תערוכת הנשק הגדולה בעולם: חיישנים עם חוש ריח, מדי קומנדו נושמים

ספק אם נשיא איראן יודע כמה מעריצים סמויים יש לו בישראל. "אם אחמדינג'אד לא היה קיים, היה צריך להמציא אותו", אומר ג', עובד בכיר באחת התעשיות הביטחוניות בישראל. "תעשיית הנשק והביון הבינלאומית זקוקה באופן קבוע לנבל תורן, ורצוי יותר מאחד. זה יכול להיות שליט טוטליטרי, שיוצר מתיחות מקומית או בינלאומית מתוקשרת, או סתם מנהיג של ארגון טרור. העיקר שיהיה לו מקדם הפחדה ציבורי גבוה מספיק כדי ליצור לחץ על מקבלי ההחלטות במדינות הרלבנטיות להגדיל את תקציבי ההצטיידות הביטחונית".

בשנים האחרונות נראה היה שרשימת הנבלים הגלובלית מתכווצת והולכת במהירות מעוררת דאגה עבור הניזונים מתעשיית המלחמה. בן לאדן חוסל, כמוהו גם קדאפי, ומנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג איל מת והותיר אחריו יורש שבמערב עדיין מתקשים לפענח את טיבו. משטר אסד, ציר רשע בפני עצמו, בפרפורי גסיסה, ואילו סין יכולה כבר היום להפיל את המערב באמצעים כלכליים מבלי לירות כדור אחד.

אבל העסקים היו יכולים להיות הרבה יותר גרועים אלמלא אחמדינג'אד, "מקדם המכירות הטוב ביותר של התעשיות הביטחוניות בארץ ובעולם", כהגדרתו של ג'. "לא זו בלבד שאיראן בהנהגתו מפתחת נשק ארוך-טווח, שמטיל אימה גם על מדינות שנמצאות ברדיוס של אלפי קילומטרים, אלא שהיא משקיעה תקציבים נכבדים כדי להרחיב את מירוץ החימוש ולחמם נקודות חיכוך ועימות הרחק מעבר לגבולותיה. אחמדינג'אד הוא גם אמן ביחסי ציבור ובלוחמה פסיכולוגית. בכל פעם שהוא פותח את הפה או מצטלם במתקן סודי או בתרגיל צבאי כזה או אחר, אנחנו ממש יכולים לראות את גרף המכירות שלנו עולה".

עם רוח גבית ממזרח, הגיעה החודש תעשיית הביטחון הבינלאומית לתערוכת הציוד הביטחוני הגדולה והחשובה ביותר בעולם, יורוסאטורי (EUROSATORY), שהתקיימה בפריז. התערוכה של 2012 הייתה אחת העשירות והמגוונות שנראו אי-פעם ואי אפשר היה להתעלם מהנוכחות המרשימה וחסרת התקדים שהפגינו בה התעשיות הביטחוניות הישראליות. המתחם הישראלי הענק כלל 26 חברות, שמשכו התעניינות גלובלית כמו מגנט.

הרעיון של ביקור בתערוכות נשק וביטחון על תקן של "סיור לימודי ובידורי" עלול לגרום צמרמורת ללא מעט אנשים, אבל הביקור הזה מומלץ בחום לחובבי טכנולוגיות עתידניות, מדע בדיוני, סרטי ג'יימס בונד, וכמובן שגם לאנשי עסקים, שמסתכלים קדימה ורוצים לקבל מושג לגבי המהפכות הטכנולוגיות, שישנו את העולם האזרחי בעשור הבא.

הסיבה שהטכנולוגיות הצבאיות והביטחוניות מקדימות את האזרחיות בכמה שנים טובות היא פשוטה: כסף. פיתוח של טכנולוגיות פורצות דרך עולה הון וגם המוצרים הסופיים עושים שימוש לעיתים קרובות בחומרים אקזוטיים ובהנדסת ייצור ייחודית. לפיכך, כמעט תמיד הלקוחות הראשונים הם ממשלות - או לפחות גופי סמך ממשלתיים - שלרשותם תקציבים כמעט בלתי מוגבלים ומסוגלות גבוהה פי כמה ליטול סיכונים כלכליים מאשר זו של הסקטור הפרטי. רק לאחר כמה שנים של פיתוח וייצור, הטכנולוגיות החדשות הופכות זמינות וזולות מספיק כדי לזלוג לשוק האזרחי.

דוגמה לכך היא אמצעי ראיית הלילה התרמיים. הטכנולוגיה הזו נמצאת בשימוש צבאי כבר יותר מעשרים שנה, אבל רק בשלוש-ארבע השנים האחרונות היא מתחילה להיות ממוזערת מספיק וזולה מספיק כדי להגיע לשוק הרכב כאופציית ראיית-לילה בטיחותית במכוניות פאר. בעוד שנים ספורות היא עשויה לא רק להפוך לאבזור בטיחותי בכל מכונית, אלא לשרת עשרות מיליוני עובדי לילה בתור "כלי עבודה חוסך אנרגיה" שהופך חושך לאור או בתור אביזר ספורטיבי. ואם מישהו סבור שמוצר כמו קסדת ראיית לילה לאופניים נשמע דמיוני, הוא מוזמן להסתכל בהתפתחות המואצת של קסדות הטייסים שהוצגו בתערוכה או בכוונות ראיית הלילה לרובים מהדור החדש, שמספקות שעות ארוכות של פעולה רצופה על סוללת מצלמה תקנית.

אבל לא צריך ללכת רחוק מדי כדי למצוא נקודות ההשקה בין הטכנולוגיות הצבאיות לאזרחיות. חברת פיברוטקס מפתח תקווה, למשל, הציגה בתערוכה מדי קרב חדשים, FIGHTEX, שכל מתמודד בספורט אתגרי היה מוכן לשלם עבורם סכומים נאים. דוגמה נוספת מגיעה בדמות חליפות הקרב החדשות שפותחו בשיתוף יחידות קומנדו מיוחדות, שמחליפות את הדגמ"חים הירוקים והמרושלים שהופכים בכל פעילות שטח לסחבה רטובה. החליפות החדשות מכילות חומרים "נושמים" מתוחכמים, שמתאימים את עצמם לקווי המתאר של הלוחם, אוגרים בתוכם את חום הגוף ומצננים משמעותית את הטמפרטורה בתנאים קשים של קרב ובתנאי אקלים קיצוניים. הם גם דוחים אש, כוללים פלטות הגנה מובנות לברכיים ולמרפקים וניתן לכסות אותם בהסוואה דו-צדדית, שמתאימה לזירות לוחמה שונות.

מסך של עמימות

תחום טכנולוגי מרתק נוסף, שצובר כיום משקל לא מבוטל בתערוכות ביטחוניות ועורר התעניינות רבה גם ביורוסאטורי, הוא תחום לוחמת האינטרנט והרשתות - מה שנקרא בעגה הביטחונית סייבר-דיפנס. ציניקנים יגידו שמכיוון שזירות הלחימה הפיזיות מתמעטות, ורבים מתפקידיהם של החיילים מתבצעים כיום על-ידי רובוטים ומערכות לא מאוישות, היה זה אך טבעי שהתעשיות הביטחוניות ירחיבו את עסקיהן לשטחי העימות הבלתי-מתכלים של המרחב הסייברי. אבל ציניות לחוד, מדובר ללא ספק בזירה חדשה ומרתקת של פעילות ממשלתית שצריכה להדאיג, או לפחות לעורר מחשבה.

דוגמה אחת היא השינוי שחל כיום במעמדם של ההאקרים, פעם מילה נרדפת לפורעי חוק. בימינו אם אתה האקר טוב, עם ניסיון ממושך ומוכח בפיתוח וירוסים ותולעים, בגניבת מידע וביצירת התקפות רשת, קרוב לוודאי שעתידך הכלכלי מובטח. רשויות החוק והצבא ישמחו לגייס אותך לשורותיהם, וגם בשוק הפרטי הולך ומתפתח ביקוש לא מבוטל לכישרונות "טבעיים". ב-2010 הוציאו ממשלות וגופי ביטחון בעולם קרוב ל-8 מיליארד דולרים על "הגנת סייבר" וב-2013 המספר הזה צפוי לזנק בעשרות אחוזים. ארצות הברית לבדה מוציאה כיום מיליארדים על הרחבה של פיקוד הסייבר של הצבא האמריקאי.

למרות סכומי העתק, שזורמים לתחום הזה מכספי משלם המסים, מעורבותן של הממשלות בתחום לוחמת האינטרנט והרשת נשמרת תחת מעטה כבד של עמימות. כאשר כבר נדרשים הגופים הרלבנטיים להתייחס לנושא, כמו בעת דיוני תקציב, מילת הקוד הפומבית הנפוצה היא "הגנה" והמטרה המוצהרת היא מניעת התקפות מבחוץ על מערכות המידע המקוונות ועל התשתיות החיוניות של המדינה. אבל מה לגבי מעורבות ישירה של מדינות וממשלות בפיתוח נשק-סייבר התקפי? פומבית הנושא הזה הוא בבחינת טאבו, ואפילו כאשר דולפים לתקשורת פרטים עסיסיים על מתקפת תולעים ותוכנות ריגול, כמו המקרה האחרון באיראן, נזהרים כולם מלהפנות אצבע מאשימה כלפי גורמים ממשלתיים ספציפיים. הרי לא יעלה על הדעת, שמדינות שמחוקקות חוקים נגד האקרים ומעמידות לדין מפתחי וירוסים ופורצי רשת, יעסקו בכך בעצמן?

לעיתים נדירות נשבר קוד העמימות. זה קרה בשנה שעברה, למשל, כאשר שר ההגנה של פינלנד הגיש לממשלתו הצעה להקמת תוכנית הגנת סייבר לאומית, שמטרתה להגן על תשתיות הכלכלה והממשל בפינלנד, שספגו בשנים האחרונות לא מעט התקפות מקוונות. התוכנית כללה רשמית גם הצעה לתכנון "מהלומת נגד" במימון ממשלתי, שתכלול פיתוח של חומרה מזיקה (MALWARE), תולעים ווירוסים, ושיגורם לכיוונם של המתקיפים. "אין אפשרות ליצור יכולת הגנתית ללא יכולת לשגר מהלומת נגד", אמר מזכיר ההגנה של פינלנד בשימוע.

ניתן היה לפטור את ההתבטאויות הללו בתור גחמות צבאיות מוזרות ולא מייצגות של מדינה קטנה, נידחת וקרה, אלמלא הייתה המדינה הקטנה הזו חברה פעילה בפיקוד הגנת הסייבר של נאט"ו, שהוקם ב-2007 וממוקם בטאלין, בירת אסטוניה.

לסנן את הרעש

מסך של עמימות מכסה תחום נוסף, וחדש יחסית, של לוחמה אלקטרונית, שקרוי "איסוף וניתוח מודיעין מתעבורת האינטרנט". אלה הן מילים יפות ומעודנות, שמתייחסות ליכולת הטכנולוגית של גופי ביטחון ממשלתיים ופרטיים לעקוב בזמן אמת וביעילות רבה אחרי דואר אלקטרוני ומסרים ברשתות חברתיות וארגוניות, ולהפיק מהם מידע איכותי על איומים שונים. הגדרת "האיום" משתנה על-פי המדינה; החל מאיומים כלכליים וביטחוניים במדינות דמוקרטיות ועד לאיומים פוליטיים פנימיים על מפלגות השלטון במדינות דמוקרטיות פחות. אלה וגם אלה נחשבים לקוחות לגיטימיים של הסייבר-דיפנס, ובתעשיות הביטחונית לא שואלים שאלות קיטבג.

האתגר הטכנולוגי האמיתי בהפקת מודיעין מתעבורת האינטרנט הוא לאו דווקא יירוט המידע עצמו. האתגר בפיתוח טכנולוגיות ביון אינטרנטיות הוא סינון והתמודדות עם כמויות המידע האדירות, שזורמות כיום בערוצים האלה, ופיתוח אלגוריתמים שיזהו וינתחו את פריטי המידע המעניינים בתוך כל ה"רעש" ויציירו תמונה מודיעינית שיכולה לתמוך בהחלטות. מורכבות האתגר הזה גדלה בקצב מסחרר משנה לשנה. לפני חמש שנים, למשל, רוב הטלפונים הניידים היו יחידות אלקטרוניות פשוטות יחסית עם יכולות מוגבלות של העברת מידע. כיום מסתובבים בעולם מאות מיליוני טלפונים, שלכל אחד מהם יכולת העברת מידע ברמה של מחשב עם קצב תקשורת של עשרות מגה-בייטים לשנייה. גם הרשתות החברתיות ותקשורת הווידיאו מתרחבות בקצב רציני ובמקביל מתרחב השימוש שעושים בהם גורמים חתרניים להעברת מידע.

כנגד אלה מפותחות כיום טכנולוגיות ביון מתוחכמות, שבוחנות אוטומטית את תעבורת המידע בערוץ אינטרנטי מוגדר, עד לרמה הבסיסית ביותר של המידע, ומנתחות את המידע. מערכות כאלה יכולות להפיק מידע איכותי גם ללא צורך במחשבי-על בליגה של הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי (NSA).

רבות מהטכנולוגיות הללו מוצעות כיום כמעט לכל דורש בשוק הנשק הבינלאומי ומוצגות בגאווה לא מוסתרת בתערוכות הביטחון הגדולות לצד אמצעי לוחמה "פיזיים". גם לתעשיות הביטחוניות הישראליות יש מוניטין חיובי מאוד בתחום הסייבר המתפתח והייתה להן נציגות לא מבוטלת בתערוכה השנה. העיתוי של חשיפת פרשת וירוס ה"להבה" שהתגלה במחשבים האיראניים, ממש לפני התערוכה, בוודאי לא הזיק לעסקים בענף, אף שאף אחד לא משייך אותו ישירות לישראל.

אלביט, למשל, הציגה בתערוכה את סייבר-סימולטור, מערכת סימולציה שמטרתה לחנך ולאמן את הדור הבא של לוחמי המקלדת, ואשר מיועדת לשימוש גופי הגנת-סייבר אזרחיים וצבאיים. ממש כמו סימולטורים ללחימת אוויר, ים ויבשה, גם הסימולטור החדש מסוגל לנתח את ביצועי החיילים בקרב הסייברי, ולספק מידע לתדרוך ולניתוח.

גם הצד המודיעיני קיבל ייצוג מכובד בתערוכה, ואם למישהו היו עדיין אי-אלו ספקות לגבי חוסר הרלבנטיות של פרטיות המידע בעידן לוחמת הסייבר, הוא מוזמן לעיין בחומר העיתונות הגלוי כדי לאבד את תמימותו. כך, למשל, חשפה בתערוכה החברה הישראלית הצעירה ATHENA-GS3 שורה של מוצרים מעניינים בתחום הסייבר. אחד המוצרים הללו, CY-HUMINT, נותן פתרון לתחום חדש ומתפתח של המודיעין האנושי (HUMINT), שבעבר התייחס לאיסוף מידע ממקורות בשר ודם וכיום כולל בתוכו גם את התקשורת האישית. "המוצר מספק סט של כלים מתוחכמים - כולל איסוף מידע פאסיבי, שיתוף פעולה ויכולות ניתוח מתוחכמות - שמאפשרים לחוקרים ולקציני מודיעין לפעול בחופשיות בסייבר-ספייס", נכתב בהודעת החברה לעיתונות. יושב הראש שלה, אגב, הוא שבתאי שביט, לשעבר ראש המוסד.

דוגמאות יש עוד למכביר, כפי שניתן לראות במסגרות המצורפות לכתבה זו, ונדמה כי בסיכומו של יום אפשר להסיר דאגה, אם הייתה, לגבי מצבה של התעשייה. בתעשיית הנשק מגלים אופטימיות רבה לגבי הפסימיות של העולם בשנים הקרובות, לפחות כל עוד אחמדינג'אד ושכמותו ימשיכו לזרוע אימה בלבבות של כולנו.

רואים יותר בלילה

עבור חובבי מלחמת הכוכבים הציגה אלביט את הכוונת החדשה CLIP ON COYOTE, שכוללת מודול ראיית לילה במשקל של פחות מ-1.7 קילוגרמים, שמותקן בקלות לפני הכוונת האופטית המסורתית על הרובה. המערכת כוללת חיישן ראיית לילה תרמי שאינו דורש קירור ולטענת היצרן היא מאפשרת ירי מדויק ליותר מ-100 מטרים, זיהוי מטרות בטווח של 2.5 קילומטרים ויותר משמונה שעות רצופות של פעולה על סוללה.

לצד הכוונת מציעה החברה ערכת וידיאו, שמאפשרת להקליט את מה שרואה הצלף. את הכוונת ניתן לחבר למערכת מידע שמאפשרת לחייל בשטח לקבל מידע ויזואלי מוצפן בזמן אמת ממערכות שונות, כמו מטוס ללא טייס, לצג LCD צבעוני וקטן במיוחד אשר נצמד ליד באמצעות רצועת וולקרו. האנטנה מאפשרת העברת מידע מהירה במיוחד ומקלט קטן בגודל של קופסת סיגריות, אשר נמצא בתוך נרתיק וניתן לנשיאה על אפוד. ועל זה נאמר הפתגם "הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות".

רובה לפי משימה

עם כל הכבוד למזל"טים, לחיישנים וללוחמת הסייבר, כלי הנשק הנפוץ ביותר בעולם הוא עדיין הרובה, וגם הוא הולך ומשנה את פניו במהירות בעידן ההיי-טק. כך, למשל, הציגה תע"ש משפחה מורחבת של דגמים בסדרת התבור ורובה הסער העתידני X95, שזוכים להצלחה רבה בעולם. ה-X95 מציע את הקונספט המודרני של "תפירת הרובה לפי המשימה" וניתן להשתמש בו כרובה סער, כתת מקלע וכמיני-רובה אישי. ניתן להסב אותו לירי של מגוון קליעים - החל מה-5.56 המסורתי של נאט"ו ועד ל-9 מ"מ.

האיש שבקיר

בין הטכנולוגיות החדשות והמרתקות שהוצגו בפריז, היו כמה שיכולות לשנות הנחות יסוד כמו "ביתי מבצרי" ו"הקירות לא מדברים". כך, למשל, הציגה חברת CAMERO-TECH מכפר נטר מכשיר ידני נייד וקומפקטי, שמאפשר לזהות דמויות שנמצאות מאחורי קיר או מחסה ממרחק של עד 20 מטרים ולצפות בתנועתן. המערכת כוללת בתוכה תקשורת אלחוטית שמאפשרת לחבר עד ארבעה מכשירים כאלה - שעוקבים אחרי ארבעה חדרים שונים, למשל, ולקבל את התמונה על מסך יחיד בשטח. דגם פחות קומפקטי של החברה מסוגל לספק אפילו הדמיה תלת ממדית של הנמצאים מאחורי הקירות כולל אפשרות להבדיל בין "האנשים הרעים" לבין קורבנות תמימים. אידיאלי לבלשים חובבים.

הצב ושכח

אחד התחומים החמים שהוצגו בפריז הוא שימוש במיקרו-חיישנים זעירים, שיכולים לאסוף מידע מודיעיני ולהתריע על פעילויות חשודות בתחומים שונים באופן אוטומטי ולאורך זמן ממושך, ללא צורך בתחזוקה ובטיפול. חיישנים כאלה מוטמעים לחלוטין בסביבתם, ומסוגלים לפעול על מקור הכוח העצמאי שלהם במשך שבועות ולעיתים אפילו חודשים ושנים לאחר שהוצבו במקומות המועדים לפורענות על-ידי כוח רגלי בשיטת "הצב ושכח". הם יכולים לצלם מטרות, לזהות תנועה ופיצוצים, להריח כימיקלים חשודים ועוד. כאשר מזוהה פעילות הם משדרים את המידע אלחוטית למוקד איסוף נתונים מרוחק, שמסוגל לנתח את הנתונים ולהפיק מודיעין מרשת שלמה של חיישנים כאלה.

אלביט, למשל, הציגה את מערכת ה-SAND שכוללת סנסור סיסמי ואקוסטי ומצלמה, עם יכולת שהייה ארוכה מאוד בשטח. לצידה הוצגה מערכת של "סנסורים פזירים, שאותם יוכל כוח רגלי להשאיר לאורך ציר ההתקדמות במתכונת 'פירורי לחם'. סנסורים זעירים ומוסווים אלה, גודלם קטן מקופסת גפרורים, יכולים לשהות בשטח לאורך חודשים".