יולד מחאה

"שביתה", ג' 22:00, "יס דרמה"

רגע האמת של אלברט (שלום מיכאלשווילי), הגיע: הוא יצא להנהיג שביתה במפעל למען מטרה צודקת, אבל כפי שנרמז בשני הפרקים הראשונים, בדרך הוא קצת התאהב במאבק עצמו, עניין אופייני למהפכנים באשר הם - מצ'ה גווארה יקיר אוהדי הפועל, ועד לפעילי המחאה החברתית. הערב תעמוד מחויבותו של אלברט למבחן כפול: מצד אחד, היחידה לפיזור הפגנות מוזמנת להתעמת בכוח עם השובתים, אות ברור לכך שהנהלת המפעל לא מוכנה ללכת אפילו צעד אחד לכיוונם ונחושה לשבור לא רק את רוחם, אלא גם את גופם. בה בעת עומדת תמי, אשתו, ללדת בפעם השנייה.

כזכור למי שצפה בפרק הראשון, אלברט הבטיח לה כי הפעם יהיה לצידה בחדר הלידה, מה שלא בדיוק מתיישב עם הלו"ז העכשווי שלו כמנהיג מחאת עובדים אלימה. מכאן אפשר ללמוד משהו על הדינמיקה של מהפכנים: מאחר שהם נתבעים לשלם מחיר אישי ומשפחתי, אין להם ברירה אלא להתאהב בעצם המאבק כשם שאוהבים קרובי משפחה מדרגה ראשונה. זו אולי הסיבה לכך שהם אינם שורדים זמן רב: המהפכנים המוצלחים הם אלו שמתו בדמי ימיהם, רצוי למען המטרה.

בא לשכונה

"עבודה ערבית", ג' 22:50, ערוץ 2

יחסית לסדרה שמשודרת בשידור חוזר, הרייטינג של "עבודה ערבית" בשמיים. זה לקח לצופה הישראלי זמן להתחבר אליה, אבל משפחת עליאן ובראשה אמג'ד, הפכו לאורחים רצויים בסלון הישראלי. מעבר לכך שמדובר בסדרה קומית מצוינת עם שחקנים נהדרים, מה הופך את "עבודה ערבית" לפופולרית כל-כך בעיני צופים רבים שלא מוכנים לראות ערבי בסביבת חייהם האמיתית? האם זאת העובדה שהוא חושף בחן ובהומור את פגמיה של החברה היהודית? או אולי מפני שהוא החלום הרטוב שלנו על "ערבי טוב"? לפחות בפרק הזה נדמה שהתשובה נוטה לכיוון השני.