מבחן דרכים: טויוטה GT86 - גרסת בטא טעונה שיפור

המכונית אמנם מעניקה FUN, נחת וחדווה במנות גדושות, אך הביצועים שלה עדיין טעונים שיפור בעיקר באגף המנוע וזמינות הכוח ■* מתוך הערכה עמוקה לרעיון ולכוונות, אתייחס אליה בחיבה, בהבנה ובכבוד הראויים לגרסה ניסיונית

ונפתח בסיפור. לפני שנים, בגרסה הראשונה של תוכנית הטלוויזיה "טופ גיר", סיפר המגיש ונהג המירוצים טיף נידל - מושא הערצתי משכבר הימים - מה הייתה המכונית בה למד את רזי השליטה במכונית ואת כל סודות ה"דריפט". אותה החלקת כוח פוטוגנית "על הצד", שהיא פסגת שאיפותיו המוטוריות של כל חולה-נהיגה.

ציפיתי לפורשה ותיקה, ליגואר נשכנית, למורגן נוסטלגית, לבוגאטי אקזוטית...

טעיתי. טיף למד את מלאכתו הווירטואוזית במכונית של הדודה שלו; מוריס 1000, מודל 1960-ומשהו, 50 כ"ס, 8 קג"מ. ברייה עגלגלה וגמלונית, הנראית כחיפושית עם השתלות סיליקון.

ובעודו חג סביב כיכר קטנה "על הצד", מחליק בדריפט מושלם בעיקולים, צהל טיף צהלה גדולה והראה את מד-המהירות לצופים, ללמדם כי כל הקרקס הנפלא הזה מתרחש במהירות של 30 קמ"ש ומטה...

"אין צורך במכונית-ספורט יקרה וכוחנית", הוא מסביר לצופים, "צריך רק הנעה אחורית, מנוע קדמי, שילדה צייתנית, הגה ידידותי וצמיגים דקיקים. זה הכול".

וזו, בדיוק זו, היא טויוטה GT86 החדשה. זה ההיגיון העומד מאחוריה, זה הציוד עמו היא באה לכביש, וזו בדיוק מטרתה המוצהרת: הנעה אחורית, מנוע קדמי, שילדה צייתנית, הגה ידידותי, צמיגים דקיקים, ויאללה - דריפט!

חדה ותוקפנית

אבל הסיפור אינו כה פשוט. לחלוטין לא. הוא הרבה יותר מרתק, ואפילו מידה לא קטנה של ממזריות יש בו.

נתחיל בתעודת הזהות: GT86 היא מכונית ספורט. כך היא מוגדרת, כך היא גם נראית. נמוכה מאוד, ארוכת חרטום וקיצרת עכוז, חדה ותוקפנית בחזותה, כפולת מפלטים, מעוטרת בספוילר ובדיפיוזר. יפה ומרשימה. תוכה יפה אף יותר. 2 2 מושבים (אף כי המושבים האחוריים הם לתפארת המליצה בלבד, ולא הייתי מושיב בהם אלא זוג נחקרים המסרבים לשתף פעולה עם חוקריהם). מושבי הספורט מקדימה מרשימים גם בצורתם וגם ביעילותם, לוח המחוונים מציג מד-סל"ד מגודל במרכז, ולצדו מד מהירות קטן ועוד כמה מחוונים. הגה קטן ויפהפה, מוט הילוכים קצר כדבעי. בשחור ובאדום - פנים המכונית ממש שובה לב.

המנוע הוא תרומתה של סובארו למיזם המשותף עם טויוטה. אמרנו "סובארו" - אמרנו "מנוע בוקסר" שטוח. גם כאן. 2.0 ליטר אטמוספרי, 200 כ"ס ב-7,000 סל"ד, 20 קג"מ ב-6,400-6,600 סל"ד (חדי-העין אולי מרימים עתה גבה תמהה, ובצדק).

לטויוטה עבר ספורטיבי לא מבוטל. MR, GT20002, סופרה, סליקה ועוד. העבר הזה הלך והתרחק, הלך ונשכח, ולטויוטה נמאס להיות החנון הירוק של החבר'ה. היא רצתה לשוב אל המרחב השובב. להסעיר, לענג, לשעשע. וכך נולדה GT86. תפקידה המוצהר והמוכרז שוב ושוב - להשפיע חדוות-נהיגה על הנהג. לתת לו FUN. זו המילה המושמעת שוב ושוב ושוב.

אני מעז לחשוב (לחשוד?) שגם טרוניותיהם המסורתיות והקבועות של עמיתיי העיתונאים נכנסו למערכת השיקולים. במידה מפתיעה של גילוי-לב שמעתי כך הישר מפיו של אינג' טטסויה טאד*ה, אביה הרשמי של GT86: "אתם העיתונאים התלוננתם שוב ושוב על מכוניות המנותקות מן הנהג. יותר מדי מחשבים, יותר מדי עזרי נהיגה, פחות מדי רגש... יש בזה משהו. אז החלטנו לחזור אל ערכי היסוד ולהתרחק מכל אלה".

"השאלה", הרהרתי בלבי, "עד כמה להתרחק, ובאיזה מחיר...".

ובאמת, עולם עיתונות הרכב - ברובו המכריע - אוהב את GT86 אהבה גדולה ומפרגנת. יש רק קומץ לא גדול, חוששני שאני ביניהם, שלא יוצא מעורו.

הכוח לא זמין

נתחיל מהמחמאות: ההגה נפלא. אולי הטוב בהגאים החשמליים שבהם נתקלתי. השלדה, ככל שהצלחתי לפענחה, טובה מאוד. תא הנוסעים (לשניים היושבים מקדימה) יפה, נוח, מוצלח, מרשים, מתוק.

ואז מתניעים ויוצאים לדרך, והאכזבה המופתעת מתחילה לכרסם. רעש המנוע קצת מוזר. בסל"ד גבוה הוא ממש צורם. תפעול הגיר לא נורא נחמד ("כערבוב בקערת אגוזים", הגדיר זאת עמית אנגלי במאמרו). גם רעשים לא ברורים עלו ממנו בשתיים ממכוניות המבחן. והמדאיב מכל - הכוח לא זמין. הכוח מסתתר אי-שם בשחקים של 5,000 סל"ד ומעלה, ולהתרוצץ אך ורק בגבהים הללו אמנם נעים לזמן-מה, אך די מטריד ומשבית שמחה לאחר ה"זמן-מה" הזה.

וכך, כשמבקשים למשל לצאת בעוז מפנייה הדוקה ואיטית, מנחיתים את רגל ימין במלוא משקלה על המצערת ו... מאומה לא קורה. אין כוח. תיכף יבוא. כשיגיעו הטורים ל-5,500 ומעלה. בינתיים - סבלנות. מה בוער. זה מתסכל. ובמעט רשעות אפשר לומר כי GT86 היא מכונית שאין לה טורבו, אך יש לה השהיית-טורבו.

אבל, ומישהו כנראה חשב שזה העיקר, קל מאוד להוציא את עכוז המכונית לטיול. להחלקה. ויש אומרים שגם ל"דריפט" המקודש (אני, לבושתי ולצערי, יודע לדרפרפט רק על משטחים מרופדים היטב בשלג או בקרח).

בדיוק כמו שאמר טיף: הנעה אחורית, מנוע קדמי, שילדה טובה, צמיגים דלי-אחיזה, חלוקת משקל המוטה אל החרטום - כל מה שצריך לדריפט זמין. כל מה שיש במוריס 1000 שנת 1960-ומשהו.

אבל החיים אינם דריפט. ואף שמאחורי GT86 טמונה מחשבה ראויה וכוונות ראויות עוד יותר, הביצוע עדיין טעון שיפור. בעיקר באגף המנוע וזמינות הכוח. לו הייתה GT86 מוצעת במחיר של 130-150 אלף שקל, הייתי סלחן הרבה יותר. אבל ב-240 אלף שקל... אני מכיר כמה וכמה מכוניות זולות יותר המעניקות FUN, נחת וחדווה במנות גדושות יותר. ולכן, מתוך הערכה עמוקה לרעיון ולכוונות, אתייחס אל GT86, בחיבה, בהבנה ובכבוד הראויים לגרסת-בטא. בגרסה הבאה, אין לי ספק, זה יתוקן באורח מרשים (אולי בכל-זאת בעזרת מגדש טורבו קטן?).

הכותב היה אורח טויוטה בספרד

טויוטה 86GT
 טויוטה 86GT

חלק מהמתחרות

סובארו BRZ

BRZ כמעט זהה לטויוטה הספורטיבית. היא מיוצרת על אותו פס ייצור ומצוידת באותו מנוע ובאותה תיבת הילוכים, עם הבדלים קלים בעיצוב ובאבזור. היא גם נחתה בארץ כמעט במקביל ובמחיר קרוב מאוד: 230 אלף שקל לדגם האוטומטי ו-220 לידני.

סובארו BRZ
 סובארו BRZ

פיז'ו RCZ

ב-238 אלף שקל מוצעת RCZ קופה עם מנוע 1.6 ליטר טורבו בהספק 200 כ"ס. העיצוב פחות GT קלאסי ויותר עילי-עתידני, והביצועים נמרצים יותר מהצמד היפני. המנוע החזק מוצע רקק בגרסה ידנית. האוטומטית מייצרת 156 כ"ס ועולה 203 אלף שקל.

פיז'ו RCZ
 פיז'ו RCZ

שירוקו TFSI

TFSI של פולקסווגן היא האצ'בק שמשתבצת היטב בנישה של 2 2 לצעירים. הגרסה החזקה שלה מצוידת במנוע 2 ליטר טורבו בהספק 210 כ"ס ובתיבה אוטומטית. היא מגיעה ל-238 קמ"ש. מחירה בישראל 208 אלף שקל.

פולקסווגן שירוקו TFSI
 פולקסווגן שירוקו TFSI

צרו איתנו קשר *5988