מודל האוהדים בהפועל ובית"ר, יעבוד או לא?

בלי קמצוץ של ציניות: קהל שמנהל את הקבוצה שלו זו אידאה שמעבירה רעד קל בחוט השדרה של כל אוהד כדורגל אמיתי. זה כבר לא קשקוש חצי מקצועני בליגות מכורות כמו אלו שמשחקות בהן קביליו יפו וקטמון. זה קורה בליגת העל אצל שתי קבוצות מאוד משמעותיות בכדורגל שלנו - בית"ר ירושלים והפועל ת"א.

קל מאוד להתמכר ליופי הזועק החוצה של המיזמים האלו, לספר לעצמנו שככה זה אמור להיות. הרי מבחינה מוסרית, אוהדים הם האנשים בעלי הזיקה הגדולה ביותר לדבר הזה שנקרא כדורגל. כשאוהדי הפועל מצהירים על נוכחות בדירקטוריון, שקיפות וחשיפה לדוחות הכספיים, אפשר לרגע להתפתות ולהאמין שאכן אנחנו על-סף כניסה לעידן חדש.

חלק מאוהדי הפועל ובית"ר שמעורבים ביוזמות האלו מדברים עליהן כאילו היו התגלות מחודשת של חזון העצמות היבשות. עידן הבעלות הפרטית קורס, אלו הם ימים היסטוריים בכדורגל הישראלי. הנה העתיד המזהיר, הרווחי, השקוף, המנצח - הכל מונח כאן לפנינו על השולחן. אותם אוהדים לוקים ביכולת לשאול את עצמם כמה שאלות קשות.

***

שאלה קשה ראשונה: איך מביאים כסף לאורך זמן. נניח שאוהדי הפועל מגייסים 2.4 מיליון שקל, סכום שלפי ההצהרות אמור להבטיח להם 20% מניות. ונניח שבעוד שנה מהיום, אחרי עונה בינונית, יחליטו אנשיו האמידים של חיים רמון, בעלי השליטה, שמועדון כמו הפועל צריך להיות תחרותי יותר, והגיע הזמן לממן השקעה גדולה ברכש. האם האוהדים, שחלקם גם ככה מוציא אלפים רבים של שקלים בשנה על כרטיסים, מנויים ודלק, יצליחו במקרה כזה לעמוד בעוד סבב גיוס כספים מאסיבי? דבר אחד ברור: אם לא יצליחו, המניות שלהם ידוללו, והנה חזון קבוצת האוהדים יקרוס לתוך עצמו.

למה שלא נעלה בהזדמנות הזאת לכמה רגעים לבירה, ונשאל עוד שאלות פשוטות אבל מטרידות: האם בית"ר, קבוצה במצב אנוש שצריכה כרגע 10 מיליון שקל בשביל לפתוח את העונה, צריכה שסלבס כמו אבירם ברוכיאן, אולמרט, אוחנה ואייל גולן "יקנו" אצלה מניות? אפשר לסמוך על האנשים האלו שיכניסו את היד לכיס שוב בעוד שנה, כשכספי המגבית השנתית שנערכת בירושלים יתפוגגו? בבית"ר מדברים גם על שחקנים פעילים בקבוצה שייקנו מניות. זו כבר בכלל מחשבה קיצונית לחלוטין. מה יקרה אם המשכורת של השחקן-בעלים לא תהיה גבוהה מספיק לטעמו - האם ישאיל עצמו לבני סכנין? או אולי יחליט לייבש את עצמו ביציע?

***

"בגרמניה זה עובד", אמר רמון על המודל. וכנראה לא עשה שיעורי בית. אין קשר קלוש בין מה שעובד בבונדסליגה לבין מה שיכול לעבוד כאן. בגרמניה מודל שליטת האוהדים על הקבוצות, 50%+1%, מצליח רק בגלל שכל הליגה מתחרה תחת התנאים השווים האלו של בעלות אוהדים, בלי שאיזה יעקב שחר, גולדהאר או רומן אברמוביץ' יכול לשבור את השוק. בגרמניה המודלים העסקיים של האוהדים מפוקחים על-ידי רגולטור חזק. כאן יש רגולטור חלש, שמפגין רחמים כלפי דמויות כפרוספר אזגי.

במודל הגרמני הנחשק מורגשת בעיה נוספת של מודל האוהדים-בעלים: הקושי התחרותי, שנובע מכיסים פחות עמוקים. ב-15 השנים האחרונות הקבוצות הגרמניות זכו פעם אחת בלבד בליגת האלופות (באיירן 2001) ופעם אחת בגביע אופ"א (שאלקה 1997). הליגות הגדולות האחרות ביבשת השאירו אבק לגרמנים בעלי האמצעים הפחות גבוהים. הכוכבת של שוק ההעברות הנוכחי היא בכלל קבוצה צרפתית עם בעלים שמחזיק בבארות נפט. עם קבוצת אוהדים, הפועל ת"א יכולה לשכוח מתקציב דומה לזה של מכבי ת"א. לא מופרך להניח שגם ימי הצ'מפיונס ליג שלה לא יחזרו מהר.

ישנה גם ההזיה שמנסה לקשר בין מודל קבוצת האוהדים של ברצלונה וריאל מדריד למה שיכול לעבוד כאן. זו כבר ממש בדיחה: בספרד הקבוצות הגדולות לא חיות בזכות דמי חבר שנתיים של כמה אירו שמשלם כל "סוסיו", אלא בזכות שלטונות מפנקים ומערכת בנקאית רקובה, שנזקקת כרגע לחילוץ של 100 מיליארד אירו מהאיחוד האירופי - גם בגלל הלוואות מופרכות שחילקה לאורך עשרות שנים למועדוני כדורגל.

***

באתר העמותה החדשה של אוהדי הפועל ישנה לשונית שמובילה לעמוד "שאלות ותשובות". באחת התשובות מוסברים פרטים טכניים לגבי האפשרות לדילול במניות האוהדים. וכך כתוב: "בקביעת המנגנון המתאים למניעת דילול האחזקות, חקרנו את האופן בו עמותת האוהדים של סוואנסי מהליגה האנגלית מגינה על עצמה מפני דילול". שאלה קשה אחרונה: האם מועדון כמו הפועל ת"א ראוי להיות הסוואנסי של הליגה הישראלית?