פערים במיסוי רווחים מעסקה עתידית במטבעות

חום מיסוי העסקאות העתידיות בכלל, ועסקאות עתידיות על שערי המטבע בפרט, הינו תחום מס פרוץ. קיימים בו פערים ניכרים בין סכומי הרווחים והמס המחושבים על ידי המוסדות פיננסיים לצורכי קביעת הניכוי במקור (ו/או קביעת ההפסד), לבין הרווח הסופי והמס החלים לפי דין המס הקבוע בפקודת מס הכנסה ובתקנותיה.

פער זה מאפשר במקרים רבים לנישום לתבוע החזרי מס משמעותיים. הנושא משמעותי במיוחד כיוון שכיום, שלא כבעבר, ההשקעה בעסקאות עתידיות הפכה לנפוצה יותר בקרב המשקיעים.

לצורך הדיון כאן, עסקה עתידית הינה עסקה שמהותה התחייבות הדדית בין הלקוח לבנק, בה הלקוח מתחייב למסור מטבע חוץ אחד בתמורה למטבע חוץ אחר, בשער המרה שנקבע מראש על ידיו. במועד סגירת העסקה נקבע תאריך יעד שבו אם יגיעו המטבעות לשער שנקבע בתנאי העסקה, היא תצא לפועל, ובמידה ולא יגיעו, תפקע העסקה.

ככלל, הוראות מס הכנסה מתייחסות לעסקה עתידית במטבעות ככל עסקה עתידית אחרת, והיא מחויבת במס רווח הון מצד נישום רגיל. הטלת המס בגין העסקה העתידית תיעשה, בהתאם להוראות מס הכנסה, במועד מימוש העסקה (במידה שיצאה אל הפועל) ו/או במועד פקיעתה (אם התנאים למימוש העסקה לא התממשו, והיא לא בוצעה).

במרבית המקרים, בחישוב המתבצע על ידי המוסדות הפיננסיים לצורך ניכוי במקור, מתייחסים לעסקה עתידית על שערי המטבע כאל פיקדון במט"ח ולא כאל פיקדון שקלי, מה שיוצר פער בין החישוב עצמו לדין המס.

לדוגמה: פלוני המפקיד בבנק סכום דולרי מסוים, ומתחייב כי אם יחס ההמרה בין הדולר לאירו יעלה על יחס מסוים, אזי הדולרים יומרו על ידו לאירו לפי שער שנקבע מראש. אם יחס ההמרה לא הגיע לזה שנקבע לצורכי העסקה, היא לא תבוצע. במקרה זה של פקיעת העסקה, יישאר הנישום עם הפיקדון הדולרי, ומרבית המוסדות הפיננסיים לא יחשבו כל הפסד לצורכי מס. לעומת זאת, דין המס קובע כי ההשקעה בתקופה הרלוונטית לא הייתה בפיקדון כי אם בעסקה עתידית שפקעה!

לכן לדעתנו, אם ירד שער החליפין, זכאי הנישום לרשום במועד פקיעת העסקה הפסד לצורכי מס בשל ירידת שער החליפין, שכן אין המדובר בפיקדון דולרי שירד ערכו, כי אם בעסקה עתידית שפקעה והניבה הפסד ריאלי. בהתאם לכללים לחישוב הרווח או הפסד ההון, התמורה לצורך חישוב המס הינה השווי השקלי של המט"ח במועד הפקיעה, ואילו העלות היא שוויו השקלי של המט"ח במועד הקשירה.

הפסד שהנישום לא ידע מקיומו

עיקרון זה נכון גם לגבי עסקה עתידית שיצאה אל הפועל. במקרה זה יחשב הבנק את הרווח או ההפסד לפי ההפרש בין שער ההמרה בו בוצעה העסקה, לבין שער ההמרה שהיה בפועל ביום מימוש העסקה. אף כאן מתייחס חישובו של הבנק, שנעשה לצורכי ניכוי במקור, להפרש שערי ההמרה ביום מימוש העסקה העתידית, מבלי לבחון את השינוי בשער החליפין של הדולר מיום ההתקשרות.

לסיכום, העובדה כי במרבית המקרים הבנק מתייחס לעסקה העתידית על מט"ח כאל פיקדון במט"ח, מביאה לכך שהחישוב אינו לוקח בחשבון את ירידת ערך המטבע. זאת, לעומת המצב הראוי בו תוצאות העסקה העתידית נבחנות כעסקת רווח הון, ובה לדעתנו יש לקחת בחשבון את השלכות השינוי בשער החליפין. בחינה מחודשת של תחשיבי המוסדות הפיננסיים בעסקאות עתידיות, עשויה להביא במקרים הרלוונטיים לחבות מס קטנה יותר, ואף לתוצאה של הפסד לצורכי מס, אשר הנישום כלל לא היה מודע לקיומו.

עו"ד (רו"ח) אייל רובין ועו"ד חנה סלומון, הכותבים הינם שותפים באשכול המסים של פירמת ראיית החשבון והייעוץ העסקי, BDO זיו האפט