מה, אתה רוצה כסף על זה? הצצה לעולם ה"מאכערים" בהיי-טק

המכירה המהדהדת של הסטארט-אפ הישראלי אנוביט לאפל בתחילת השנה, בסכום של כמעט 400 מיליון דולרים, נחגגה ברוב סופרלטיבים, אולם ככל שהזמן חולף, מתגלות גם צרימות בשמחה. אחת מהן היא כתב תביעה של בנקאי השקעות בשם גרג וולף, שתובע יותר מ-17 מיליון שקלים מאנוביט ומאחד ממשקיעיה, בטענה כי הוא זה שיצר את הקשר בינה ובין אפל.

ההתכתבות בין וולף לאנוביט ולאפל, כפי שמוצגת בכתב התביעה, מספקת הצצה לתעשיית התיווך, שבה בעלי קשרים שונים "מוכרים" אותם לחברות שונות. לפעמים התיווך יכול להתמצות באימייל ידידותי לחבר ותיק שיושב בעמדה אסטרטגית.

לפי הביוגרפיה באתר החברה שלו, וויידברידג', וולף הוא בנקאי השקעות שיעץ בעסקות בשווי כולל של 35 מיליארד דולרים. לפני שיסד את וויידברידג' היה בכיר בזרוע השקעות טכנולוגיה במורגן סטנלי, וקודם לכן היה בכיר בגולדמן זאקס. לאחר שעלה לישראל ב-2009 הקים את וויידברידג' והוא שותף מנהל בה, ככל הנראה שותף יחיד.

על-פי כתב התביעה, בפברואר 2011 וולף קיבל שיחת טלפון מסקוט טובין, שותף בקרן הון סיכון באטרי, שהוא גם אחד המשקיעים של אנוביט ודירקטור בחברה. טובין ביקש מוולף שיקשר בינו לבין אדיראן פרקייה, ראש מחלקת מיזוגים, רכישות ופיתוח עסקי באפל, כי ידע שוולף מכיר אישית את פרקייה מהתקופה שבה שניהם עבדו בגולדמן זאקס.

כתב התביעה טוען שההתקשרות לא הוגבלה לסוג אחד של עסקה אלא לכל סוג שהוא, ושכל טענה אחרת היא "חוסר תום לב קיצוני". הצד השני, מיותר לציין, טוען את ההפך.

בשיחה, כך טוען התובע, טובין אמר לוולף כי בעבר היו לו קשרים עם אפל, אולם כיום אינו מכיר בה אף אחד. ואף שאנוביט היא חלק משרשרת האספקה של אפל (באמצעות גורמי ביניים), הרי הקשרים מבוססים על פן טכנולוגי ואינם מהווים בסיס שיכול להוביל להשקעה או רכישה.

וולף התחיל לעבוד על זה. "שלחתי כמה אימיילים והשארתי הודעה בתא הקולי", השיב וולף לטובין, והוסיף בטון החברתי והמבודח של כל ההתכתבות: "ליצור קשר עם הבחור הזה קשה כמעט כמו ליצור קשר עם סטיב ג'ובס עצמו".

הוא שלח לפרקייה מייל נוסף, וזה השיב בחיוב. וולף מיד שלח לטובין מייל עם הבשורות הטובות. הוא הוסיף אז שאם אפל תהיה מעוניינת להשקיע באנוביט, "אני בטוח שנוכל להגיע להסכם עמלת היכרות הגיוני ומקובל. טובין עונה "כמובן" והשניים לא עוסקים יותר בדיונים כספיים. בהמשך שלח וולף מייל היכרות לשניהם באותה אווירה לא פורמלית וידידותית.

טובין ופרקייה נפגשו לארוחת בוקר בקליפורניה ב-8 במארס. כשוולף שואל את טובין כמה ימים לאחר מכן איך היה, הוא עונה בלקוניות מסוימת: "או-קיי. ארוחת בוקר ידידותית. אעדכן אותך".

מאז, לפחות על פי גרסתו של וולף, טובין נראה הרבה פחות להוט, וגם הרבה פחות זמין. באמצע דצמבר וולף פתח את העיתון וקרא על עסקת אפל-אנוביט. כעבור עוד יומיים - כמה מיילים וטלפונים, וטובין חזר והתנצל שלא היה לו זמן לענות. הם קבעו להיפגש בתחילת ינואר.

הפגישה לא עלתה יפה. וולף משוכנע שמגיעים לו בין 1% ל-1.5% מסכום העסקה כולה. טובין דווקא טוען שהם דיברו על השקעה, ואילו זאת רכישה, אז עמלת ההיכרות לא תקפה. זו גם הסיבה, לכאורה, שהם לא רואים כל התחייבות בכך שטובין משיב לוולף "כמובן", כשזה כותב לו כי אם ההשקעה תצא לפועל, הם יישבו לסכם את התשלום המגיע לו. בתור מחווה של רצון טוב, טובין מציע לוולף 20 אלף דולרים.

זה לא הניח את דעתו של וולף. הוא ניסה להיפגש עם טובין שנית וליצור קשר עם משקיע נוסף בחברה, שיתווך בין הצדדים למציאת פתרון. כשהמהלכים הללו לא הצליחו, פנה בדרישה לאנוביט ולטובין ודרש עמלת היכרות של אחוז אחד משווי העסקה. היו קצת חילופי מכתבים של עורכי דין, אבל שום פשרה לא נראתה באופק ו-וולף תבע, באמצעות עו"ד נרדה בן-צבי ממשרד CBLS.

עורכי דינו של טובין לא נשארו חייבים: במכתב תשובה שהגישו לעו"ד בן-צבי הם טוענים כי באותה ארוחת בוקר מפורסמת לא היה כל דיון לגבי אפשרות של רכישת אנוביט בידי אפל וכי החברה החליטה על הרכישה רק זמן רב לאחר מכן, ומסיבות שאינן קשורות לאותה פגישה.

טענה אחרת גורסת כי טובין עצמו סיפק לוולף את אותם "שירותים" שבגינם הוא תובע - ויותר מפעם אחת. למשל, הם אומרים, טובין הפגיש את וולף עם אחיו, שהוא בעל חברה בתחום הנירולוגיה; בפעם אחרת הציע לוולף היכרות עם הקולגה שלו בבאטרי שעוסק בנושא שעניין את וולף.

"זה מגוחך", אומרים בסביבתו של וולף. "הוא מפגיש את גרג עם אח שלו כדי שגרג יעזור לו, אז בסוף סקוט הוא זה שעוזר? או כשגרג מציע לו איזו עסקה לבאטרי, מי נהנה מזה? זה עבור באטרי".

אזור הדמדומים של הפיינדרים

המאבק המשפטי בין וולף לאנוביט, בעצם אפל, בעלת הבית החדשה (המיוצגת בידי עו"ד חנן חביב ממשרד הרצוג פוקס נאמן) נמצא רק בתחילתו. אולם בלי קשר לדרך שבה יסתיים, בעולם העסקי, בעיקר זה של הסטארט-אפים, אין זה מוזר כלל "לגזור קופון" שמן תמורת כמה אימיילים מבודחים ששלחת לחבר או מכר שנמצא בעמדה הנכונה, ושהסתיימו בהשקעה.

ה"מאכערים" של עולם ההיי-טק נקראים "פיינדרים". הם פועלים בחברות ייעוץ קטנות או לבד, ויש מהם בארץ לפחות כמה עשרות, אם לא יותר. בתעשייה, לצד סיפורים על השקעות שהגיעו בדרך זו, יש גם סיפורי זוועה על סטארט-אפים ששילמו למתווך מראש ולא קיבלו דבר בתמורה.

בתחומי הכלכלה המסורתית יותר יש כמה סיפורים כאלה. למשל, הסיפור של דב תדמור, גד זאבי ובזק: זמן קצר לאחר שפרש מניהול דסק"ש קרא תדמור ב"אקונומיסט" ראיון עם המנהל החדש של כייבל אנד ויירלס, אז (1999) בעלת השליטה בבזק, והבין מהראיון כי כייבל מעוניינת למכור את מניותיה בבזק. במקביל קרא בעיתונות הישראלית כי זאבי מחפש להיכנס לאיזה עסק גדול. "לאחר קריאת הכתבה (באקונומיסט) חשבתי כיצד אני עושה פה עסק", אמר תדמור בעדות שמסר מאוחר יותר. "התקשרתי ללונדון, ללורד ויינפלד, אישיות ידועה בכלכלה האנגלית, וביקשתי ממנו שיסדר לי פגישה עם מנהל כייבל אנד ויירלס. הפגישה לא יצאה לפועל כי מנהל החברה היה בחופש. פניתי לעו"ד מיכאל צלרמאייר, המייצג את החברה בישראל, והוא אמר לי שקיימת אפשרות למכירת מניות בזק שברשות כייבל אנד ויירלס".

תדמור פנה לזאבי, אמר לו "רוצה את בזק? הנה המספר של עו"ד צלרמאייר", ובזה תמה מעורבותו. זה לא הפריע לו לקבל מעל 38 מיליון שקלים דמי תיווך, ועוד להתווכח עם זאבי על 100 אלף דולרים.

מתווך מפורסם אחר הוא יורם טורבוביץ' אשר קיבל 20 מיליון שקלים על תיווך בין משפחות רקנאטי וקרסו ובין נוחי דנקנר, לרכישת אי.די.בי.

סכסוך נוסף על דמי תיווך עדיין לא הסתיים: במרכזו עומד לא אחר מאשר ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי באוצר. הוא ושותפו דני מריאן דרשו 20 מיליון שקלים על תיווך בעסקה שבה מכרה אפריקה ישראל את חלקה ב"דרך ארץ", זכיינית כביש 6, לקבוצה המורכבת מחברת הביטוח הראל, קרן תשתיות ואחרים. הרוכשים לא גילו התנגדות לחלקם בעמלה, אולם אפריקה ישראל סירבה לשלם את חלקה. הטענה: השניים "לא עשו דבר לשם ייעוץ וייזום הנוגע לעסקה שהתגבשה בסופו של יום". לאחר שניסיונות בוררות נכשלו, בשל אי- הסכמה על זהות הבורר, זליכה ומריאן תבעו 11.6 מיליון שקלים. לאחרונה המליץ להם השופט המחוזי יחזקאל קינר לנסות שוב לסגור את זה ביניהם, באמצעות גישור.

עורכי הדין של טובין מדברים על וולף ברוח דומה לסיפורים שלעיל: "כל מה שהוא עשה", כתבו לנציגתו של וולף, "הוא לשלוח מייל אחד שבו איפשר לטובין קשר במייל עם אדריאן פרקייה".

מקורביו של וולף לא מתווכחים על העובדות, רק על הפרשנות: "לפעמים משלמים 'רק' עבור אימייל, אבל האימייל הזה פתח לך את הדלת, אין מה לעשות. גרג עבד שנים בארצות הברית. אף פעם לא קרה שלא שילמו לו. זה נכון שלישראלים יש שם של כאלה שלא אוהבים לשלם, אבל בסופו של דבר, מול מי זה קרה לו? מול סקוט טובין, שגם הוא אמריקאי כמוהו, עבד בניו-יורק, ומכיר את המקובל: על פתיחת דלתות משלמים".

מה יעלה בגורל תביעותיו של וולף? מצד אחד, ראינו שעל פחות מתכתובת מיילים הצליחו מתווכים לקטוף סכומים לא מבוטלים. מצד שני, הוא יצטרך לשכנע שאכן אלה הסכומים המקובלים בתחום שלו, שאין הבדל בין השקעה לרכישה במובן יצירת הקשר הראשוני, וכדומה. בינתיים הפער בין הצדדים רב. אלה מוכנים לתת 20 אלף דולרים כמחווה, זה דורש 17 מיליון לפחות. בוררות, פשרה או משפט? ימים יגידו.

shlomitlan@globes.co.il

hadasm@globes.co.il