ארז קומרובסקי מכריז על שנת שמיטה פרטית

השבוע נחתה עליי סוף-סוף שלווה. אחרי הנסיעות והטיסות של השבוע שעבר, אחרי התיזוזים של חודש יוני המטורף, עונת החתונות והקייטרינג, אנחנו מתקרבים להפסקה של בין המצרים. גם חילוני גמור כמוני יודע שבתקופה זו, שלושת השבועות בין י"ז בתמוז לט' באב, לא מתחתנים. עם ישראל מתאבל על חורבן בית המקדש ועל הגלות שבאה בעקבות החורבן.

אישית, אני לא מתאבל על שום דבר. לא רק מפני שאני אפיקורס משוקץ, אלא משום שגם לחברות קייטרינג מגיע לנוח קצת מכל הבלגן; או כמו שסבתא שלי הייתה אומרת - גם אני בן אדם.

ככה יש לי זמן להסתובב בין ערוגות הבוסתן וליהנות מפירותיו, בלי שום ייסורי מצפון. וככל שאני מסתובב בבוסתן, יותר ויותר אני מגיע למסקנה שלאדמה הזאת מגיעה שנת שמיטה. גם לה מגיע לנוח קצת, לאגור כוחות וחנקן, לשבת רגל על רגל.

השנה העברית, שתתחיל בראש השנה הבא, אינה שנת שמיטה לפי ההלכה. בכל זאת, זאת תהיה השנה השביעית לישיבתי כאן במתת ולעבודת האדמה שלי. האדמה התעייפה. לא משנה כמה הררי קומפוסט אני שופך עליה, לא משנה כמה זבל עופות אני מרעיף, כמה מים וכמה אהבה, אני מרגיש שנפל עליה חלוש'ס. זה לא שהעגבניות עכשיו אינן בשיא תפארתן, וזה נכון שהתירס גדל והבמיה גם. אבל הצמחים אינם כפי שהיו בשנה הראשונה שלי כאן, והתנובה שהם מעניקים לי אינה מדהימה. ואולי בעצם גם אני קצת התעייפתי מעבודת האדמה וצריך לקחת שנת חופשה. אולי אני עושה השלכה פסיכולוגית על האדמה, מי יודע?

בכל מקרה, לאט-לאט הולכת ומתגבשת בתוכי התובנה ששבתון זה לא רק במשרד החינוך או באוניברסיטה, אלא גם בבוסתן. ואל תדאגו אפילו לרגע - לא עולה על דעתי לקחת שבתון של ממש. עד כדי כך אני לא רגוע. רחוק מכך. אני אמשיך לבשל וללמד בישול, אבל ייתכן מאוד שאחרי הקיץ הזה לא אזרע קולרבי, צנונית ושומר לקראת הסתיו. אפילו אדמות לא יהודיות זוכות למנוחה אחת לכמה שנים, כדי שיתחדשו, ינוחו ויאגרו כוחות מחדש. גם בפרמקלצ'ר, שיטת תכנון אקולוגית לפי חוקי הטבע, נותנים לאדמה לנוח מדי כמה זמן.

אני יודע שזה קצת מוזר לדבר באמצע הקיץ על מה הולך להיות בסתיו, אבל נמלה כמו נמלה, ומי שלא טורח בערב שבת לא יאכל אחר כך.

זה הזמן לאסוף את כל זרעי השומר והכוסברה. בדרך כלל אני משאיר בכל ערוגה שניים-שלושה צמחים, שיגדלו וייתנו פרחים, ואחר כך זרעים, כדי שאוכל להשתמש בהם בשנה הבאה ולטמון אותם באדמה. וככה יצא שבדיוק בעונה הזו של השנה הבצלים והכרשות פורחים, ופרחיהם הופכים אט-אט לזרעים של ממש. הסלרי והפטרוזיליה מגדלים זרעיהם גם הם. הכמון והחרדל כבר נאספו מזמן.

אבל מכל הזרעים כולם, התמכרתי לזרעי השומר והכוסברה, והשנה, בגלל החלטתי הדרמטית לעשות שנת שמיטה החל בספטמבר, אני לא טורח לשמור עליהם, קוטף אותם בתאווה גדולה ומכניס לבישוליי. רק מי שמגדל ירקות יודע כמה זרעי שומר וכוסברה, זרעי סלרי ובצל, כשהם טריים וירוקים, מעניקים לכל תבשיל חיים חדשים וטעם עז.

טעמם של זרעי השומר הטריים חזק וריחם פצצה. להשוות אותם לזרעים היבשים שאנחנו קונים בחנות התבלינים זה כמו להשוות בין עלי הבזיליקום שקונים בקיץ בשווקים לעלי הבזיליקום המסמורטטים שמוכרים באריזות קטנות בסופרמרקטים. בגלל ההשקיה בבוסתן, פרחי השומר מחזיקים מעמד במתת עד הקיץ. זה הרגע לאסוף את זרעי הפרג ואת זרעי החרצית שהתייבשו כהלכה. מתת נמצא במקום גבוה, והכול בו מבשיל הרבה אחרי מישור החוף.

אז בלי שאתכוון לכך וללא מחשבה יתרה, יצא שזרעי השומר הירוקים מוצאים את דרכם לכל דבר שאני רוקח במטבח. לפני יומיים היו אלה המנדלברויט של סבתא-אימא, קיבלו זרעי שומר בבצקם ויצאו אפילו יותר טובים מאלה שיצאו תחת ידיהן. אני מבשל איתם פסטה. אני מכניס אותם לסיר מבעבע של גרגירי חומוס שמתבשלים בנחת, סלט עגבניות מקבל זריקת עידוד מזרעי הכוסברה הירוקים שטעמם עז, וסוף-סוף אני באמת יכול להשתמש בהם לפני שהם מתייבשים בלי שום ייסורי מצפון שאני גוזל מהאדמה את הזרעים של השנה הבאה. אז הנה לפניכם כמה מתכונים עם זרעים.

מתכונים

דג בזרעי שומר

חומרים: 1 מוסר ים במשקל 1.5-2 קילוגרמים, 1 כף נדיבה זרעי שומר (ירוקים אם אפשר, ואם לא - אז יבשים), חצי כוס שמן זית עדין, 1 כף קליפת לימון בוסר ירוק מגוררת, ללא החלק הלבן, חצי כוס בצל ירוק קצוץ דק, שתי שיני שום, 1 כפית גרגירי פלפל לבן, מלח ים גס לפי הטעם, לימון בשל אחד או שניים.

הכנה: כותשים יחד בעלי ובמכתש גדול את הבצל הירוק, קליפת הלימון המגוררת, השום ואת הפלפל הלבן. מוסיפים את שמן הזית ומערבבים ליצירת שמן ארומטי.

מורחים בשמן הזה את הדג משני צדיו ובתוך בטנו, ומפזרים את זרעי השומר מעליו ובתוכו. בוזקים מלח ים גס וצולים על רשת, בתנור שחומם מראש ל-250 מעלות בפונקציה של גריל. מניחים את הרשת בשליש העליון של התנור, ולא שוכחים להניח תבנית מתחת לרשת שעליה יושב הדג ונצלה, כדי שהתבנית תאסוף את כל השמן ואת שומניו הטבעיים של הדג. אחרת, הם יטפטפו על קרקעית התנור, יישרפו ויעשו לכם יופי של עשן. משך הצלייה כ-12-10 דקות על כל צד (תלוי בגודל הדג). אחרי שהופכים את הדגים בזהירות מורחים שוב בשמן הארומטי שהכנתם, וממשיכים בצלייה. מגישים עם חצאי לימון.

חזה עוף וזרעי כמון

חומרים: חצי קילוגרם חזה עוף נקי חתוך לאורכו לאסקלופים דקים (כמו לשניצלים), חצי כף זרעי כמון, 6-5 כפות שמן זית עדין, חצי פלפל ירוק חריף מגולען וקצוץ דק (תלוי בחריפותו או בהעדפתכם. אם אתם אוהבים חריף שימו יותר), חצי כוס יין לבן יבש. חצי כוס עלי פטרוזיליה קצוצים דק ללא הגבעולים, מיץ מלימון סחוט טרי, מלח ים גס לפי הטעם.

הכנה: משרים את האסקלופים שחתכתם מחזה העוף בתערובת שמן הזית, היין הלבן היבש, עלי הפטרוזיליה, הפלפל הירוק שקצצתם וזרעי הכמון. משהים במקרר למשך כמה שעות, עטוף בניילון נצמד. מחממם מחבת ברזל של סטייקים על להבה גדולה, ומוציאים תוך כדי החימום את העוף מהמקרר. כשהמחבת לוהטת כהוגן צורבים את האסקלופים שהשריתם כדקה לערך על כל צד. מפזרים מלח ים גס לפי הטעם ומטפטפים מיץ לימון מעל. מגישים מיד. כדאי להגיש ליד חזה העוף אורז לבן מאודה ואיזה ירק טרי ליד. גומרים, הולכים.