במיוחד. "האינטרנט מייצר כיום נתונים ומספרים יותר מכפי שהאנושות יכולה להתמודד איתם, אנחנו פשוט הופכים את הנתונים הללו למילים", אמר דיוויד רוזנבלט, דירקטור ב-Narrative Science.

העבודה העיתונאית דורשת לא פעם חשיבה מופשטת, יצירתיות וכושר שיפוט לצד מקצועיות וכישרון כתיבה, וקשה לראות את השילוב של כל התכונות הללו מוחלף על-ידי פרילנסר לעת מצוא או על-ידי תוכנת מחשב. אולם בין אם אנשי ג'ורנאטיק או Narrative Science נמצאים בדרך המהירה לזכייה בפרס פוליצר, ובין אם לאו - הן מושתתות על העובדה שהתקשורת, החיים שלנו, ובעצם העולם כולו, מופרטים יותר ויותר לפיסות קטנות של מידע, ומי שישכיל לנתח אותן מהר יותר, טוב יותר וברור יותר - ינצח.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות