"השלום קפוא אבל ההפך משלום הוא לאו דווקא מלחמה"

איך באמת רואה נשיא מצרים החדש, מוחמד מורסי, את מערכת היחסים עם ישראל? עדיין קשה לדעת. אם אתמול השמיע מורסי הכרזה כללית ולפיה יכבד הסכמים בינלאומיים, הרי הבוקר כבר התייחס באופן ספציפי יותר לישראל ואמר כי "נבחן מחדש את הסכמי קמפ דיוויד".

- אז לאן הולכים היחסים הטעונים ממילא בין שתי המדינות?

"מי שמתבונן על המצב של כלכלת מצרים, מבין שהמדינה נמצאת בצרות לא פשוטות: השקעות נעצרו, התיירות נתקעה, ומצרים לא תרצה להגיע למצב של עצירת הסיוע מארה"ב שהיקפו 1.3 מיליארד דולר בשנה. יציאה מצדה למלחמה מול ישראל רק תגדיל את ההוצאות שלה ותפגע בהכנסות מהפעלת תעלת סואץ, כך שמלחמה לא עומדת לדעתי על הפרק. עם זאת, כדי להיות בצד הבטוח יותר, עם חתימת הסכם השלום, צה"ל צמצם את מספר האוגדות והטייסות שלו. עכשיו צריך לבנות חלק מהן בחזרה", אומר היום (ב') ל"גלובס" אלוף (במיל') עמוס ידלין, ראש אגף המודיעין לשעבר וכיום יו"ר המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS.

"בלי פאניקה"

לדברי ידלין, "השלום הקר שאפיין עד כה את יחסיהן של ישראל ומצרים יהיה מעתה קר עוד יותר, זה יהיה שלום קפוא. אבל ההפך מהסכם שלום הוא לאו דווקא מלחמה. אפשר לראות את המצב שבין ישראל לבין סוריה במשך שנים ארוכות. אנחנו נשמע ממצרים דברים שלא נאהב לשמוע, יכול מאוד להיות שגם נראה דברים שמאוד לא נאהב לראות - כמו ההשתלטות על השגרירות בקהיר".

לדברי ידלין, תפיסת השלטון בקהיר בידי האחים המוסלמים הייתה צפויה, שכן הפלת המשטר במצרים התרחשה כשלמעשה מפלגת האחים המוסלמים היית המפלגה המאורגנת היחידה שהייתה ערוכה לתפיסת השלטון.

"אני לא מציע להיכנס לפאניקה", הרגיע היום ידלין. "אין בין ישראל לבין מצרים ניגודי אינטרסים באמת: אין ויכוחים על טריטוריה ועל כלכלה ואין תביעות היסטוריות. למעשה, כל הוויכוח נידון והוסדר במסגרת הסכם השלום. עד כה התקיים שלום קר בין שתי המדינות משום שמצרים ראתה את עצמה כמנהיגת העולם הערבי ולכן לא נתנה לשלום חם לקרות. זה בוודאי לא ישתנה עכשיו", אמר.

אלוף (במיל') ולשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי, גיורא איילנד, אמר היום בשיחה עם "גלובס" כי "ישראל יכולה להרשות לעצמה את לקיחת הסיכון הלא מוגזם, ולא להשקיע כעת בבניין כוח חריג בעקבות השינויים במצרים. לא צריך כרגע לרכוש נשק וחלפים ולהכין את צה"ל למלחמה מול מצרים בדומה להכנות לקראת עימות כזה עם סוריה, חיזבאללה או עזה. לא משנה כמה ההצהרות של מוחמד מורסי יהיו רבות וקשות - המגבלות שלו יאלצו אותו בסופו של דבר להתמודד עם הפער האמיתי שבין האמירות לבין המעשים.

"המצרים מקבלים מארה"ב לא רק נשק אלא גם חיטה, ומחיטה עושים קמח ומקמח עושים פיתות. אם במצרים לא יהיו פיתות, אז העוני יהפוך להיות רעב ואף מנהיג לא ירצה שבשנה או בשנתיים הראשונות לכהונתו, במדינה שלו יהיה רעב. מבחינת ישראל זה מנוף".

"אמירות של פחד"

ראש מרכז הרצוג לחקר המזרח התיכון שבאוניברסיטת בן גוריון, פרופ' יורם מיטל, ביקר מוקדם יותר היום בשיחה עם "גלובס" את השיח הציבורי בישראל על המתרחש במצרים: "אווירת האימים שמנשבת בעיקר בתקשורת הישראלית מתבססת על הנחה לא מוכחת בעליל ולפיה מצרים כבר הפכה להיות רפובליקה דתית קנאית בסגנון איראן. כל האמירות האלה מתבססות על פחדים ועל חרדות, ובמקרה הספציפי של מצרים לא מבוססות כלל וכלל על קריאה נכוחה של המציאות הפוליטית החדשה במדינה. הדברים האלה מתעלמים מהקונטקסט הרחב של חברה שנמצאת במאבק אחרי הפלת משטר טוטליטארי, וכל היחס הנוכחי לתנועת האחים המוסלמים- מקורו בבורות", אמר.

לדברי פרופ' מיטל, בשנים האחרונות האחים המוסלמים אימצו עמדות פרגמטיות ומוסדיות יותר וראשיה אף הבהירו את מידת המחויבות של התנועה להסכמים מן העבר, כמו הסכם השלום עם ישראל: "עם זאת, הביקורת כלפי המדיניות הישראלית, עם רטוריקה חריפה, נוקבת ובוטה - יבלטו. באופן מפורש, מורסי רואה בישראל גורם תוקפני שלא מעוניין להגיע להסדרים עם הפלסטינים והוא וסביבתו תולים בישראל את האחריות הבלעדית למצב זה", אמר.