נדב יעקבי, איש ערוץ הספורט, יושב באולפן יורו 2012 של צ'רלטון. בימים האחרונים סוכם שערוץ הספורט יקבל תקצירים של משחקי היורו ששייכים לצ'רלטון ויוכל לשבץ אותם במהדורות "חדשות הספורט". ערוץ הספורט מקבל כבר תקופה ארוכה תקצירים מהליגה האנגלית ששייכת לצ'רלטון. צ'רלטון משדרת בשקט-בשקט כבר שנתיים משחקים מהצ'מפיונס ליג, שהזכויות עליהם שייכות לערוץ הספורט.
משה פרימו ורון קופמן, אנשי ערוץ הספורט, משדרים ב-103FM ששייך לאלי עזור מבעלי צ'רלטון.
אף אחד בשני הגופים הללו לא יעז להגיד שקורה משהו משמעותי. אבל לאור ההיסטוריה הפרועה בין צ'רלטון לערוץ הספורט, שהגיעה כמה פעמים לבית משפט, קשה להתעלם מהתחממות היחסים הזו. פעם היה פה שמח, פעם זרקו פה בוץ. השוק בער. באופן עקרוני יחסים חמימים בין שני גופי שידור מתחרים, בשוק כל כך קשה כמו שוק שידורי הספורט, הם עניין מוזר. אולי אפילו קצת לא נוח.
***
המצב הזה הופך לנוח עוד פחות כאשר מתברר שכבר תקופה ארוכה, ממש ממש אבל ממש במקרה, אף אחד מגופי השידור הללו לא ניגש למכרזי זכויות שידור שידועים ככאלו "ששייכים" לגוף המתחרה. ערוץ הספורט לא נוגע בשידורי הליגה האנגלית או במשחקי ליגת העל בשבת, כמו שצ'רלטון לא נוגעת לה חלילה בליגה הספרדית. האם זה קרטל? כל אחד שיחשוב לבד.
לצרכני הספורט העניין הזה לא ממש משנה. הם מקבלים פה או שם את השידורים. להם לא משנה אם נדב יעקבי יושב באולפן הזה או באולפן ההוא. אם יורם ארבל מחזיק את המיקרופון של צ'רלטון, אחרי שאתמול החזיק מיקרופון של ערוץ הספורט. רק שלעניין הזה יש כמובן משמעות על מחירי הזכויות, שבניגוד למצב הטבעי שלהם בכל העולם, בישראל הם רק הולכים ומצטמקים, בגלל שבכל מכרז שידורים מתגלה תמיד רק מעטפה אחת. אין תחרות.
גם התופעה של רכישת הזכויות על-ידי ערוצים מסחריים באמצעות עסקאות ברטר היא סוג של פתרון שכולו מריח לא טוב. מריח שאין תחרות. ערוצים כמו 2, 10 ו-9 מבינים ששידורי ספורט הם לא משהו ששווה להשתגע בשבילו עם מחירים מופקעים. במקום להוציא כסף ולהתמודד על הזכויות, ערוץ 10 וערוץ 9 נשארים מחוץ למשחק, משאירים את הבמה למתמודד יחיד, ובתמורה מקבלים את הזכויות מיד שנייה (מצ'רלטון, במקרה של היורו) ואת ההפקה. ועל הדרך, מוותרים על כל ההכנסות מפרסום. ככה מחירי הזכויות נשארים על הרצפה, וכולם מבסוטים.
***
חוסר התחרות הזה בין גופי השידור אולי מיטיב את מצבם הכלכלי של הערוצים, אבל הפך את בעלי הזכויות - ההתאחדות לכדורגל, מינהלת הליגה בכדורסל, קבוצות הכדורגל הישראליות וכו' - לכאלו שאיבדו את היכולת לממש את הנכס הפוטנציאלי העיקרי שממנו עושים היום כסף בספורט העולמי: זכויות שידור. בליגת העל בכדורגל צנחו מחירי הזכויות ב-30% בהשוואה ללפני עשור, בזמן שבכל העולם הם עפו למעלה בעשרות ומאות אחוזים. בליגת העל בכדורסל נחתכו הזכויות ב-25% במכרז האחרון בגלל חוסר בתחרות. ככה נחנקות קבוצות הכדורגל וקבוצות הכדורסל הישראליות בכל מכרז שעובר, עם פחות ופחות כסף.
מאחר והסטטוס קוו הזה הוא טוב רק לבעלי הערוצים, יש כמה דרכים לשבור אותו (וחייבים לשבור אותו): להכניס למשחק בכוח את ערוץ הטלוויזיה של ONE, באמצעות בניית מכרזים שיאפשרו לו להיכנס ולקחת חלק מהחבילות; למנוע מגופי שידור לסחור בהם הלאה; או לחלופין לאפשר להם לסחור בהם הלאה בתנאי שלא יוכלו להשאיר אצלם את זכויות ה-HD.
ערוץ הספורט וצ'רלטון ביקשו שלא להגיב לדברים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
