הנקראות ביותר

איל וולדמן הוא איש השנה

הנה המספרים שמסבירים מדוע מלאנוקס ראויה לתואר "חברת העשור" בהיי-טק

כשמגיע אז מגיע, וכשצריך לפרגן, אז חייבים לפרגן. לפני זמן רב (מדי) הבטחנו להקדיש מדי פעם טורים מפרגנים לתופעות או לאנשים ראויים לכל שבח. חשבנו שמדי פעם כדאי להפסיק לשבוע אחד את נבואות האיוב, לחדול מהתיאורים האפוקליפטיים על עתידה של מדינת ישראל ומהתחושה הכללית שהכול כאן מושחת, שחור משחור, חסר תקווה וחסר תקנה. כי זהו, שלא.

לא הכול כאן שחור, לא הכול כאן מושחת, לא הכול כאן עקום, למרות הנטייה הטבעית של כולנו לבכות על מר גורלנו. כן, המדינה זקוקה לטיפול שורש דחוף במגוון נושאים, אבל יש בה עדיין תופעות מעוררות תקווה. אם תרצו, אלה נקודות האור באפלה.

השבוע, אנחנו שמחים לפרגן בפעם השלישית בטור הזה לחברת ההיי-טק מלאנוקס ולמייסדה איל וולדמן. בפעם הראשונה שעשינו זאת, באוגוסט 2009, מלאנוקס הייתה חברה צנועה יחסית, עם שווי שוק של קצת יותר מ-400 מיליון דולר. היא ניהלה אז מו"מ לרכישת חברת קופרגייט הישראלית (מו"מ שלא צלח) במטרה מוצהרת להקים ענקית שבבים מקומית. וולדמן אמר כבר ב-2002, עוד לפני הנפקת החברה בוול-סטריט, שהוא רואה את מלאנוקס כ"חברה ציונית, למרות מה שהאמירה הזאת בטח תעורר".

והוא הוסיף: "למכור זו תמיד אופציה, להקים משהו לטווח ארוך הרבה יותר קשה ולדעתי גם יחזיר יותר ערך". כתבנו אז שוולדמן הוא מבחינתנו איש השנה, בזכות המטרה, השאיפה והחזון. אבל גם בדמיוננו הפרוע ביותר לא תיארנו לעצמנו שהחזון הזה, של בניית חברת ענק בתחום השבבים, יקרום עור וגידים ויתממש כל כך מהר. יקרה מה שיקרה בעתיד עם מלאנוקס ועם וולדמן, הם את שלהם כבר עשו.

מלאנוקס, שהוקמה לפני כ-14 שנה ושולטת כיום בתחום שבבי האינפיניבנד - שבבים המאפשרים קישוריות מהירה וחיסכון באנרגיה בין שרתים במרכזי מחשוב ואחסון נתונים גדולים - היא הצלחת העשור בהיי-טק, והרוח החיה בה הוא, מבחינתנו, שוב איש השנה. אנשים מסוגו והעסקים שהם יוזמים ומקימים הם הבסיס לכלכלה מצליחה, ליצירת ערך וליצירת מקומות עבודה. מי שעקב אחרי וולדמן ומלאנוקס בשנים האחרונות למד שהחברה עמדה כמעט בכל אבני הדרך שהציב לה מייסדה - עניין לא פשוט בתחום הטכנולוגיה, ענף תחרותי עם שינויים מהירים, שיש בו יתרון מובהק לגורילות.

הנה המספרים שמסבירים למה מלאנוקס היא חברת העשור בהיי-טק ולמה ולדמן ראוי להיות איש השנה:

3.7 מיליארד דולר, זה שווי השוק של מלאנוקס, עלייה של כ-190% מתחילת השנה. שווייה הופך אותה לחברה הישראלית הרביעית בגודלה בין אלו הנסחרות בארה"ב. הראשונה היא טבע, השנייה היא צ'ק פוינט והשלישית היא אמדוקס (4.8 מיליארד דולר).

מלאנוקס שווה כרגע פי 3 מקומברס (שפעם נחשבה לספינת הדגל של ההייטק הישראלי), ושווה לסלקום, פרטנר ובזק יחדיו. בזק שווה 2.8 מיליארד דולר, וסלקום ופרטנר כל אחת שוות כחצי מיליארד דולר.

למעשה, אחרי ההצלחה של צ'ק פוינט, אף חברה ישראלית לא הצליחה לשבור בעשור האחרון את תקרת הזכוכית. צ'ק פוינט אמנם התבססה בצמרת חברות האבטחה בעולם, אבל אף חברה לא שחזרה את מעמדה. אי.סי.איי דעכה, קומברס די התפרקה, היתר די דשדשו. תעשיית ההיי-טק הישראלית אמנם הצליחה לייצר אין-ספור אקזיטים, חלקם מרשימים, אבל התקשתה להצמיח חברות בינוניות.

כל אקזיט נחגג פה עם התמונות השגרתיות של עובדים צוהלים ועם סיפורים על התעשרות מהירה של יזמים שבער להם למכור, אבל החגיגה האמיתית צריכה להיות של עסקי היי-טק שצמחו והתבססו פה, שהיה להם אורך הנשימה לייצר ערך לטווח ארוך.

ותראו כמה ערך ייצרה מלאנוקס למשקיעים שהאמינו בה: מחיר המניה הנוכחי, כ-94 דולר, משקף תשואה של כ-450% על המחיר בהנפקה הראשונה בפברואר 2007, שעמד על 17 דולר. מאז ההנפקה השנייה של החברה, בספטמבר 2011, במחיר של 31.75 דולר, קפצה המניה פי שלושה.

מפתה לחשוב, אולי, שמניית מלאנוקס רצה מהר מדי, וייתכן שמדובר במחיר בועתי, אף שזו לא תקופה של התרוממות רוח בשווקים. ייתכן שהמניה רצה מהר מדי, אך כך עובדת וול-סטריט: כשהיא מזהה חברה הצומחת בקצב פנומנלי, היא מקפיצה את המניה בחדות ומדביקה לה מכפילים שלכאורה נראים דמיוניים.

דבר אחד ברור: לא מדובר בחברת חלום שלא הרוויחה גרוש מימיה, שעדיין לא גייסה לקוחות ומוכרת למשקיעים סיפורי אלף לילה ולילה על עתיד קסום. למלאנוקס יש יכולת מוכחת של ייצור מכירות ורווחים בריאים ומעוררי קנאה. היא מוכרת בקצב של חצי מיליארד דולר בשנה ומרוויחה בקצב של כ-150 מיליון דולר בשנה. אלו מספרים מרשימים.

200 מיליון דולר, כ-800 מיליון שקל, זה הונו של וולדמן. הוא ייסד את מלאנוקס כשהיה כבר איש אמיד, אחרי שעבד בתפקידי הנדסה שונים באינטל, נמנה עם מייסדי גלילאו ושימש בה סגן נשיא להנדסה (ועזב אותה בטריקת דלת). אפשר להניח שוולדמן ומלאנוקס קיבלו לאורך השנים הצעות לרכישת החברה במחיר מפתה, אבל וולדמן החליט לדבוק בחזון שלו ובמחויבות שלו, לפחות בינתיים: הקמת חברה גדולה שבסיסה בישראל.

780 עובדים, זה מספר העובדים במשרה מלאה במלאנוקס. החברה מעסיקה גם כ-60 עובדים במשרה חלקית. רוב עובדיה (77%) הם אנשי מחקר ופיתוח, ורוב עובדיה (91%) מועסקים בארץ (בסיס החברה ביקנעם). זה אומר משהו על "החברה הציונית" שעליה דיבר וולדמן.

וולדמן ושלושת מייסדי החברה הנוספים הפכו למיליונרים כתוצאה מההצלחה המדהימה של מלאנוקס, אבל נראה שיש עוד די הרבה עובדים "מסודרים" בחברה. על פי דוחות החברה, האופציות שחילקה החברה למנהליה ולעובדיה לאורך השנים מגלמים הטבה ענקית של כ-380 מיליון דולר, כ-1.5 מיליארד שקל, שהגיעה גם לרוב העובדים. זו חלוקת עושר קלאסית: לא רק המייסדים והמנהלים גורפים את השמנת; הם משאירים די הרבה פירורים גם לעובדים תחתיהם. ההטבה הזאת, אגב, מגלמת גם תשלומי מסים לא קטנים.

כולנו צריכים לקוות שמלאנוקס תישאר חברה עצמאית שבסיסה בישראל. כולנו צריכים לייחל לכך שיקומו עוד עשרות מלאנוקסים כאלה בישראל. כולנו צריכים לקוות שיהיו לנו עוד עשרות יזמים כמו אייל וולדמן, שיש להם מטרה ברורה להקים חברות טכנולוגיה גדולות בישראל. וכולנו (ואנחנו מפנים זאת קודם כול אלינו, שרגילים לחבוט פה בכל שבוע), צריכים ללמוד גם לפרגן להצלחות עסקיות, כי לפעמים נדמה שישראל הפכה לארץ אוכלת יושביה ובעיקר מצליחיה.

eli@globes.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתמס השפתיים של ביבי