נדחתה בלונדון תביעת המיליארדים של גאידמק נגד לבייב: "לא היה עד מהימן"

גם לבייב לא חמק מביקורתו של השופט: "התנהגותו הייתה שחצנית, והוא ניסה לשכתב את ההיסטוריה" בית המשפט העליון בלונדון קבע, כי הסדר הפשרה שנחתם אשתקד בין השניים תקף, ומבטל טענות של כל צד כלפי השני / טלי ציפורי

לאחר משפט שנמשך כחודש (זמן קצר יחסית), לאחר עדויות שנשמעו ימים ארוכים, ולאחר שאלפי מסמכים נקראו - בית המשפט העליון בלונדון דחה שלשום (29.6.12) על הסף את תביעתו של ארקדי גאידמק נגד לב לבייב, וקבע כי גאידמק אינו זכאי למיליארדי הדולרים שאותם תבע מלבייב בגין חלקו, לכאורה, בחברת ייצוא של יהלומים מאנגולה.

"גאידמק לא היה עד מהימן", קבע השופט ג'ופרי ווס בפסק-דין שאורכו 70 עמוד. "הוא פטפט הרבה, תשובותיו לא היו מסודרות, ונראה היה שהוא מעדיף לשמש כסנגור של עצמו מאשר להתמקד בשאלות שהופנו אליו".

גאידמק תבע מלבייב לפחות מיליארד דולר בגין רווחים שלטענתו מגיעים לו מפעילות Ascorp, חברה שקיבלה רישיון מהממשל האנגולי לייצוא יהלומים. לטענת גאידמק, וכפי ש"גלובס" תיאר ביום חמישי האחרון (28.6.12), הוא זה שהקים את Ascorp, והוא זה שהזמין את לבייב להיכנס כשותף בחברה. לדבריו, בשלהי 2001 חתמו השניים על הסכם שמסדיר את חלוקת רווחי החברה ביניהם, ועותק חתום שלו הופקד בנאמנות אצל הרב הראשי של רוסיה, ברל לזר. לזר עצמו הצהיר כי מסמך כלשהו אכן הופקד אצלו, אך לא אישר את תוכנו, ואף טען כי נגרס בטעות.

השופט התקשה להאמין לצדדים

הרב סירב להגיע לבית המשפט ולתת עדות, והשופט לא ראה זאת בעין יפה. "ההסבר של הרב לאי-נוכחותו אינו מספק. הוא אפילו לא היה מוכן לתת עדות בווידיאו כמו עדים אחרים".

לבייב עצמו טען כי מסמך כזה מעולם לא נחתם על-ידי השניים, וכי גאידמק אפילו הסכים לוותר אשתקד על זכויותיו בחברה, וזאת במסגרת הסדר פשרה. "הוליכו אותי שולל", טען ביום שישי האחרון גאידמק בהתייחסו לאותו הסדר פשרה, והוסיף כי ינסה לערער על החלטת בית המשפט.

השופט ווס, לפי פסק-הדין, כן הגיע למסקנה כי "ההסכם בשנת 2001 אכן נחתם על-ידי שני הצדדים, וכן ניתן היה לאכוף אותו. עם זאת, שני הצדדים כן חתמו על הסדר פשרה בר-תוקף ומחייב, במהלך אוגוסט אשתקד, שבמסגרתו כל צד ויתר על טענותיו כלפי הצד השני".

על אף שהשופט פסק לטובת לבייב, לבייב עצמו לא חמק מהביקורת של השופט כלפיו, שביקר אותו על התנהגותו "השחצנית", לדבריו. "לבייב ניסה לשכתב את ההיסטוריה, והתעלם מכמה פרטים חשובים בסיפור כולו".

מפסק-הדין עולה כי השופט התקשה להאמין לשני הצדדים, הן גאידמק והן לבייב. בנוגע ללבייב, התקשה השופט להאמין לטענתו כי הסכם חלוקת רווחים כלל לא נחתם בין השניים. לדברי השופט: "לא ראיתי בו עד לחלוטין מהימן; והתכחשותו לכל סוג של שיתוף-פעולה שהיה לו עם גאידמק אינה מתקבלת על הדעת, ולמען האמת - לא אמינה".