אז עשו גרפיטי ב"יד ושם", אז מה?

הנטייה לחולל מהומה מכל דבר שיש לו נגיעה לשואה, מעבירה אותנו על דעתנו

כמה חרדים קיצונים ואולי היה היו אלה סתם נערים משועממים שראשית הקיץ העבירה אותם על דעתם, שרבטו השבוע על קירות יד ושם את הביטויים המגעילים: "תודה היטלר על השואה הנהדרת שסידרת לנו, בזכותך קיבלנו מדינה מהאו"ם", "יהודים התעוררו, משטר הרשע הציוני מסכן אותנו", ו"אם היטלר לא היה, המשטר הציונים היו ממציאים אותו".

הדבר היה יכול להסתכם בתחושת גועל נפש של אנשי יד ושם ואלה שנקלעו לסביבה במקרה בטרם נמחו הכתובות, אבל לא. ביד ושם החליטו להפוך את הדבר לפרשה ושידרו אותה לאמצעי התקשורת בדציבלים שהפכו את האירוע למאורע, את המקרה לתופעה, ואת התקרית - לכותרת ראשית.

הנטייה הישראלית לחולל מהומה מכל דבר שיש לו נגיעה לשואה, מעבירה אותנו על דעתנו.

מישהו אומר נאצי - כולם קופצים. מישהו אומר גירוש - כולם מקבלים דה ז'ה וו למשלוחים ברכבות. הרגישות המוגזמת הזו פועלת כחרב פיפיות. זאת משום שבסופו של יום היא משרתת את מי שנתפסים כ"פסיכופטים", שלא פעם הם סתם פרחחים שרוצים תשומת לב, וככה הם מקבלים אותה במנות גדושות. התגובה הקיצונית של הגורמים "הנפגעים" (השבוע זה היה מרכז "יד ושם" בירושלים) גורמת להם עונג, משיגה את מטרתם ובשורה התחתונה מפיצה את המסרים שלהם הלאה.

במקום לקחת קצת סבון, או צבע, ולמחוק את ההבלים האלה, החליט יו"ר יד ושם, אבנר שלו, לזעוק לשמיים את זעקת הציונות, הפגיעה במדינה ובניצולים, ואץ-רץ להגיש תלונה במשטרה. זו מצידה - נדבקה בהיסטריה ופתחה מייד בחקירה.

כאילו יש קשר בין אידיוט או אדיוטים שהחליטו לקשקש את הגיגי ליבם הטפשיים על קירות אנדרטת הקרון, לבין פגיעה עמוקה בזיכרון השואה הקולקטיבי. כאילו שהקשקוש הזה הוא איום על קיומה של מדינת ישראל או חלילה, על אופיה היהודי והציוני.

האם למשטרת ישראל אין דברים דחופים יותר לעסוק בהם כרגע? דווקא עכשיו צריך המפכ"ל להקצות צוות מיוחד מכוח האדם הדל שלו, כדי לנסות ולתפוס את מקשקשי הגרפיטי העלוב הזה, ואולי גם מערכת המשפט הקורסת צריכה לעצור הכל כדי להעמיד את החשודים שיימצאו לדין - ומייד?

בואו נחזור לפרופורציות.

יש לי הרבה מאוד כבוד למוסד יד ושם ולפעילותו, הכבוד הזה לא יועם בעיני איש אם מישהו קשקש הבלים על קירותיו. לא מדובר בסוגיה לאומית, בקושי מדובר בסוגיה מוניציפאלית, וגם זו היתה יכולה וצריכה היתה להסתיים בניחותא - בדלי וסמרטוט או מברשת צבע, לכל היותר בתלונה ייצוגית למשטרה, כדי שהמקרה יירשם.

נדמה לי שזה מה שהיה קורה לו אותם נבלים היו מחליטים ל"קשט" באותה הצורה את קירות מוזיאון ישראל, למשל.