הולילנד או שוחד-לנד?

התחושה שלי היא שלא כל מי שצריך לתת את הדין יושב על ספסל הנאשמים

היום (א') התחיל שלב העדויות במשפט הולילנד. רק מי שהכיר את גבעת הולילנד כפי שהיתה בעבר יכול להעריך במלואה את הזוועה הסביבתית שביצעו בה רודפי-בצע ותאבי-הממון. התגוררתי באזור כמה שנים, ומלון הולילנד הצנוע והיפה היה המקום אליו הגעתי לעתים קרובות - למשחק טניס כמה פעמים בשבוע, ועם המשפחה לבריכת השחייה בסופי השבוע. תמיד הרגשתי שספק אם יש בעולם הרבה מקומות יפים יותר, אם יש נוף יותר מרהיב מזה שעטף את הגבעה בחיבה, בטבעיות.

אני זוכר כאשר התחילה הבנייה. היינו מדברים על כך בהפסקות בין משחקי הטניס לקפיצה לבריכה. האם עומדים להרוס את גן העדן הזה? את המקום שהפך לחלק מחיינו ומחיי משפחותינו? את אחד מפניני העיר?

הקונצנזוס היה שזה ייגמר בשכונה סולידית ברוח המקום. כלומר, בתים בני קומה אחת, ואולי גם 3, אולי אפילו גורד-שחקים אחד או שנים המתנשאים ל-4 קומות, וביניהם גינות ופארקים. כמו שצריך להיות בשכונה הקרויה "בית וגן".

בטון ושוחד-לנד

לקח זמן עד שהבנו מה הולך לקרות. לא הרבה זמן. הבנייה נעשתה במהירות רבה יחסית למקובל בישראל. היתה תחושה שלמישהו חשוב לסיים כמה שיותר מהר. שלמישהו אצה הדרך.

אני לא זוכר שעלה על דעתנו שהסיבה היא הרצון לקבוע עובדות בשטח לפני שמישהו יבוא ויעצור את זה. תושבי ירושלים נהרו בהמוניהם אל השכונה החדשה ורכשו-חטפו את כל ההיצע, ומהר. הגבעה המוריקה הפכה בן-לילה לג'ונגל של בטון. הולילנד הפכה להיות בטון-לנד. עוד לא ידענו שהיא הפכה גם לשוחד-לנד.

מי לא יושב על ספסל הנאשמים?

לקח הרבה שנים עד שהחל התהליך האמור להעניש את האחראים לזוועה (אין מילה אחרת לתאר את מה שנעשה שם, ואני גם לא במיוחד מחפש. נדמה לי שאין מילה מתאימה יותר). אבל גם היום אני חש שהנושא של העמדת האחראים לדין לא מוצה; שלא כל מי שצריך לתת את הדין יושב על ספסל הנאשמים.

גם אם החשודים הם אלה שהיו האחראים הישירים - בכל זאת, הרי הבתים לא נבנו מתחת לפני האדמה, מה שקרה שם היה גלוי לעין כל - לשרים, לפקידים, למנהלים. גם אם כל אלה לא היו שותפים אקטיביים לקנוניה - נדמה לי שיש חוק נגד כאלה שאינם מדווחים על עבירה שהם רואים או שומעים עליה. אף אחד לא שאל מה, לכל הרוחות, צומח כאן? ואיך? ומי אישר? ובואו נבדוק עכשיו, כאשר עוד אפשר להציל משהו, כאשר עוד ניתן לעצור את תנופת הבנייה הפושעת?

רק אדם אחד קם ודיבר. אדם שהיה שותף למעשה. וגם הוא, עד המדינה, מדבר מטעמים אנוכיים ועברייניים. איפה היו האנשים ה"ישרים"? לא ראו, לא שמעו, לא דיברו. כמו 3 הקופים.