אין חסמי כניסה לעולם הנדל"ן. אם מנכ"ל בנק, גינקולוג ידוע ופרסומאי הופכים בן-לילה, בעקבות שיחת סלון ו"חבר מביא חבר", למשקיעי נדל"ן בארץ זרה, מה הם מתפלאים שגם רמאים נמצאים איתם על אותו מגרש? ועוד בניו-יורק - העיר שכמעט כל צעיר מהעולם חולם להגיע אליה ולעשות שם מכה, בדרך-כלל על חשבון המיליונרים שכל-כך אוהבים לבקר, לגור, להשקיע ולספר לחבר'ה שיש להם פיסת נדל"ן בבירת העולם.
היה זה היזם לב לבייב, איש שצבר פה ושם ניסיון בעולם הנדל"ן, שאמר ל"ניו יורק טיימס" בספטמבר 2007, רגע לפני שיצא בשן ועין מהשקעותיו במנהטן, כי "כל מה שאתה צריך כדי לעשות עסקים טובים בארה"ב זה שם טוב". אותו לבייב שהחליט להיכנס ליזמות בארה"ב בעקבות שיט עם רעייתו לקאריביים, שם פגש את היזם האמריקני שעיה בוימלגרין (שחשב לאחר מכן שהוא יהפוך בן-רגע ליזם ישראלי מוצלח), והחלה תקופת ידידות שלא נמשכה זמן רב.
עד ששניהם גילו, שעסקים כדאי כנראה לעשות מתחת לבית ולא אי שם מעבר לים.
לא במקרה מדובר בתביעה שהחלה להתגלגל בשנת 2007, השנה שבה התהפך הגלגל. השנה שבה לבייב עוד הספיק לומר מה שאמר ל"ניו יורק טיימס" והיזמים יצחק תשובה ונוחי דנקנר רכשו קרקע עצומה בלאס-וגאס, אחרי שחשבו שנורא קל להקים מלון וקזינו בבירת ההימורים של העולם.
כל עוד הגאות נמשכה, אנשים כמו לבייב, דנקנר, פרי, משיח ואלפי ישראלים נוספים רכבו מאושרים על הגל. איש לא שאל למה המוכרים נפטרים מכזאת סחורה מנצחת, איך זה שישראלים הם אלה שהציעו את המחיר הכי יקר; ואיך זה שישראלים, מוכשרים ככל שיהיו, יכולים להתחרות בטייקוני נדל"ן, מלונאות והימורים מקומיים ומנוסים כל-כך.
ככה זה בנדל"ן: כשאתה רוכב על סוס מנצח, אתה מוכן להשלים עם עשרות הפרעושים והפשפשים שנדבקים אליו. אבל כשמתברר שמדובר בחמור, אתה ממהר להאשים את אותם הטרמפיסטים שנדבקו אליו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
