האוצר מאותת: עוד העלאה של גיל הפרישה בחוק ההסדרים

כלכלנים "חברתיים" מסכימים: אין מנוס מהעלאת גיל הפרישה, בכפוף לרשת ביטחון סוציאלית

"אנו חייבים למתוח את שנות העבודה של האנשים. הזכויות הפנסיוניות נקבעו כאשר תוחלת החיים הייתה קטנה כמעט ב-20 שנה. אין כלכלן או סטטיסטיקן רציני אחד שתומך באי-העלאת גיל הפרישה". כך אומר היום (ה') ל"גלובס", מנכ''ל משרד האוצר, דורון כהן, בתגובה ראשונה לדיון המחודש סביב העלאת גיל הפרישה.

"מי שחרד ליכולת האנשים לחיות בכבוד בעת זקנה חייב להסכים לזה", ממשיך כהן. "אנו נגיש הצעת חוק בקרוב והיא תיכלל בסדר היום הכלכלי הנוכחי שלנו - או בחוק ההסדרים או בחוק פנסיה חדש". שר התמ"ת, שלום שמחון, הבהיר בתגובה כי אסור לכלול סוגיה רגישה כמו העלאת גיל הפרישה במסגרת חוק ההסדרים, דבר השקול לדבריו ל"מחטף".

לדברי כהן, יש שינוי דמוגרפי מבורך שמשפיע על 3 אלמנטים מרכזיים ושמאוד מטריד את האוצר: הגידול בכוח העבודה, שהוא מנוע צמיחה מרכזי; יחס התלות בין עובדים ללא עובדים, שגם משליך על יכולת המשק לצמוח ולממן את התשלומים לאלו שלא עובדים; והיכולת של הפנסיונרים לצבור מספיק כספים בפנסיה על מנת שיוכלו לחיות בכבוד אחרי הפרישה.

כהן מעגן את דבריו בנתונים: אם בין 1995 ל-2010 גדלה האוכלוסייה בגיל העבודה (25-64 שנים) ב-2.2% בשנה, בין 2010-2030 אוכלוסייה זו תגדל ב-1.2% בלבד - דבר שיגרום לירידה בצמיחה מ-3.6% ל-2.5%. "ההנחה היא כי יהיו פחות עובדים ויותר פנסיונרים אחרי הבייבי-בום", הוא מסביר. "לכן, גם הצמיחה לנפש תרד כתוצאה מגידול האוכלוסייה. אנשים בגיל העבודה ייאלצו לפרנס גם את הילדים וגם את הפנסיונרים".

נשים שאינן עובדות ייפגעו

פרופ' יוסי זעירא מהאוניברסיטה העברית, מתומכי המחאה החברתית, מזכיר את הבעיות הכרוכות בהעלאת גיל הפרישה. "זה לא דבר רע באופן עקרוני, אך ישנן שתי בעיות שמתעלמים מהן: העלאת גיל פרישה גורמת לכך שקצבת הזקנה של הביטוח הלאומי משולמת מאוחר יותר. אם אתה עובד, אז זה לא נורא. אך ישנה קבוצה לא גדולה, בייחוד של נשים שלא עובדות, שהיו עקרות בית או לא עבדו בצורה מסודרת, והן אינן נהנות מתנאי פנסיה נוחים. לכן, אי אפשר לעשות את זה בלי להשאיר את האופציה של קבלת הקצבה בגיל מוקדם יותר, למעט אלו שעובדות במקום מסודר". זעירא מוסיף כי "חייבים לבצע את השינויים הללו בהידברות עם האיגודים המקצועיים. זה לא יכול להיות צעד חד-צדדי של האוצר".

"הכיוון הוא כיוון נכון", מסכים פרופ' מומי דהן, מנהל בית הספר למדיניות ציבורית ומתומכי המחאה החברתית. "תוחלת החיים כל הזמן עולה ולכן אין יותר מדי חלופות: או שאתה מקטין את רמת החיים בתקופת הפנסיה, וזה לא רצוי, או שמגדילים את ההפקדות לחיסכון הפנסיוני. זאת, באמצעות העלאת ההפרשות או הארכת תקופת ההפקדות. זו הצעה מחויבת המציאות. כל הצעה אחרת חייבת להבהיר מאיפה יבוא הכסף".

"כמובן שמערכת הרווחה חייבת לטפל בקצבת הזקנה", ממשיך דהן. "מערך הביטחון הסוציאלי חייב להעניק תשובה לאדם שאין לו הכנסה אחרת עד גיל הפרישה. אם מדינת הרווחה היא מצומקת, אנשים מתנגדים למהלך שהוא מתקבל על הדעת. ברגע שאתה עושה עיוות במקום אחד, אתה גורר עיוות במקום אחר, או כמו שחז"ל אמרו: עבירה גוררת עבירה", הוא מסכם.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988