שי גבסו: "לא מצאתי מתווכים לאלוהים"

במשך עשור, מאז המחזור הראשון של "כוכב נולד", היה שקוע שי גבסו במעין תפיסה של "יהיה בסדר". בורא עולם ישמור עליו מלמעלה, ואם ישתדל באמת, הוא כבר ידאג לו לפרנסה טובה. אז גבסו עשה מה שמצא לנכון לעשות עם האמנות שלו בלי לחשוב מסחרית, למד שלוש שנים בישיבה והתחבט בסוגיות מהותיות של שילוב אורח חיים דתי עם הופעות על הבמה. וכשאתה עסוק בדברים שברומו של עולם, עניינים פעוטים של תגמול או דחיפת הקריירה מתגמדים.

אבל לפני חודשיים פחות או יותר, משהו נשבר. והשבר הזה הוליך להורדת הכיפה מהראש ולעשיית סדר מחודש בחייו המקצועיים. "הבנתי", הוא אומר, "שלא מתאים לי יותר שהכול יהיה רק ברוח, אלא שזה יהיה גם בחומר. הבנתי שצריך לעבוד קשה, כי יותר מדי אני משליך על ה', על האמונה שאתפלל ודברים יקרו. לשאלות המאוד גדולות האלה מצאתי תשובות אצל רבי נחמן מברסלב. אני יודע שיש מקום מאוד רחוק, מאוד-מאוד רחוק, שהוא רק רוח, אבל לא אצלי. ואז התחלתי לשנות דברים. אם קודם הייתי עושה טובה ומדבר רק מארבע אחר הצהריים, היום אני קם בשבע בבוקר, כותב, עושה טלפונים".

- אתה נהנה מהשינוי הזה?

"הגעתי אליו כי נחנקתי מהצד השני. זה כמו שפה חדשה בשבילי, בהתחלה השיניים נשברות, אבל הוא מחייה אותי. אני בעבודה על אלבום רביעי, אני כותב, סיימתי את סיבוב ההופעות הקודם ואני חוזר לסיבוב חדש עם חומרים מאלבומים קודמים.

"ברחוב אנשים היו שואלים אותי, איפה אתה? לקח לי הרבה זמן להבין שהם רוצים ממני משהו שנתתי ואני לא נותן יותר. שאלתי את עצמי איפה אני מזייף. והם צודקים. לא נתתי את עצמי בגלל המון דברים כמו הצניעות והרוח, דברים שחצצו בינינו".

- גם הכיפה הייתה סוג של חציצה.

"נכון".

- בספטמבר תופיע בפסטיבל הפיוט בירושלים. אתה מרגיש מחובר לזה בגלל הקשר שלך לדת?

"חשבתי שיש אצלי הפרדה כזאת, אבל הבנתי שהיא לא קיימת. ליידי גאגא יכולה לזעזע את עולמי בדיוק באותה העוצמה. אנחנו נעשה שם כמה פיוטים, בין היתר 'יגדל', של יוצאי לוב, ומי שנורא התרגש מזה היה אבא שלי, שכעס איך לא סיפרתי לו את זה קודם".

- יש טרנד של חזרה לשורשים של מוזיקאים.

"יש הרבה מהחדשנות שלא צריך אותה ושפע שלא צריך בהכרח להשתמש בו. מהמותרות שבחינם לא בא לי לקחת. אותי מעניינים דברים חדשים, אמיתיים, ניסוח חדש. זה מרגש".

- איך יישבת את המתח הזה שבין תורה ושירה במשך כל-כך הרבה שנים?

"המתח הזה נובע מהגניזה של ההלכה היהודית את השפה, את הצבעוניות. אי אפשר ללכת ברחוב, אי אפשר להתגוון, ומי שיש בו כמה עולמות, אדם עם ניגודים וסתירות, יכול להיחנק. עד היום אני לא מצליח ליישב אותו. לא מצאתי מתווכים לאלוהים שיש לי איתם שפה משותפת ויכולים לעזור לי".

- אין רבנים כאלה?

"לא מצאתי, גם לא בתלמוד או חז"ל. משגע אותי שיש אנשים שמרשים לעצמם לקחת את הבעלות על ה', כאילו הם אלה שיודעים מה בדיוק הוא רוצה, כאילו הוא דיבר איתם בלילה. הלכתי גם לאנשים חכמים מאוד, שמצאו את עצמם מולי בלי תשובות. הם הבינו שיש לי שאלות מאוד גדולות. נשארתי יתום בינתיים".

- האמנות מחדדת את הקצוות האלה.

"אמנות מבחינתי היא המהות. זה הדבר היחיד אליו אני קם בבוקר".

- ואיך מופיעים מול קהל שיש בו גם נשים?

"ההופעות מעמידות אותך מול שאלה הרבה יותר גדולה. הרבה זמן ניסיתי להבין מה זה בא להגיד. הייתי חייב להסביר למה אני עושה את זה, כי לעלות לבמה זה סבל. בעיקר הרגע לפני. אולי בגלל כמויות האהבה שאתה עומד לקבל. לנפש מאוד קשה לעמוד בזה, כמו שקשה לה לעמוד בפרסום. אתה יכול להיכנע ולבחור בצניעות כמו שדורשת ההלכה, אבל לזה אני לא יכול יותר ללחוץ יד, כי יש צבעוניות שרוצה לפרוץ החוצה דרך כל המרווחים שלי".

- זו הסיבה שטסת לספרד להקליט?

"זה היה רעיון של חבר להתחבר לשני יוצרים ספרדים שיעבדו איתי על טקסטים שכתב משורר, שאמור היה להוציא ספר עם הטקסטים והדיסק שלי. עכשיו אנחנו בחילוקי דעות אמנותיים שמאיימים על הפרויקט כולו".

- היה לך משקיע. איך הוא קיבל את זה?

באתי אליו עם עיניים מושפלות".

- אז יש לזה מחיר כלכלי.

"יכול להיות, אבל תגמול וכסף הם במקום ה-21 ברשימה שלי. זה התחיל כילד. בתיכון רצו שאלך לכיתת מחוננים ולא הסכמתי. ישבתי מול המנהל ואמרתי שאני רוצה לעשות אמנות ולשחק ואין מצב שאני אתפתה לאיזה תואר בביו-טכנולוגיה. אותו הדבר עם הכסף. זה נשמע טיפה קיטש, אבל אמנות זה החיים שלי. מגיל צעיר שאלתי את עצמי, נניח שאתה מצליח, מפורסם, ואין לך משפחה ומה לאכול. מה אתה עושה? התשובה הייתה ברורה. להיות אמן".

- הייתה לך תקופה בעשור הזה שלא היה לך כסף?

"ברוך השם, לא".

- ואם לא הייתה לך עבודה?

"אין לי בעיה ללכת למלצר. זה נראה לי כיף לעשות דברים אחרים. ברוך השם אני מתפרנס".

- אתה מחושב מבחינה כלכלית?

"הכול מתועל מראש שהכסף ילך רק לאמנות. אצמצם את ההוצאות על עצמי כדי שיהיה לי להשקיע בפרויקט. אם היו לי ילדים, הם בטח היו מצטלקים מזה".

- למדת משחק במשך שלוש שנים. מתי הבנת שאתה גם שחקן?

"למדתי אצל דינה דורון. כשהגעתי אליה הרגשתי שהגעתי הביתה. אורות. לא העזתי להגיד לעצמי שאני שחקן. ההלכה מוליכה אותך לביישנות, לצניעות. יש מן סטטוס קוו כזה. דינה נלחמה עליי ואמרה, אתה לא מבין שאתה שחקן? היא דחפה לי את זה לראש, נתנה לי לקרוא ביוגרפיות של אנשים שלא נכנעו לפחדים. כילד דווקא שיחקתי. השירה באה הרבה יותר מאוחר".

- דחית לא מעט תפקידים.

"עד לחודש האחרון היה לי קשה לצאת החוצה. הבנתי שזה מה שיוריד לי את הפילטרים, אז אני הולך להרבה אודישנים לקולנוע ולתיאטרון. כמו במוזיקה, גם כאן אני לא יכול לחשוב יותר עם פילטרים של איזה תפקידים אעשה ולא אעשה. אין לי זכות להילחם בזה. זה שינוי כי לאורך כל הדרך היה קשה לי לעשות משהו שהוא לא ממש אני. אני יודע שזה נשמע מתפנק".

- אולי זה בגלל שיש לך כסף ואתה יכול לבחור.

"זה מה שחשבתי עד עכשיו. הבנתי שאני צריך להתחיל מהתחלה וכמו שאמר בוב דילן, אני עוד לא בהתחלה".

- איזה תפקידים אתה רוצה לעשות?

"הכול. קומדיות, דרמות. אנשים מאוד מפחדים ממני, כי יצא לי שם של זגזגן. בגלל שאני מאוד מחויב לאמנות, יכולתי להגיד פתאום שלא בא לי. כשגיליתי שזה מה שחושבים עליי הייתי בשוק והבנתי שאני חייב לשנות את זה".

- אגב לשנות, אתה אדם פוליטי?

"כן".

- התנגדת בזמנו להתנתקות.

"קשה לי מאוד לשתוק מול עיוותים".

- למדת בישיבה ושירתת בצה"ל. מה אתה אומר על גיוס חרדים?

"הצורה שבה חלק מחובשי הכיפות מתנהלים, לא מכבדת אותם. הם לא יודעים לדבר ולא יודעים לייצג את עצמם. גם בתוך העדה אנשים לא מעזים לדבר. הם ממשיכים לא לעשות חשבון נפש. אני רואה באנשים שלומדים אנשי רוח. במעלה אליהו, איפה שאני למדתי, יש אנשים שקמים בשש בבוקר ולומדים רצוף עד חצות והם גם מתגייסים".

אישי: 28, נשוי, מתגורר בתל אביב

קריירה: "כוכב נולד", זמר השנה בגלגל"צ ותגלית השנה ברשת ג'. אלבומים: "ארים ראשי", "במקומי", "קרוואן". כותב טור במגזין מקור ראשון

עוד משהו: כתב סיפור קצר וכשהוצאת עם עובד ביקשה ממנו לכתוב עוד כדי להוציא ספר, הוא קיבל רגליים קרות וגנז אותו