דאגה ליציבות הציבור

מימון נדיב וזול איפשר דירות במחיר פנטסטי לכל פועל בשכר מינימום

ה"דאגה ליציבות הבנקים", מונח שהפך בעת האחרונה לביקורת הכי שכיחה ופופולארית בנוגע למדיניות בנק ישראל, מתעלם מכך שסגירת ברז האשראי והגברת הפיקוח על הבנקים אין משמעותה בהכרח גם פרס כלשהו לבנקים עצמם.

הבנקים הרי אוהבים לפזר כסף. עם כל הדיבור על הסיכון הגבוה בנדל"ן ועל הסיכון בהלוואות בריבית משתנה, מעטים המקרים שהבנקים באמת הפסידו מענף המגורים כאן בארץ. יזמים יכולים ליפול, רוכשי דירות יכולים להיתקע עם החזר חודשי גבוה, אבל הבנקים מוגנים בבטחונות טובים כאלה, שהצרות הללו לא ידגדגו אותם, והם יודעים את זה.

לכן, דאגה ליציבות הבנקים (ואם תרצו: הניסיון של בנק ישראל לתיקון חטאי הריבית הנמוכה והשפעתה על מחירי הדירות), קרובה יותר לדאגה דווקא לאזרח הקטן. האזרח שיכולת התשלום שלו אמורה לתמחר את מחיר הדירות הרבה מתחת לערכן, אלמלא באו הבנקים עם מימון נדיב וזול במיוחד ואפשרו דירות במחירים פנטסטיים כמעט לכל פועל שמרוויח שכר מינימום.

בשורה תחתונה, ללא ההנשמה המלאכותית של הבנקים אולי סוף סוף נחיה בהתאם ליכולתנו. או אז, מחירי הדירות והקרקעות יצטרכו להתאים עצמם לכסף שבאמת מונח אצלנו כבר בכיס. על הדרך, זה גם ירגיע את תאבון הבנקים.