הסופרת והפזמונאית חנה גולדברג מדברת על ספרה החדש

הסופרת והפזמונאית חנה גולדברג, 57, נשואה ואם ל-2, פרסמה עד כה שלושה רומנים שהיו לרבי מכר: "אף מילה על אהבה", "כשהחיים יתחילו" ו"דיבה". לאחרונה יצא ספרה החדש, "אהובי הלא ידוע", בהוצאת כתר. בנוסף לרומנים למבוגרים, גולדברג כתבה ספרי ילדים, בהם "דמעות ורודות" ו"ספגטי" החדש.

מעבר לספרים, גולדברג גם כתבה מאות שירים. עם המוכרים שבהם ניתן למנות את "אין סוסים שמדברים עברית", "נאחז באוויר" ו"אש על הפנים".

- כיצד נולד ספרך האחרון, "אהובי הלא ידוע"?

"הרעיון נולד בטיול באירלנד. בוקר אחד בן-זוגי טעה ונהג בצד ימין של הכביש (במקום בשמאל). פתאום הגיחה מולנו מכונית וכמעט נהרגנו. בן-זוגי פלט קללה, ומרגע זה ואילך היום היה הרוס: בן-זוגי נהיה חמוץ, רגוז ומרגיז.

"בצהריים ישבנו באחו קסום ורוגע מול פרות רועות, הצצתי לעברו וראיתי שהוא עדיין ממורמר ועצבני, וחשבתי לעצמי שברגע זה קשה לי לזהות בו את הגבר הקו*לי, המצחיק והמתוק שהתאהבתי בו פעם. מה בכלל אני עושה עם הגבר הרוטן הזה? אולי הייתי צריכה לעשות בחירה אחרת? מה היה קורה אם הייתי מתחתנת עם האקס המיתולוגי, שנפרדתי ממנו בגיל 25? בדמיוני כבר התחלתי לחפש אהבה חדשה.

"למחרת בן זוגי התעורר מתוק ומפויס, אבל הספר כבר התחיל להיכתב בדמיוני".

- ספרך "קישתא" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994), תורגם לערבית והיה פופולרי ברשות הפלסטינית. אילו תגובות קיבלת בנוגע אליו?

"זה דבר מדהים, מה שקרה עם הספר הזה. פתאום פנה אליי מו"ל ערבי והספר פורסם בערבית בשם 'פספוסה'. אז ידעתי שהספר תורגם אבל לא על שינויים שעבר בתרגום והפרסום.

"ואז, בשבוע הספר האחרון הופעתי בבאקה אל-גרבייה עם סופרים ערבים, מין מפגש ספרותי שכזה, ובמסגרת המפגש פתאום איזה דוקטור לספרות ערבי אמר 'הוי, זה את שכתבת את פספוסה' ולא הבנתי על מה הוא מדבר ואמרתי לו שהוא בטח טעה. אז הוא אמר 'נו, הספר עם החתולה' ואז הבנתי שבאמת מדובר בספר שלי".

- נדבר קצת על שירייך. איזה מהם את הכי אוהבת?

"בהסתכלות לאחור דווקא השירים שכתבתי ל'נוער שוליים', כמו 'ענוג' ו'אמסטרדם', בהתחלה הם התקבלו כשירי פופ קלילים, אבל לא ראיתי אותם ככאלה.

"את 'ענוג', למשל, כתבתי ממקום של רגע התעלות בבוקר, כשהסתכלתי לשמיים ורציתי לחבק אותם, מין חיבור לקוסמוס. וכתבתי כמה ענוג האור שלך, של הירח.

"ופתאום אני מגיעה ליום הגאווה וקופץ עליי מישהו שאני לא מכירה ואומר 'כמה יפה שכתבת את המנון ההומוסקסואלים. השיר שלך היה אחד הדברים שנתנו לי אומץ לצאת מהארון'. מאוד שמחתי שנתתי להם מתנה בלי שהתכוונתי.

"היה סיפור יפה גם עם 'נאחז אוויר'. כתבתי אותו כשנפרדתי ממישהו שאהבתי והייתי עם לב שבור. עבר זמן בכל ההקלטות של גידי גוב ופתאום קרה המקרה שהשיר יצא ב-15 בינואר, תחילת מלחמת המפרץ הראשונה. ואז התקשרו שדרנים ושאלו איך כתבתי כל-כך מהר שיר על המלחמה ועל הנשק הכימי - להיאחז באוויר מול הטילים הכימיים של סדאם חוסיין".

- למה את מתגעגעת?

"לאימא שלי. היא נפטרה כשהייתי בת 34. היא הייתה חכמה ומצחיקה והחברה הכי קרובה שלי. האובדן שלה הפך אותי לאישה בודדה ואילץ אותי ללמוד להיות אימא של עצמי".